בנושא
בכרם
חדשות
 
כמו תפילה לשקט / רוני תשואות
בביכורים מאז כ"ו אדר ב´ ה´תשע"ד

כַּמָּה אֲלִימוּת, כַּמָּה קָרְבָּנוּת
בְּאֵיזֶה שֶׁתֶק מַצְמִית אֲנַחְנוּ מְפַנְּקִים,
מִי יוֹדֵעַ עֶדְנַת דִּבּוּר
לְשֵׁם מָה תּוֹכְחָה מְסֻתֶּרֶת, לְמִי שֶׁקֶט
מַהוּ שִׂיחַ בִּכְלל

אוּלַי הוּא עֵץ בָּלוּם
מוּל עֵצִּים רָמִים, מְבֻסַּסִים,
קוֹטְפִים רְקִיעִים וּבְצַמַּרְתָּם תְּחִיָּה
וְכִבְשָׂה רָשָׁה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת מֵהֶם

שִׂיחַ
לְלַחֵךְ עַלְעְלֵי בֹּסֶר, לְלַעֲלֵעַ גָּרוֹן נִחָר, קוֹל נִגְמָר
עוֹד לַזוּן נְפָשׁוֹת מוּעָטוֹת
יוֹם אֶחָד מִלֵּילוֹת קָרִים
(יֵשׁ מִי שֶׁמִּטָּה לוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאַיִן,
מִכָּל מָקוֹם בִּשְׁנֵיהֵם הַמִּיתָה,
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נִצּוֹל שׁוֹאָה)
וְכִבְשָׂה מִתְיַמֶּרֶת מְבַקֶּשֶׁת הֵד נְפָשׁוֹת
וְלֹא אוֹתָן גּוּפָא, לֹא לִפְגּוֹעַ, מְבַקֶּשֶׁת

לְדַבֵּר
מַכָּה בַּמְנַעֲנְעִים בְּאֶצְבָּעוֹת גַּסּוֹת, שִׂיחִיוֹת
עֲפָרָהּ מַכְתִּים אֶת הַמַּיִם, הִיא יוֹדַעַת
הִיא יוֹגַעַת
שָׁנִים הִיא מְנַסָּה לָגַעַת, לֹא לָגַעַת
רָצָה יְחֵפָה בְּלִי אֲוִיר לִנְשִׁימָה
בְּלִי חֲלוֹמוֹת, לֹא לַעֲצוֹר
לֹא לִדְעוֹךְ לֹא לִדְמוֹם לָמָּוֶת לֹא לִטְבּוֹעַ
בַּנְקוּדָה הַפְּנִימִית

יֵשׁ הַמִּתַּמְּרִים מִמַּעַל לַקְּשִָׁיִם
יֵשׁ הָעוֹמְרִים אַהֲבַתָם בַּחוּצוֹת
יֵשׁ שֶׁמִּסִּתְרָם נוֹתְנִים מַתְּנוֹת חִנָּם
(דְּהוּיוֹת, אֲבוּכוֹת, אוּלַי כָּךְ גַּם נַפְשָׁם,
פַּעַם רַעֲדָה כְּצִפּוֹר מִכָּל זִיוּף,
הַיּוֹם - - - )

וְכֻלָּם מְבַקְּשִׁים שְׁמֹעַ טוֹב
לֹא זֶבַח.
אֲבָל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה...

             לִ בְ ר וֹ חַ

מֵהַדְּמָמָה
שֶׁאֵין בָּהּ דַּקָּה וְלֹא דֹּק שֶׁל חֶסֶד
לָעוּף מִכָּאן אֶל אֶרֶץ
בְּלִי שְׁחֹר וּבְלִי לֹבֶן
בְּלִי כְּתָב וּמִכְתָּב
בְּלִי תַּו
בְּלִי שָׁוְא
בְּלִי טָעוּת שֶׁבּכֹּחַ
בְּלִי שַׁאֲגַת נְהִיָּה
לְלֹא גְּבוּלָהּ שֶׁל אֶצְבָּע נֻקְשָׁה
אֶל זְלִיגָת הַצְּבָעִים הַדְּיוֹנִיסִית, נֶגֶד פֶּסֶל אָפּוֹלוֹ
אֶל רוּחָהּ שֶׁל הַמּוּזִיקָה
אֶל הַהַרְמוֹנְיָה כֻּלָּהּ

וְלָשׁוּב לְהַגְשִׁים, וְלִשְׁגּוֹת,
הַשְּׁגִיאָה מִכֹּל – מְנִיעַת גֶּשֶׁם
כָּךְ, סְקִיצָה לְעוֹלָם
צָרְמָנִית לָרֹב
הַדִּיוּק-הַפִסְפוּס-הַפֵּרוּד-הָעִרְבּוּב אֵין מָנוֹס
בְּכָל נְקִיוּת מִסְתַּתֵּר נָחָשׁ
הַגְּבוּל מְחַיֵּה, אַךְ מִי יַעֲמוֹד בַּפֶּרֶץ
וַיִּנָפַשׁ

בַּל נַכֶּה בְּמִלִּים, רַק הַשֶׁקֶט הַזֶּה
כַּמָּה קָרְבָּנוּת, כַּמָּה אֲלִימוּת
מֵרֹב עֲדִינוּת
מֵרֹב עֲדִינוּת





© כל הזכויות ליצירה שמורות לרוני תשואות
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט אדר ב´ ה´תשע"ד  
קשה לי להתבטא במילים ברורות אחרי זה. זה חזק מאד, נקי וצועק. כל הרמזים בפנים נתנו לזה עושר גדול, המבנה והצורה מדוייקים אף הם, בעיני.

זה שיר טוב מאד, כמו סטירת לחי - חדה, מצלצלת, מותירה אדמומית.

עוד אשוב, אני מקווה.

[לא בא לי להעיר, אז תתעלם/מי כרצונך, אבל זה כן קצת ארוך בעיני, ובאיזשהו שלב קצת הולך לאיבוד. סטירה היא קצרה, לכן היא כל כך כואבת.]

בהחלט תפילה. ככה תפילה צריכה להיראות.

תודה לך.
רעות.
ב´ ניסן ה´תשע"ד  
והשיר הזה מפעים...

ואשתדל לחזור בהמשך...

גיא.
ב´ ניסן ה´תשע"ד  
רק השקט הזה
ג´ ניסן ה´תשע"ד  
אבל אין גם שתק

וְכִבְשָׂה מִתְיַמֶּרֶת מְבַקֶּשֶׁת הֵד נְפָשׁוֹת
וְלֹא אוֹתָן גּוּפָא, לֹא לִפְגּוֹעַ, מְבַקֶּשֶׁת

לְדַבֵּר

תודה

(לא יודע למה אבל המילה 'שיח' אצלי ממוקמת באוצר מילים הפוליטי מה שדי מבאס..
ה- מֵרֹב עֲדִינוּת מֵרֹב עֲדִינוּת
בסוף מעולה, מקפל את כל השיר לשתי מילים שמהדהדות בכל הגוף. אבל הוא גם הזכיר לי שירים אחרים.)
ד´ ניסן ה´תשע"ד  
השיר סגור ממני, המילים חזקות ומלאות, אבל אני די מהר הולך לאיבוד בשרשרת הדימויים, שאיננה ברורה לי (למשל את השימוש בכבשה לא כל כך הבנתי) הרבה דימויים כשלעצמם, לא מוצאים את הקשר אל הנפש שלי, וגם הקשר ביניהם איננו ברור לי... זה שיר מאוד מופשט, מאוד דימויי, ולא מצאתי בו מספיק פתחים כדי שאוכל להיכנס אל תוכו...

תראי, הכתיבה שלך באמת מרשימה, והשיר הזה יפה וחזק גם מבחוץ- רואים שמשהו חי רוחש שם! אבל אני לא הצלחתי להיכנס...
ייתכן שזה רק אני... אבל זה גם משהו!

ושוב, מקווה לחזור לכמה קריאות נוספות...

תודה לך!
גיא.
ז´ ניסן ה´תשע"ד  
תודה לך. כמובן שאשמח לשובך. מעניין מה מצאת, כי אני קצת מסכימה עם גיא, ולא ציפיתי לעניין מיוחד בשיר הזה, בין היתר בגלל האורך. אבל שמחה שמשהו עבר, זה בהחלט סוג של צעקה.

תודה גם לכל מי שהשאיר כאן מילים.
ח´ ניסן ה´תשע"ד  
שמשהו מהשיר הזה אני צריך להבין... (ואולי כל פעם קצת)

"מַהוּ שִׂיחַ בִּכְלל

אוּלַי הוּא עֵץ בָּלוּם
מוּל עֵצִּים רָמִים, מְבֻסַּסִים,
קוֹטְפִים רְקִיעִים וּבְצַמַּרְתָּם תְּחִיָּה
וְכִבְשָׂה רָשָׁה אַחַת מְבַקֶּשֶׁת מֵהֶם"

ההם, שמעל השיח כביכול, הוא עץ בלום, במקום שבו יש עוד צורך בבירורים, הם כבר מבוססים, נראים כקוטפים רקיעים, (על אף שביחס לרקיעים הם ממש כמוהו אפסים מאופסים, אבל כך זה ממבטו)

ויש כבשה רשה אחת, שדווקא ממנו, המבולבל ולא ברור, הוא עדיין רק שיח, ניזונה...

עכשיו אני ממש מרגיש כמו השיח שלך, וגם ממש כמו הכבשה...

זהו להיום... נמשיך בפעם אחרת!
גיא.
ח´ ניסן ה´תשע"ד  
יפה, עמוס, נוקב, וקשה לי להפריד. היופי והחן באים מהצעקה (ולהפך, במיוחד בסוף).

הוא באמת ארוך. לא יודע אם זה רע כל כך. יש מילים ודברים שאצל אחרים נראים כמו גימיק ופה אני מאמין להם מחדש. אבל זה לא חשוב, פשוט רציתי לכתוב משהו. על השיר החודר הזה.
י"ב ניסן ה´תשע"ד  
איזו עין טובה! שימחה אותי הקריאה היפהפיה הזו שלך.

ילד., תודה.

חג כשר ושמח.
י"ד ניסן ה´תשע"ד  
האריכות הזאת בעיניי לא מורגשת. הזמן שקולטים בו את המרחק הוא כמו גיחה קצרה לאוויר בין תנועת שחיה אחת לשניה, נשימה עצורה כזאת שמובילה ישר אל הקטע הבא בשיר.

מקסים בכלל, וברמזים בפרט. ובשאר, שמנסה להיכנס לתוכו, להרגיש, אחרי כמה קריאות.
י"ח אב ה´תשע"ד  
איפה הייתי כשכל אלו יצאו לאור? זה מהפנט
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד