בנושא
בכרם
חדשות
 
האדם האחרון / לב לדעת
בביכורים מאז א´ אב ה´תשע"ד

אלו תתקע"ד דורות שקומטו להיבראות ולא נבראו.
שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן.
וחושך אלו מעשיהם של רשעים. 
אמר הקב"ה: עד מתי יהא העולם מתנהג בחשכה?!

האדם האחרון התהלך בין גלי החורבות שהיו פעם עולם. סביבו הכול חרב. הריסות בתים בכל מקום, גופות בני אדם זרוקות על הרצפה דמם מכתים את הסלעים. אש עוד בערה בכמה מקומות בעקשנות, דבקה בעדותהּ הדוממת לאמור: כך הכל התחיל. אי פה אי שם נשמעה קריאת עורב, מפלחת את הדממה הנוראה שאפפה הכל, לא היה איש שיפצה את פיו, כמעט ולא היה איש לשמוע. רק אחד נותר. 

תוך כדי הליכתו בין החורבות היה האדם האחרון מתכופף לעיתים ומרים איזה שבר כלי או איזו לבנה מפוחמת, ומעביר אותה בין ידיו, כמו מבקש לאמוד את הזיכרונות במשקל, אחר כן היה מחזיר אותה למקומה שבין ההריסות, וממשיך לפסוע בצעדים איטיים, לא-תכליתיים.

אז כך הכל נגמר. המחשבה האומללה הזאת לא יכלה שלא לצוף בראשו של האדם האחרון, על אף כל הבנאליות שלה. שנים של ציניות ואדישות לא יכלו לעצור בעד המילים הנוגות הללו מלהידפק שוב ושוב על קירות תודעתו. אולי נחרתו המילים הללו במוחו עוד בטרם היה שם כל רעיון אחר. אז כך הכל נגמר. בלי מבול, הפעם, בלי מים ואש ואבני אלגביש שירדו מהשמיים, לא היה צריך את כל אלה, האדם עשה זאת בעצמו. דם כיסה הכל, כבר לא ניתן היה להבחין בצבעו הירוק של הדשא. כלי הריגה שונים, מתעשיות שונות לייצור נשק, ממדינות שונות, היו פזורים על הרצפה בערבוביה, חלקם עוד היו סמוכים ליד שאחזה בהם בשעה שאדונם נפח את נשמתו. הפעם יד האדם הייתה כאן. אצבע האדם היא.

דמעה אחת נחלצה מעינו של האדם האחרון וזלגה לאיטה במורד לחיו. השמים תמו, הים נגמר, לא עוד ילדים ישחקו ברחובות הערים, לא עוד קשישים ייסמכו על מקלם ויספרו סיפורים, לא עוד ידידים ישבו יחדיו לשיחה ערה בעיניים בורקות, לא עוד זוגות אוהבים ישבו על ספסל בפארק עירוני בשילוב ידיים ויידרו זה לזו נדרים, לא עוד תפילות לא-להים לשלום, לא עוד אמת ושמחה ויצירה ודעת. אז כך הכל נגמר.

כך הכל נגמר. כמה שברי כלים, בין הריסות ודם וגופות ומכונות ירייה. אין כבר איש שיפצה פיו, גם אין איש לשמוע. האדם האחרון התהלך, ונפל.

שמשות נחשכות, עולם כבה, זמןמרחב נמוגים כלא-היו. דממה. חושך, תהום, תהו ובוהו. רוח א-להים שוב מרחפת ומנהמת כיונה, אוי להם לבריות שעוונותיהם החריבו את עולמי.

 

ויאמר א-להים יהי אור.

ויאמר א-להים יהי אור.

ויהי אור?

 

 



אדם בריאה מלחמה

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללב לדעת
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ אב ה´תשע"ד  
צריק. ועצוב.
ט´ אב ה´תשע"ד  
לא כל כך מצליח להתחבר לתיאור האפוקליפטי הזה.
כתוב יפה בכל אופן.
י´ אב ה´תשע"ד  
מה חוו עולמות התוהו.
הכתיבה טובה גם היא.
[אני לא חולק איתך את האימה ממלחמות. מחורבן כן; אבל מלחמה היא, או לפעמים עשויה להיות, כלי תיקון.]
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד