בנושא
בכרם
חדשות
 
ירושלים תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכיסוף. / נ נ י
בביכורים מאז א´ סיון ה´תשע"ד

אנחנו ממשיכים לשבת מסביב לשולחן וכוספים לירושלים. כבר שבועיים אנחנו כוספים, ממש ממש כוספים. יש שיאמרו שאנחנו נסחפים, אך אנחנו כוספים לתכלית הכיסוף.

בהתחלה עוד הלכנו על ציר כיסופים אבל הגענו למחסום עם שלט אין כניסה וכבר היה חם כדי להמתין שהוא יפתח, אז חזרנו לחדר הדלקנו את המזגן והמשכנו לכסוף. ניסינו גם לצאת לרחובות ירושלים כדי להיחשף לאווירה ולמלא ריאותינו אויר כיסופים. אך רעש המנופים וטירטור הטרקטור, קולות הפטישים וצעקות הפועלים - הוציא אותנו מריכוז הכיסופים. וגם אבק הבניה וזיהום האוטובסים הרבים מילאו ריאותינו. הכל מלבד כיסופים. שבנו לחדר הממוזג הכנו לעצמנו קפה והוצאנו עוגה מהמקרר ושבנו לכיסופינו.

כבר שבועיים אנחנו יושבים וכוספים לירושלים. יש שיאמרו שאנחנו נסחפים. כך אמר גם יצחק חלוש האופי, לאחר שבוע וחצי שישב וכסף וכלום לא קרה הוא הודיע שזה מוגזם והוא פורש. מדי פעם אנחנו מורידים ראש ומרוב שכל הווייתנו היא כיסופינו לירושלים, כך גם חלומותינו. כאשר אחד מבני החבורה מוריד את ראשו כולנו מחכים שיתעורר, וכשהוא מתעורר הוא מספר לנו מה ראה בחלומו - שבילים מזהב, אבני ספיר גדלות על העצים, בתים רבים עד דמשק, ובמרכז העיר ניצב לו המקדש יופיו בלתי ניתן לתיאור - אחד סיפר על השערים והשני סיפר על המעלות שעולים, והשלישי ניסה לזמזם את ניגון הלווים ששמע, הרביעי סיפר על מפגשו עם הכהן הגדול ובגדיו המיוחדים וכך זה המשיך. למעט יניב שכאשר הוא קם הוא לא הבין מה הוא עושה פה. ניסינו להסביר לו והוא שכח מה מעשיו פה, בנוסף הוא התלונן שכל צד ימין של גופו נרדם...

 עיני כולנו נצצו בשומענו וכמעט והגענו לתכלית הכיסוף. ולאחר שבועיים גם אני הורדתי את ראשי וכשהרמתי את ראשי עיני כולם היו נשואות אלי. ניסיתי להתחמק אך הם לא מוותרים. ניסיתי להגיד להם שבחלומי לא היו שבילים מזהב ולא אבני ספיר, לא לויים ולא כוהנים, וגם לא בתים לא רבים ולא מעטים. אך הם בשלהם, אז מה כן ראית, לבסוף אמרתי - ראיתי סנה בוער באש בגיא צלמות, והכל שיממון ועזובה, וברקע קול צעקה ובכיה. ומהסנה שכמעט אוכל יוצאת אישה שפופה עד עפר, בלבוש בלוי ודמעות בעיניה. והיא מתחילה ללכת, ואט אט היא מנערת את האבק והעפר שדבק בה, בטיפות הדמעות שבעיניה היא שוטפת את פניה, והדמעות המלוחות נכנסות לסדקים שבעור והיא צועקת אך היא ממשיכה בהליכתה. לא פעם היא כמעט ונפלה אך היא קפצה והמשיכה בהליכתה. ובהגיע לארץ לא זרועה היא התחילה לחפור בידיה החשופות בור באדמה. ציפורניה נשברו אך היא המשיכה ודמעות וזיעה ממלאות את פניה, וחיוך קטן ניצת בשפתיה. ופניה העלובות משירות קמט אחר קמט. והיא ממשיכה לחפור בידיה המדממות וקול מים חיים נישמע מהבור.

כולם מביטים בי במבט של 'נו'. "כאן התעוררתי" אני משיב. "זה חלום יפה אבל זה לא כיסופים," אמר לי אחד, "פעם הבאה תתאמץ יותר," אמר השני.

כבר שבועיים ויום אנחנו יושבים וכוספים לירושלים, עכשיו אני מתאמץ לכסוף יותר.



ירושלים כיסופים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנ נ י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ סיון ה´תשע"ד  
מדהים. ומעורר געגועים לתחושת הכיסוף..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד