בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה מעייפות / הקבצן הגידם
בביכורים מאז ה´ אדר ב´ ה´תשע"ד

מעשה מבן מלך שנתעייף והיה שוכח, שהשכחה מצויה לנרדמים. ובאו כל הרופאים ויועצי המלכות והיה מבקש לפוטרם בשתיקה והיה מבקש לפטור עצמו בשתיקה, שהייתה העייפות של בן- המלך הולכת על פיו שלא ידבר.

והיה המלך דואג ומצר על בן-המלך שמחמת שתיקתו הנ"ל היה חושש לו שנשתגע והזמין לו גם רופאים מרופאי המלך, היינו הדֶקְטוּרִים, והיו מנסים לרפאותו בכל מיני רפואות שבעולם והיה שותק. והיו מתכעסים על הבן-מלך שהיה כמכשיל עבודתם שהרי הייתה אומנותם בריפוי בעלת שם וכבר נעשו לשרים מפאת אומנותם ונמצא זה הבן-מלך כמורידם. וכמעט שיצאו מדעתם עד שאמר שם אחד מעוזרי הדֶקְטוּרִים את המעשה על ההינדיק, היינו בן-המלך שנשתגע להינדיק, והיו חוכרים בדעתם שזה הבן-מלך הנ"ל (היינו בן- המלך שנתעייף) לא ירד מתחת לשולחן ולא עשה כמעשה ההינדיק וכבר היו אומרים שלוואי ויעשה כמותו ורק שישבור שתיקתו. ומכל מקום אף-על-פי שלא מצאו פתרון התנחמו ואספו כלי רפואה שלהם.

והיה המלך דואג עוד יותר עד שלא היה יכול לישון כלל והיה מהרהר על בן-המלך שלו שמתוך שתיקתו לא יוכל לרשת מקומו ולהיות מלך שהרי אין לו כלל מידת מלכות בשתיקה שלו. כי ידוע שהמלכות תלוי בדיבור, וזה אין לו דיבור כלל כנ"ל.

ואותו הבן- מלך כבר נכלא בשתיקתו והלכה עייפותו וגברה עליו מיום ליום והיה המלך מתייאש ומותר על המלוכה, שזה הבן-מלך היה בן יחיד ואמו, היינו המלכה, נפטרה בלידתו.

והיו בני המדינה שומעים על הבן-מלך שנתעייף ונתעייפו גם כן. ונעשה באותו מדינה רוח עייפות גדול ושתיקה. והיו בני המדינה מרבים בהליכות שלהם, שהיו נותנים לרגליהם לילך ללא סייג, והיו רגליהם מוליכות אותם. והיה באותה מדינה הדיבור פוסק שכבר הדיבור עד אז היה הולך ונפסד וכבר איבד רֵיחוֹ.
והיה פלא בעולם על אותה המדינה של עייפים, ונתמהו, אך לא אמרו דבר על זה.

וכבר עבר זמן וחלפו דורות, ובני המדינה הנ"ל (היינו שנתעייפו) נשתקעו בעייפותם ונעשתה להם בחינת מילים ודיבור שהיו מדברים במִילֵי דְשֵינָתַא, כי הרי ידוע שלכל דבר ודבר בעולם מילים ודיבור משלו קומה שלמה (ואף-על-פי ששתקו כשנתעייפו לא נשתתקו כלל כבן-המלך שנכלא בשתיקתו כנ"ל).

*

והיה יום אחד והגיעה לאותה המדינה ציפור. והייתה הציפור מזמרת מין ניגון מעשר ניגונין של מלך והיה הניגון מרעיד ליבות בני המדינה כמים קרים המבקעים את הלב. והיה מטהר ומנקה נפשם וכוח מדמה שלהם מכל המילים שדבקו בהם ואטמו.
ונגנה הציפור מן הזמר שלושה ימים ושלושה לילות עד שפסקו מהליכות שלהם וממבטים ריקים שלהם ונרדמו.

וישנו המדינה אלף שנים שהיו כזריחה אחת, היינו, איילת השחר.
והבני מדינה היו צוללים לים, שהשינה היא ים כחול עמוק, והיו זורמים ומחליקים בים כמן להקה עד שהגיעו לאבן השתייה שהייתה ביסוד הים ומשם עוֹלָה עד שמגיעה לקודש-הקודשים ונמצאת האבן מחברת ים ואדמה.  

ולאחר השינה נתעוררו בני המדינה ומצאו הציפור שמתה בנגינתה והלכו אל בית המלוכה ולא מצאו הבן-מלך. ועתה משנתעוררו היה להם הכול בחינת בוקר ולא יכלו להתגעגע לבן-מלך שאין הגעגועים בבוקר כשהחמה שורפת ומאירה בחוזק גדול.
ונעשה להם כצער וככמיהה דקה ומלובנת שלא יכלו למצוא הבן-מלך ועוד שלא יכלו אפילו מכל מקום רק להתגעגע עליו.
והיו מחפשים זמן רב ולא מצאו עד שכמעט ונתייאשו והחלו עַצְבִים על שעד שנתעוררו אין להם הבן-מלך איתם. ובתוך כך נמצא הבן-מלך בתוכם כאחד האנשים, ומצאוהו ע"י שהיה שותק ולא מדבר כלל, והביט הבן-מלך בבני המדינה ולפתע נתחייך.
ושתקו כל בני המדינה והמליכוהו ועשו שמחה גדולה.



חילופי הדורות פוסטמודרניזם כמובן שמרנות

© כל הזכויות ליצירה שמורות להקבצן הגידם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד