בנושא
בכרם
חדשות
 
אהבה שגרתית / ישנה ולבי ער
בביכורים מאז כ´ אדר א´ ה´תשע"ד

פתחתי את הדלת.

היא הייתה שם עם המגבת הנצחית על כתפה, מתמרנת במיומנות בין מרק העוף לעוגת השמרים שבתנור.

לפתע היא קלטה אותי במבטה. קיוויתי לראות חיוך. אז קיוויתי. גם קיוויתי לזכות בלוטו בשבוע שעבר. מותר לפתח ציפיות, רק חבל שזה כל כך כואב כשהן לא מתממשות.

"נו?"

"מה?" שאלתי.

"הבאת לי?"

"את מה?"

"מה את מה? אני מחכה כבר חצי שעה שתביא לי את זה!"

אני זוכר את הקול המתוק ששמעתי בדייט הראשון שלנו. קול עמוק ומאושר, כזה שמגיע מהעומק של הריאות וממלא את השומע בתחושות חיוביות. אני לא זוכר מתי שמעתי את הקול היפה הזה בפעם האחרונה. היום אני שומע בעיקר התרסה ועצבנות. משהו במיתרי הקול של אשתי האהובה השתבש. אני בטוח בכך.

"את יכולה להגיד לי מה הייתי צריך להביא ולא הבאתי?" ניסיתי לשמור על טון רגוע. איך אמרו חכמינו? מענה רך משיב חמה. לא בטוח. לא במקרה שלנו.

"בוא ננסה להיזכר." היא גירדה בראשה בתיאטרליות. "אני עומדת כל היום. מבשלת, מכבסת, מנקה. דבר אחד אני מבקשת ממנו, וגם את זה הוא שוכח!"

תבליג. בבקשה ממך, תבליג.
"מי זה הוא?"

לא, למה?!

עיניה הבריקו מזעם.

"אל תעצבן אותי בבקשה."

"לא, כי את נורא רגועה עכשיו."

"הייתי רגועה עד שנכנסת הביתה!"

"אז אולי אני פשוט אלך!"

"לך!"

"טוב!"

אותה הדלת שנפתחה לפני דקות אחדות נטרקה עתה בחוזקה. אבל לא ממש בחוזקה, כדי שהדלת לא תיהרס. בכל זאת, דלת פלדלת זה לא עסק זול.

התיישבתי על הספסל בגינה, ניסיתי להרגיע את ליבי שדפק במהירות. בואו נגיד שרק התקף לב זה מה שחסר לי עכשיו. וגם שיעלו את מחירי הדלק שוב. כן, גם זה חסר לי.

עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק.

מחשבה בלתי נשלטת הבליחה במוחי.

אני רוצה ללכת מכאן. רחוק.

המחשבה הזאת תוקפת אותי לעיתים קרובות. קרובות מדי. פעם הייתי כועס על עצמי בגללן, היום השלמתי עם קיומן. מה אני אעשה? זה לא בשליטתי. מעבר לכך, לא אני גורם לאותו רצון לעזוב. היא. רק היא. אני לא אשם. ואולי כן?

הרגשתי רטט קל באזור החזה שלי.
"תראה איך זה מרגש אותך, המחשבות האלה. הלב שלך ממש רועד." לחשתי לעצמי. אבל משהו לא הסתדר לי.

הלב אמור להיות בצד שמאל, והרטט בצד ימין.

הפלאפון.

שלפתי את המכשיר מהכיס הקדמי בחולצתי המכופתרת ובחנתי את הצג.

התקבלה הודעה חדשה מאת... שרה?

אני זוכר את הימים בהם ההודעות ממנה עשו לו פרפרים בבטן. אם לא הייתי כל כך רעב עכשיו, אולי הייתי מרגיש בהם שוב.

לחצתי על הלחצן הימני ותוכן ההודעה נפרש לפניי.

נכתבה שם מילה אחת. חותכת. לא מותירה אוויר לנשימה.

 

"פפריקה." חזרתי על התוכן בקול. "מה הקשר פפריקה?"





© כל הזכויות ליצירה שמורות לישנה ולבי ער
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
מאוד כואב, אוף, יותר מכואב. זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי. לחיות באובדן הזה.

(רק המעברים מגוף ראשון לשלישי מבלבלים נורא)
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
מאוד כואב, אוף, יותר מכואב. זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי. לחיות באובדן הזה.

(רק המעברים מגוף ראשון לשלישי מבלבלים נורא)
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
כתוב חד ומצויין
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
יפה. אהבתי את הקריצות והבדיחות הפנימיות. ומצטרף לגבי המעבר מראשון לשלישי באמצע.
כ"ה אדר א´ ה´תשע"ד  
כתוב טוב.
כ"ז אדר א´ ה´תשע"ד  
וכל מילה מיותרת!
אבל אולי בכל זאת?
אהבתי את הרטט בצד ימין את הדלת פלדלת את הפפריקה ועוד כמה דברים... אלוף!!
כ"ז אדר א´ ה´תשע"ד  
כתוב טוב ומעניין!

גם אותי בלבל המעבר שם בגופים. שווה לתקן כדי שזה יהיה מוגמר ומעולה עוד יותר.
כל טוב:)
כ"ח אדר א´ ה´תשע"ד  
התרגשתי מהתגובות... תודה.
לגבי המעבר בין הגופים, הצדק איתכם. האמת שיש שורה אחת שפשוט התפספסה לי בעריכה שעשיתי לקטע לפני הפרסום... אתקן, תודה :)
ל´ אדר א´ ה´תשע"ד  
איזה סוף. ישר לבטן.
כ´ תמוז ה´תשע"ה  
אהבתי..
הלוואי שזה לא יהיה מנת חלקנו..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד