קווה קיוויתי לנפול, וה´ עזרני.

ויד עלתה אל הבור,
ובקצה החושך נצץ לי אור,
וגל של אש מתוך הקור,
ונישאתי מעלה, אליו לחזור.

ועיניי דמעו,
ומעיי המו,
וורידי פעמו,
בכאב.

בכמיהה לחבטה המהדהדת,
לבגדים הצואים.
רואים כל טיפת בוץ,
על המחלפות הלבנות האלה.

כולם שמים לב אלי.
אללי.
תנו לי לשכוח,
למות,
ודי.