בנושא
בכרם
חדשות
 
השם לא יעזור / דוד הרבנד
בביכורים מאז ט"ו סיון ה´תשע"ד

השם לא יעזור כי השם לא עושה דברים כאלה. זה לא דטרמיניזם עיוור ולא אתאיזם כופר, אלא הבנה פשוטה, מפוכחת, היסטורית, אמפירית, פיזית קטנה-אבל-ברורה. השם לא יעזור.

השם לא יעזור כי אם השם היה עוזר אז מזמן כבר היינו שמים לב. מזמן כבר הייתה הוכחה ניצחת לכל הדטרמיניסטים והאתאיסטים והציניקנים שיש קורלציה בין תפילה לישועה, בין אמונה לגורל, שאין דבר כזה מזל אלא רק יחסי "אני אתחנן אתה תסדר" בין כל ברוא לבין ההוא. אבל אין.

השם לא יעזור, וזה חשוב לדעת, דווקא לאלה שמאמינים בקיומו. כי פשוט: השם ברא הכול. הכול זה גם את המצב שבו קורים דברים רעים, וסטטיסטית זה לפחות חצי. הוא חייב לחלק את הרע ואת הטוב לכל הבריאה. בחלוקה הזאת, מסתבר, הוא לא מתחשב בשאלה אם אתה "בצד שלו" או שלא. עובדה, אחרת היינו כבר שמים לב למגמה. ששת אלפים שנה של היסטוריה הם זמן מספיק כדי להבחין במגמה. אבל אין.

השם לא יעזור כי בסופו של דבר השם יעשה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות. וזה לא דטרמיניזם. זה הניסיון לתת לו מינימום כבוד שאם הוא החליט אז איזה נודניק אחד שמנג'ס לו "אבינו אב הרחמן" – זה לא מה שישנה את דעתו.

"השם לפעמים אומר לא", אמר ראש הישיבה. הטענה הזאת שווה לטענה: השם לא יעזור. אם קיים תמיד הסיכוי שהוא יענה לא, אז אין תפילה, אין תקווה, אין משמעות לאמונה (כי הכופר והמאמין יקבלו בסוף מה שהוא רצה ממילא). הרבנים בסוף ילטפו בקולם הרך ויסבירו: לפעמים השם אומר לא. אבל צריך להמשיך להתפלל, יש סיבות שאנחנו לא מבינים.

אבל אין.

השם לא יעזור כי השם הוא הכול. השם הוא הטבע. הוא רך ומלטף, הוא אכזרי ורוצח. הוא יהודי, הוא נאצי, הוא טיול ביום שמש, הוא נסיעה במשאית מוות שבה האגזוז מחובר לפנים החלל – ובתוכו אנשים, ובתוכו נשים, ובתוכו ילדים, וילדות. וצעקות השם יעזור.

אבל הוא לא.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוד הרבנד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א סיון ה´תשע"ד  
וזה לא המקום להתווכח כנראה.

רק אומר שאני מסכימה שלפעמים אנשים משתמשים במילים "השם יעזור" כמטבע לשון שחוק, ואכן, לא תמיד זה נכון בצורה אליה הם התכוונו. גם לפעמים אומרים את זה על דברים שתלויים בנו.

מעבר לזה יש לי ויכוח גדול אתך, אבל הכתיבה חזקה והשאירה אותי עד סוף הקטע בעניין.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
לכבוד הוא לי להגיב ראשון.
1. קטע הסיום מטלטל.
2. ניתן לפרק את ההתפתלות הלוגית, אם נסיר מכל הפעלים את מימד הזמן. אין היה עוזר. אין יעזור.
כי אין בשפה מילים לתאר באמת את מה שאתה מרגיש.
כי ה' הוא לא.
הוא לא בזמן.
3. תנאי מקדים לפלפול סביב פועל ה' הוא לדעת בכל מאודנו מה אנחנו רוצים. מה בקשתנו.
במוקד הרצון הזה לנעוץ את כל הווייתנו.
אולי אז, סביב אותו מוקד ניתן יהיה לבחון את פועל ה'.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
מטלטל חזק.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
החזרת אותי כל כך הרבה אחורה..
איך שהם נחטפו בערתי מכעס כאב לי עד כדי שראיתי חבר טוב קורא תהילים זרקתי את התהילים מהיד שלו ואמרתי לו:''אתה באמת חי בסרט שזה יעזור?"
ופשוט לא הצלחתי להתפלל ולא לבקש. לא רק מכעס אלה ממש בגלל מה שרשמת בחינה אובייקטיבית הנה התפללנו ולא עזר: התפללו על נחשון וקסמן, על הגירוש וכלום לא עזר
וישר מתרצים לא יודעים חשבונות שמיים וכו'
ולמה שיקשיב בכלל לעזאזל לכמה חסרים פה למטה ועוד אלף שאלות
ועם כל זה החלטתי פשוט להתפלל עם כל השאלות עם הכל פשוט לדבר איתו.
ואתה עם הכתיבה שלך הצפתה לי את זה ותודה לך על זה.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
אם המטרה לטלטל- אז הקטע "כתוב טוב". (לא מרכאות כפולות בציניות. פשוט קשה לכתוב 'טוב' על כזה דבר. זה דומה לאחיתופל שהוא חכם. אבל "חכם להרע").

אם כתבת את זה כחלק מויכוח או דיון, אני מקוה שלמרות המשפטים הראשונים, לא דטרמיניזם, ולא אתאיזם וכו', למרות- הגישה שלך שווה לחלוטין, אבל לחלוטין לכפירה מוחלטת.

ושלישית, כפי שאמי כתב, כשה' במפורש אמר לנו לעשות משהו, וגם תלה את המצב במה שנעשה, בד"כ הוא לא 'עוזר' למשתמטים ממלאכתם.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
ואני בת)
כ"א סיון ה´תשע"ד  
כ"א סיון ה´תשע"ד  
(מצטער על התגובה הצינית, אבל בחרת לכתוב קטע בעל אופי לוגי. הוא צריך לעמוד בסטנדרטים לוגיים)
כ"א סיון ה´תשע"ד  
אני רוצה להוסיף עוד שתיים.

א. הטיעון הזה הוא אשליה; אי אפשר באמת לומר שהקב"ה הוא נייטרלי. כי אם הקב"ה נייטרלי הרי שהוא חס וחלילה אכזר בזה שהוא ברא את העולם. הדברים פשוטים גם אם ניתן לסבך אותם. מה שריה"ל קורא המתעקשים.

ב. הנימה המתנשאת של ההטפה. נאורים גרועים בזה לפחות כמו "רב עם קול רך" ואף הרבה יותר.
כ"א סיון ה´תשע"ד  
מוצא כמה הערות שראוי להעיר על התוכן.
כי התסכול מובן, ואת זה כולם מרגישים לפעמים. לכן הגיוני לכתוב קטע שמגיע מתוך התסכול הזה. אבל הקטע הזה מתיימר גם להסביר איזשהו רעיון לוגי או תיאולוגי שעומד מאחורי התסכול, והוא כתוב בשפה שכלית, ולכן הוא חסר בעיני. כי שכלית- אין פה באמת תמצות של העניין, אפילו לא של צד אחד של הענייו.
(סליחה על ההתקפה).
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
מדוע אתה מגדיר את זה כיצירה?
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
אם בחרת להגיב, תגידי מה שאת מרגישה: תצעקי, תבעטי, תסתרי מכל כיוון.
אבל לא ככה.
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
בינתיים בלי להתייחס ליצירה - אני לא מבין מה רע בשאלה של אוליב (וגם קשה בתור יוצרים לבקש תגובות מסויימות)
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
מה שרציתי לכתוב
איך אתה יכול להתיימר לדעת מה אני מרגישה?

אתה מוזמן למחוק את תגובתי, אם אינה נראית לך.
או להסביר לי מה הבעיה בתגובתי, אם אתה רוצה שאדע לאיזו תגובה ציפית ומה הבעיה במה שכתבתי.

עונה לך לעניין לתגובתך אלי:
אני לא צועקת אף פעם.
כשאני בועטת, אני יכולה להרוג. אני לא בועטת.
אני סותרת רק את מי שמבקש ממני בפירוש [לפחות בבמות כאלו].
אני לא מתווכחת עם מי שמכתיב לי איך לדבר.

[חוזרת לפינה שלי, לומדת שוב שאסור, אסור אסור לי להגיב יותר בביכורים].

וגם את התגובה הזו אתה יכול למחוק אם היא נראית לך לא מתאימה.
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
אם לחזור לעיקר הדיון, אני לא חושב שיש מה לפקפק בהיות הקטע הזה יצירה. דוקא מפני שלדעתי המעטה הלוגי שלו לא מחזיק מים, אני חושב שברור שהוא לא באמת מאמר תיאולוגי אלא ביטוי של רגש וכאב
כ"ב סיון ה´תשע"ד  
ואילולא הפיסקה האחרונה אפילו לא הייתי מתלבטת. זה כתוב בכשרון. אין ספק. אבל גם אני לא חושבת שזו יצירה אומנתית.
כ"ד סיון ה´תשע"ד  
לא רציתי להגיב, אבל הרגשתי צורך לומר משהו שלא נאמר. זה לא המקום לויכוח תיאולוגי, ולכן אני אדבר נטו ברמה האנושית.

פרסמת את הקטע הזה דווקא בעיתוי הנוכחי הקשה שלנו, בו מהצד זוכים קצת לראות את האחדות הנפלאה של העם שלנו, שמתנקזת כמו מאליה אל התפילה. וזה זמן קשה, שאף אחד לא יודע כלום והדבר היחיד שנשאר זה תפילה.

אולי לא התכוונת לומר את דבריך דווקא בזמן ובסיפור הכואב הזה. אבל זה לא משנה.

אנשים לפעמים מתווכחים על פילוסופיות ותיאולוגיות ושוכחים שיש גם לבבות של בני אדם בתמונה. לא, זה לא רק קרב מוחות. יש בסיפור הזה לבבות שמנסים לאחוז בתקווה מופלאה, לא מובנת מאליה, שמתמודדים במאמץ ובכאב ובדרך שלהם עם הטיעונים שאתה מזכיר (אגב, הם לא פחות יודעים אותם. ולמרות זאת), שחיים על החוט הדק הזה שנקרא אמונה.

למה לבוא במספריים ולחתוך אותו?
זריעת יאוש תביא מישהו למקום טוב יותר? העולם נעשה מתוקן יותר כשלוקחים לאנשים את התקוות האחרונות, יהיו אשר יהיו?
כשאני רואה ילדים קטנים חולמים ברחוב, אני אמור לנפץ להם את האשליות כי אני המבוגר שמבין? אז מה. תן לאנשים לחלום, תן לאנשים לקוות. הם לא עשו רע לאף אחד.

זה כמו שאתאיסטים מקימים ארגון החזרה בשאלה. יופי, אז אין במה להאמין, אבל למה הדחף לשכנע את כולם בזה. כאילו שזה מה שיתקן את העולם, לשבור לאנשים את הפריזמה שלהם על החיים, את עומק הלב שלהם. מילא אם הם היו עושים רע, אבל למען ה', הם בסך הכל מתפללים.

(אם לא התכוונת לאף אחד מהדברים שלמעלה, ראה את דבריי כמבוטלים. אבל אם זה אומר שהתכוונת לפרסם את זה כיצירה גרידא, אז אני מסכים עם אוליב ועלמה.)
כ"ו סיון ה´תשע"ד  
תבין, הבעיה עם הקונספט הזה היא שהוא נופל בין הכיסאות:

כמאמר זה דמגוגי וכיצירה אמנותית זה חלש.

(כלומר, הקטע כתוב לא רע אבל לא מחדש דבר בצורה ולא בתוכן, רק ממחזר טיעונים נדושים).

כ"ו סיון ה´תשע"ד  
ואז מה שסנופי. מאוד.

אוליב - נדמה לי שעד אלייך אף אחד לא שאל את השאלה המאוד חשובה הזו, אז אני שמחה שהגבת.
כ"ו סיון ה´תשע"ד  
וזה קטע. והוא כתוב טוב למדי.
ואני גם מבינה את הכאב שלך.

אני רק רוצה לומר לך שיש לי הוכחות. והן ההוכחות שלי. ולכל מי שפותח עיניים חזק ומתפלל כאילו אין מחר, יש הוכחות. לא תמיד. לא כמעט. אבל יש.

(וכאן יש סיפור פתלתל איך מקום מסוים ואיש מסוים ופתאום והמוני מקרים שהתקבצו יחד הצילו אותי ממשהו רע. אבל אני לא כותבת, כי אין בזה טעם לכתוב)
כ"ו סיון ה´תשע"ד  
(אוטוקורקט פרחח, אם אני אתפוס אותך מחליף שוב בין סנופקין לסנופי או כל דבר דומה אני אדגדג אותך למוות )
כ"ז סיון ה´תשע"ד  
אני דווקא רוצה לדון במישור העקרוני.

רק לי הדהד כאן שפינוזה? ("השם הוא הטבע" אצלך, "הא-להים, או, הטבע" השפינוזיסטי).
יש פער גדול בין לומר שהא-להים נתן את המגרש לבני האדם לענות בו, לבין האמירה שא-להים לא מזוהה עם אף אחד מן הצדדים. להתייחס אל הרע העולמי כנלווה לבריאה, כמו שכנראה חשב הרמב"ם, זה דבר אחד. דבר אחד לגמרי הוא לומר שהקב"ה מכיל את העובדה שהנאצים הם חלק מעולמו ("הוא יהודי, הוא נאצי"). בתפיסתי הדלה (ובאמת, ליתי מחשבה תפיסא ביה כלל), יש דברים בעולם הזה שעד שהם ייעלמו -אין השלם שלם ואין הכיסא שלם. א-להים לא מרוצה מהעולם כלשהוא, יש איזושהיא תביעה מהאדם.
אני מקווה שלא התכוונת למובנים שעסקתי בהם כאן, שהרישא של דבריך הם עיקר, דהיינו, שא-להים גדול מכדי שנוכל להבין את התוכניות שלו, על האמירה הזאת אני מוכן לחתום. אבל אם כן - הרי שהסיפא מטעה מאוד.


הלוואי ונדע ישועות ונחמות.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד