בנושא
בכרם
חדשות
 
כנפיים / משכנות הרועים
בביכורים מאז י"ד אייר ה´תשע"ד

שחף ישב על החוף ובחש באצבעות רגליו בחול החם, הוא ישב ובהה אל האופק וניסה בייאוש לפרוש את כנפיו, אבל למה שיצליח? לא היו לו כנפיים. הוא ישב שם שעה ארוכה מסתכל בשמש ששוקעת, כשהשמש הגיע לקו האופק והשמיים הפכו לאדומים- סגולים הוא ניסה לפרוס את כנפיו בפעם האחרונה. הוא לא הצליח. בכתפיו בער הכאב. שחף הרכין את ראשו, חיבק את ברכיו בידיו ופרץ בבכי משחרר.

הכול הסתיים לפני שלושה ימים. הים מלוח. הים תמיד מלוח. אני אוהב לשחות בים. לכל המשפחה שלי יש שמות של ציפורים, לאמא קוראים צופית ואבא דרור, ולי קוראים שחף ואני אוהב את הים. שם הוא כנראה יותר מרק שם. הים תמיד גורם לי לנקות את המחשבות, כאילו שאין עלי אחריות, כאילו שאני קטן קטן ובכלל לא חשוב בעולם הזה, ולאף אחד אין ממני ציפיות או שאיפות. אני גם טוב בשחייה, הייתי יכול לנצח מקום ראשון באולימפיאדה אם הייתי מתחרה. באמת. אבל זה לא היה חוקי, אסור למוטאציה חורגת להשתתף בתחרויות. רק לאלה שההורים בחרו לעשות מוטציה לא-חורגת מותר להשתתף, למשל מי-זהב שלומדת איתי בשכבה, יש לה שיער זהוב ועיניים כחולות, היא מושלמת, ההורים שלה בחרו בה בברירה תאית, אבל זה לא מונע ממנה להשתתף בתחרויות מלכת היופי המגוחכות, היא נהנית מזה, לפחות ככה היא מספרת לכולם, מעניין אם זה באמת נכון או שהיא אומרת את זה רק כדי לרצות את ההורים שלה, משחקת את המשחק שלהם. יש גם את ידידיה, הוא מוטציית-מחונן, הוא גם מוזר, הוא לא יכול לכתוב או לקרוא, הוא עושה הכול בראש, הוא גאון, הוא עושה מלא מלא חישובים ויודע מתמטיקה וטוב בכל דבר שהוא לומד, אבל מבחנים הוא עושה בעל פה. הוא אומר שהוא לא מצליח לקרוא כי הוא לא מבין איך אפשר להכניס דבר גדול כל כך כמו ידע לדף, לדיו. "זה פשוט לא הגיוני," הוא אומר. לכל אחד בשכבה יש איזו מוטציה. רק אורי הוא הנורמלי היחיד, אורי תמיד אומר שהוא הכי מיוחד כי הוא רגיל וכולם מוטציות. מעניין מה היה קורה אם לאף אחד לא הייתה מוטציה, בטח היה מאוד משעמם. במחשבה שניה, אולי לכל אחד יש מוטציה בתוכו, גם אם הוא לא מראה אותה, אולי בעצם ההורים שלנו יכולים לממש את המוטציה שיש בתוכם דרכנו. אנחנו המוטציות המוחשיות של המוטציות הפנימיות של ההורים שלנו, כמו שההורים שלנו הם המוטציות של הדורות לפניהם. אולי זה ככה מאז תחילת העולם רק שעכשיו אפשר לכוון את המוטציות לא רק בעזרת מחשבות. לי בחרו את המוטציה הכי דפוקה. כנפיים. של מי היה הרעיון הטיפשי הזה. טוב, אני יודע, של סבא-רבא. שחף התהפך בשחייה והביט אל המפרקים המוזרים שנועע בעדינות כדי להתקדם במים. שתי הכמעט-כנפיים האלה הן מוזרות, לא טבעיות. מוטציה רב-דורית היא רעיון דפוק. אני המוטציה הכי גרועה שאני מכיר. אלה אפילו לא כנפיים, לפי התכנון של סבא רבא שלי במהלך השינוי המוטוציוני ההדרגתי לבן שלי יהיו נוצות והנכד שלי יוכל לרחף קצת, בן הנין שלי כבר יוכל להתרומם מהקרקע ולעוף קצת אם ההתפתחות תתקדם כמו שצריך. אבל עד אז אני אצטרך לסבול, לשאת על גבי את "חזון הדורות" כמו שאבא קורא לזה. כנפיים. לעוף. איזה רעיון אווילי. כלומר, זה רעיון מדהים, אבל לא אנושי. ממש לא אנושי. אבא גאה בדמוי כנפיים, הוא מסתובב עם המפרקים המוזרים מחוץ לחולצה, מקופלים על גבו, הוא עיצב בשביל זה חולצה מיוחדת עם פתחים לכנפיים. "אלה הכנפיים שלי," הוא אומר למי ששואל, הוא מזדהה לגמרי עם הרעיון של סבא. אני מסתיר את הכנפיים מתחת לחולצה, את גפי-הנכות המטרידים האלה. אני לא סובל את זה. לכל אחד בשכבה יש מוטציה סבירה ורק אני צריך להסתיר מתחת לחולצה שלי שתי זרועות נוספות חשופות וחסרות נוצות, דמויות כנפיים. אני הכי לא סובל את הבדיקות התקופתיות. ללכת לראות שהכנפיים גדלות כמו שצריך ואין משהו לא מתואם בעצמות, שהשלד מתחבר כמו שצריך. שחף עצר במים וצף. בוהה אל השמיים. אבל כל זה יכול להיגמר מחר. כן. מחר זה ייגמר.

** * **

"אתה מבין את המשמעות?" שאל הדוקטור, ממלא את הטופס באדיקות.
"כן, חשבתי על זה הרבה," השיב שחף.
"האם אתה מודע לכך שכהשלכה מהניתוח תיפגם ההתפתחות של המוטציה הרב-דורית?".
"כן". הרופא סימן את התשובה בטופס.
"האם אתה מבין שהניתוח מעמיד אותך בסיכון בריאותי, ותצטרך תקופת אישוש ושיקום אחריו?"
"אתה יכול לסמן וי על הכול, אני כבר החלטתי".
הדוקטור נשא את עיניו מהדף, "ואתה מודע לכך שלא יהיו לך כנפיים, כן? לא יהיה לך כלום על הגב, כן? אי אפשר להחזיר את זה אחר כך, אם אתה מקצץ את הכנפיים אז זהו, אי אפשר להתחרט."

שחף הרים מבט יבש אל הדוקטור. "אני כבר החלטתי, אמרתי לך".



מדע בדיוני סיפור קצר עצמאות

© כל הזכויות ליצירה שמורות למשכנות הרועים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ אייר ה´תשע"ד  
וכך גם תגובתי.
החלק הראשון מאד מענין ומקורי, בהחלט יש בו כיוון חדש ומענין. במיוחד על הרקע הזה, החלק השני איכזב אותי. הוא באנלי מידי לטעמי, לא מחדש ולא מפתיע.
(והערה ביולוגית - עם הידע המועט שלי בנושא, כמדומני שהסרת הכנפים לא תמנע את המשך ההתפתחות הגנטית בדורות הבאים. הגן אמור להמשיך לעבור גם הלאה).
כ"א אייר ה´תשע"ד  
אבל לשלושה חלקים:)

א. המדע הבדיוני: עולם שבו אנשים בוחרים לעצמם מוטציות להעביר לדור הבא.
רעיון מעניין, ולדעתי דורש פיתוח. קצת מיהרת להציג את העולם, וזה הופך את המחשבות של שחף ללא אמינות כ"כ - אף אחד לא חושב על מצב נתון שלתוכו הוא נולד בצורה כ"כ דידקטית ולינארית שממש נועדה להסביר לקורא באיזה עולם הוא חי...
הצגה איטית והדרגתית של העולם הזה היתה תורמת לסיפור.

ב. העצמאות/מרדנות, הרצון להיפטר מהמטען של ההורים, ההחלטה - והחרטה שבעקבותיה.
שוב - חסר לי כאן פיתוח. שחף כ"כ רצה להיפטר מהכנפיים. הוא הגיע להחלטה, ביצע אותה ו... מה קרה? מאיפה מגיעה החרטה?

ג. הדימוי של הכנפיים. דימוי חזק, נעשה בו שימוש פה באתר בכמה סיפורים טובים, ושופך אור על הנושאים שהועלו בסיפור:
מה אם המטען שההורים שלנו רוצים להעניק לנו הוא כנפיים? מה אם אנחנו לא רוצים לעוף? מה אם מה שנראה להם ככנפיים, נראה לנו כמטען מיותר ומזיק?
ושוב - היה יפה לראות פיתוח של הנושאים האלה בסיפור.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד