בס"ד

השקיעה הזו נוגעת בי בעדינות

בגוונים רכים היא מלטפת

מגישה את כתפה להיות לראשי למשען

וצומח מבפנים סוג של טוהַר

מתוך הקרביים

וצועק אל ארשת המשטמה שעל פני: הביעי!

ויש רגע שחצי עיגול מקומר ויפהפה

הופך להיות חוט דק כשרוך נעל

ואת הרגע הזה אני נוצֵר

מצלם אותו במבט-סטילס מהיר

ואט מאפירה היריעה הרבגונית המרהיבה הזו

ומתאדרת בלבוש שק קדרות-עב של לילה

מטביעה את הזוך ההוא שצמח

בחזרה לתהומא רבא שאצלי בבטן

וארשת המשטמה עוטה כעת אדישות מפויסת

אל מול הזיקין והלילין שיש בחושך

ובזכרוני, אותו שרוך נעל עוד בוהק לו

וקושר לו בקשרים אדוקים את השמש

לתלות אותה שוב מהשמים

מחר בבוקר