ע"פ "הלוחש במכוניות",
מאת חביבה פדיה.

ההווה בעתיד,
הרחיקני מזמנים אחרים;
השאירני עכשיו - ולתמיד.
הקורץ מהשאול,
שמור עין אחת, פקוחה,
גם בבתי הלוויות.
המנשב עשבים עד עפר
ושוב, גאים ושפלים,
גע נא גם 
בקצותיי,
בליטוף אגבי, מהורהר.
נוצר הנשכחים,
זכור גם את אלה,
הזכורים לטוב, ולרע.
הנח לי לכנותך בפשטות, 
בשקט,
משכין השלווה.