בְּשבועות יצאתי, מהרצוי למצוי
במקום לעשות את מה ש
כולם עושים, כולם לוֹמְדִּים בו
עצרתי רגע, לקַיֵם "שמע ישראל"
לכונן את "לא תוכל להתעלם"
להקשיב רגע,
-מעבר לכל השגרה הכל כך דוהרת הזו
ל"מה שצריך באמת אבל באמת לעשות עכשיו".

אז לא הלכתי ללמוד, לשאוב בבתי המדרש
לשאול עוד דליים של תורה אינסופית.
אלא נשאתי בעול עם חבר
הקשבתי.

חזרתי לתפקיד רחוק
שבעצם אף פעם לא עצר, לרגע לא נגמר
והתמלאתי בכל אותן הצריכויות של האחר
פשוט להיות שם,
להכיל.