בנושא
בכרם
חדשות
 
מוסיקופיליה / ישנה ולבי ער
בביכורים מאז כ"ח אדר ב´ ה´תשע"ד

הבית עמד באמצע חורשה: היו לו וילונות צהובים, תריסים אדומים
וחלונות ריקים.

מי גר בבית? היום, איש אינו יודע.
אלא אם כן את הדלת פותחים, ובשקט בשקט בזהירות נכנסים
הזיכרונות צפים ועולים
ואפשר לראות מי גר שם פעם, באותם הימים.

הקרחת. יפה כזאת, מנצנצת.
הכרס הגדולה, תמיד מבצבצת.

על הראש הקסקט
החיוך השקט.

כשהוא צובט את הלחי, חזק, כואב
ואז מפצה עם חיבוק מועך ואוהב

יום הכיף ההוא, במרפסת

חולצת פלנל מפוספסת
את הגיר מניח אצלי, ביד

על הכן הגדול פורש את הבד
"מה אנחנו מציירים היום? מה הנכדה שלי רוצה?"
"שמש גדולה, ששוקעת עמוק אל תוך הים."

והוא מחייך, משלב את הידיים
ואני במרפסת, מביטה בשמיים

מנסה להעתיק, אחד לאחד

את האינסוף הכחול שנשפך על הבד

וכשמרוב העוצמה, בציור נפער חור
במיומנות מדהימה הוא הפך לדג בצבע שחור
"רק לא לבכות זיסי'לה, רק לא לבכות."

אתה זוכר סבא? אתה זוכר?

איך היית לפני השינה מספר
עם הקול העמוק, מכווץ את העיניים
רק עוד סיפור אחד. אולי שניים.

הבית עמד באמצע חורשה: היו לו וילונות צהובים, תריסים אדומים
וחלונות ריקים.

היום, אם סוגרים את התריסים, רק לרגע אחד
הנה הוא חוזר, תכף ומיד
כשברקע המוסיקה לאיטה מתנגנת
הוא עוצם את עיניו, בצורה די מופגנת

לפי הקצב הוא מניע את ידיו
את מילות השיר מצייר עם שפתיו

ואני יודעת, אני פשוט יודעת
שמאחורי אותם חלונות ריקים הוא עדיין גר
האיש שצבט אותי בלחי, חזק, כואב
סבא שלי. שלמרות שכבר לא יודע מי אני, הוא עדיין אוהב.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לישנה ולבי ער
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג ניסן ה´תשע"ד  
וזה רק לגבי הכותרת...

בקריאה ראשונה התחברתי, אחרי שהבנתי את משמעות הכותרת- עוד יותר.
לא בטוחה שהבנתי את הניואנסים במצבו של הסבא. אבל נראה שהוא השאיר אחריו נכדה עם זיכרון משמעותי.

תודה על המילים האלה, פשוטות ונוגעות.
עז
י"ט ניסן ה´תשע"ד  
תודה. התגובה שלך חיממה לי את הלב :)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד