הַלַּיְלָה הָיָה קַר וְהַחֹשֶׁךְ
הָיָה רוֹחֵשׁ טִפּוּסָיו וְאַתָּה
הָיִיתָ סוֹכֵךְ תִּקְרָה מֵעַל רָאשִׁי
וּפוֹצֵעַ לִי חַלּוֹן.

בְּחַדְרֵנוּ
קַרְנוֹת שֶׁמֶשׁ טוֹפְפוֹת בְּגַב הַשְּׂמִיכָה
וַעֲטֶרֶת שְׁקֵדִיָּה מַבִּיטָה כַּמָּה אֲנִי
מְמוּסְגֶרֶת, חוֹלֶפֶת
(הִנֵּה אֲנִי בָּאָה, הִנֵּה אֲנִי שָׁבָה
וְרַק הִגַּעְתִּי)

לֹא דִּבַּרְנוּ עוֹד בִּדְבַר הַחֲשָׁשׁוֹת
לֹא דִּבַּרְנוּ בִּדְבַר פּורְקנַאוֹת.
בְּסוֹף שֶׁל יוֹם בְּרִיחָה אֶל מִלִּים
עוֹנֶדֶת לְצַוָּארִי מַחֲרֹזֶת דּוּמִיָּה
_____________________________________________

(מִתַּחַת לִסְדִינֵי הַלַּיְלָה לֹא מִתְעוֹרֵר נִגּוּנָהּ שֶׁל קטמוֹן וּכְבָר שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים אֵין לִי שְׁקֵדִיָּה
וַאֲנִי)