בנושא
בכרם
חדשות
 
נאכבה של פעם / ליכט
בביכורים מאז ד´ אב ה´תשע"ד

בס"ד

 

על כל צרה שלא תבוא

יושב שֵד אחד ובוכה.

כל זמן שהפורענות מתמהמהת

הוא יושב על הקרקע ומקוֹנן

ואעפ"כ הוא מחכה לה

בכל יום שתבוא

הוא שֵד דחוי ולא פופולרי

גבריאל צחק עליו

והוא נעלב, יצא   ה ח ו צ ה

לבכות לבד

 

אבל שם קיבלו אותו עוד כמה   ח י צ ו נ י ם

שכבר מאסו בדו-קיום

ובניסיונות פיוס מלאכותיים

 

וביום חגם

הם פוצחים בשיר, במעגל עליז

עושים מחול, כמו זה של צדיקים

מסתחררים יחד באופוריה

ומשבחים ומהללים,

הידד לנבוכדנצר!

הריעו לטיטוס!

[הייל היטלר]

 

ובצאת החג משיח אחד נולד

אז שֵד אחד קם, ונעלם

והיֶתֶר חוזרים לשׂקם ולתעניתם



ט´ באב נרטיב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לליכט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ אב ה´תשע"ד  
יצרת כאן משהו פסיכי לגמרי, במובן הטוב. בע"ה עוד אשוב הנה כדי להתעמק יותר.
שלא נדע עוד שדים כאלה.
ז´ אב ה´תשע"ד  
ממש עצוב. נוגע ללב.
האומללות של הפלסטינים. הו כמה הם אומללים. יושבים להם שם בתוך מנהרה עם נשק ביד והצבא מפציץ מעליהם.
חברים או לא חברים? פעם נותנים לנו נשק ופעם מחזירים לנו.
ושוב נותנים נשק.
הו כמה שזה עצוב.

שיר נחמד מאוד ועשוי טוב. בול פגיעה.
תודה.
נ.ב. חמוד הבס"ד בהתחלה ;)
ח´ אב ה´תשע"ד  
כתוב טוב, זה בלי ספק. העולם שיצרת פה - השדים, המחול, דרישת האמת המטורפת - איכשהו מוכר והזוי בו-זמנית.
ט´ אב ה´תשע"ד  
על התגובות.
הירשפלד- אין שיר בלי בס"ד!!
י´ אב ה´תשע"ד  
אני כבר במצב של לנסות להיות קצת בתודעת אחרי מלחמה, ולו לצורך האשליה הזמנית שבעניין, ולכן אני לא מצליחה כרגע להיכנס די אל השיר , אבל משהו בו הצליח לתפוס אותי ממש.
י´ אב ה´תשע"ד  
והוא עשוי טוב לדעתי, אפילו העלה בי כמה גיחוכים. שיר מאוד מרענן.

בנוגע לבית הרביעי- אני חושב שהוא מחליש. החלק הראשון בו לא מוסיף ואומר הרבה, אני חושב שההשוואה הישירה מידי לצדיקים, גורעת מהדרך המאוד פיקנטית שהלכת בה בתחילת השיר להעתיק את העולם של הטובים, אל הרעים כביכול.
והסוף של הבית גם צורם לי כי הוא מרסק את האשליה והחוויה המטפיסית כביכול - (שהרי ברור שהמשמעויות שלה הן ממש לא דווקא מטפיסיות - הרי זה מרכיב קריטי באירוניה, וההנחתה הזו, מפוררת אותה)

מה גם שאני לא הייתי מלכלך את השיר שלי בשמות כאלו, שבאמת, ימח שמם וזכרם.

בכל אופן, כל השאר באמת נפלא, ותודה על זה, (ביחוד אהבתי את השד שיושב על הקרקע, ובכלל, זה רעיון גדול!)
י´ אב ה´תשע"ד  
קודם כל תודה רבה, באמת.
אני שמח על הביקורת וחלק ממנה בהחלט אקח לתשומת לבי. אני רק רוצה לומר שמבחינתי הבית הרביעי הוא השיא של ההתרחשות. לא בדיוק הבנתי את מה שאמרת על זה שהוא מרסק את האשליה המטפיסית, אבל בכל אופן- בשבילי זה השיא, וזה העוקץ של הנרטיב- בהקשר של תשעה באב.

אבל שוב תודה רבה, ואקח לתשומת לבי את דבריך.
בשורות טובות לכולם!
י´ אב ה´תשע"ד  
חשוב לי לציין שהדברים הם מנקודת מבטי בשיר, ואני לא מתיימר להבין את כוונתך.

הכוח המרכזי של השיר הזה בעיני הוא האירוניה שבו, (שמתבטאת בכמה סוגות).

אתה הרי לא באמת מדבר על מלאכי החבלה, (כאלו אדומים עם קלשון ולהבות) אתה מסתיר את הדיבור שלך על כוחות הרשע שקיימים בעולם, ואנשי הרשע, שמסמלים את הכוחות הללו. אם כן, עצם הסיפור המטאפיסי שלך על שדים, הוא הוא הסיפור על כוחות הרשע הסוררים בעולם הפיסי, וזוהי בדיוק האירוניה. כאשר אתה יוצא לדבר על שמות של אנשים רשעים במפורש, אתה בעצם מפוגג אותה, משום שאתה עובר לדיבור ישיר על הרע בעולם.

מקווה שיותר הובן, ואם לא, אשמח לפתח את הדיון...

חשוב לי להוסיף שאת כל הדיון הזה אני עורך משום שבאמת אהבתי את השיר ואת הרעיון שבו, ובעיני הקטע הזה פוגע..

ושוב תודה..
י"א אב ה´תשע"ד  
תראה, בגדול עדיין לא הבנתי על מה אתה מדבר... אני חושב שאנחנו לא מדברים באותו כיוון כ"כ.

אני מדבר על שדים- שזה בגדול- על הרוע, רק שהשיר כתוב מנקודת המבט שלהם. זהו הנרטיב. זה הכל. והאנשים האלה, הם הגיבורים שלהם. ממש כמו שמשה רבנו למשל, הוא הגיבור של המלאכים לצורך העניין...

אני מניח שזה פשוט יותר מאיך שהבנת את זה, אבל איך אומרים- זה השיר שלך מרגע שקראת אותו...
י"א אב ה´תשע"ד  
שהבית השלישי הוא שיא השיר. ושיר יפה מאוד, גם כן.
י"ב אב ה´תשע"ד  
כנראה שבאמת לקחתי אותו לכיוון קצת אחר.. לא חשוב, תודה לך ומצטער על החפירה.

נ.ב. רק לציין, שבקריאה נוספת, נהניתי מאוד מאיך שהצגת את ההתבוננות ההפוכה, בכל השיר, ובעיקר בהתחלה ובסוף..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד