בנושא
בכרם
חדשות
 
שחרור / זכרונות כנרת
בביכורים מאז כ"ט סיון ה´תשע"ד

בס"ד

היה תהיה

 

מטורף אל החוץ, בוער אל החוץ, מה לו סלילי תיל נוצץ נערמים אצל גדר השלבים הגבוהה, גריז מרוח על שלביה כדי שיחליק, החלק והיאבק בתיל הקורע בבשר השוק והירך, היחלץ וטפס שוב, השלך עצמך מגובה שתי קומות אדם ובחבטה מזעזעת עצמות אל העזובה שמעבר, הידחק ועבור את מעקש גדר הצבר, אלף מחטים זעירות מלובנות והוא חופשי, חופשי, חופשי, פרא משולח לרוץ לשעוט לדהור הרחק הרחק לאין קץ להמריא להיות חומר דם חי רותח מיילל פרע בגרון לרוחות, רץ מכסח בקוצי זהב מתנפצים אל החזה והוא חופשי ברוח, מתלהט אל שמש מתמוסס אל מטר נצרב חמסין מסתחף שרקייה, דם חם חי צעיר תוסס מתפעם הולם ברקות, נכסף אל, סוער אל, נשרף אל, מתפוצץ אל –

מובן, במציאות לא יהיה זכר לכל ההוד הזה. יהיה אפרורי להבחיל, נטול זוהר עד עליבות. יכנס בש.ג. המצוחצח, יעזר בחיילים חיוורים, נייריים, בחפשו נבוך את המשרד הנכון בין מאות המשרדים הממוזגים, יחתום על שיהיה לחתום, יחייך קלושות כשישבור את פיסת הפלסטיק נוכח הקצינה המשתאה, שואלת אם לא יצטלם? יעלה לפייסבוק? יניד בראשו לחיילות המלוקקות בש.ג. והרי הוא בחוץ.

חופשי כציפור!... לאן מעתה? הנה לפניך עולם, חדש-ישן ומוכר ומרתק, ובמידה רבה כולו שלך. עולם מלא מראות שעוד לא ראית, דרכים שעוד לא ידעת, פינות סתר שלא פקדת; עוד יש אנשים להכיר, עוד יש דגלים להניף. הכל נפרש בפניך: רצונך – רד אל הירדן, רצונך – עלה אל ארץ השיזף הפראית-למחצה של רמות יששכר, לראות את הצבאים, כלילי יופי, משולחים על פני הבתה כחץ; ואם יארך היום, חופשי אתה לטפס אל החווה סחופת הרוח שעל גג העולם, שמה היית בא לפנים לנסות ולהעיף מבט באיש ההוא, העיקש כברזל, בוקר בשר-ודם שאינו מדבר עם איש ואלף אגדות נקשרו בשמו. לנגד עיניך קמים לחיים בקרים טלולים של אביב משתולל במורדות אצל אדמי הנקב, ולילות אילת כשופים, בהם שיחק ירח סלחני בזהרורי אור-צל חומים בִּשׂער יעלת מדבר אחת. רוח חרישית שוב מעבירה רעד באורנים העוטפים את העיר הרוגעת לעת ערב, וערפל נודד חולף דרכה במהירות בדרכו מטה אל העמק... ומתוך הערפל רומזים אורות בית מדרש קטן.

ואף על פי כן מלווה איזה עצב מהורהר את הפרידה הזאת. טוב לך להביט בזוג המדים שהשאירו לך, זרוק בארון ולא מקופל, כי שלוש שנים לא קיפלת מדים וטיפשי להתחיל בזה עכשיו. ויש ובלכתך אילתה תחלוף על פני מבתרי שלוחת נוצה, ואפשר תראה מחלון האוטובוס את אורותיו הכתומים של ג'יפ מבליחים בחושך, הרחק מן הכביש, ותדע כי הוא מבשר מנוחה לאותם שתפסו את מקומך, עייפים ומאובקים וצרובי בועות בצדי הגוף, והלב יצא אליהם, אל הצחוק הפשוט ואל הרעות היגעה ההיא.

 



חופש נוסטלגיה צבא

© כל הזכויות ליצירה שמורות לזכרונות כנרת
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ תמוז ה´תשע"ד  
עוד מעט, עוד קצת...
בעז"ה שיגיע במהרה.
א´ תמוז ה´תשע"ד  
וזהו בגדול...
ט"ז תמוז ה´תשע"ד  
הייתי כאן.

מודה, קצת קשה לי להתחבר לתחושות,נראה שהקטע מדבר על רגע אחד ספציפי שככל הנראה ידבר יותר למי שהיה שם (כלומר, ברור שאפשר להתחבר גם לחוויות שלא חווית, ואני מניחה שאם היה פה סיפור שלם זה היה קורה. בקטע כ"כ ממוקד לא, וזה בסדר, שהקטע יהיה ממוען לקהל ספציפי).

א´ אלול ה´תשע"ד  
כתוב יפה כל כך. וכמה רוצה את החופש מי שיכול לתאר אותו ככה..
כ"ה חשון ה´תשע"ט  
בעקבות שוטטות.
הספקתי כבר להתגייס ולהשתחרר מאז הפעם הקודמת שקראתי אותו, והוא נהדר. אתה ממש איש של ספרות
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד