בנושא
בכרם
חדשות
 
או חברותא או מיתותא / אמי 1
בביכורים מאז ל´ שבט ה´תשע"ד

במבט לאחור, האשם האמיתי הוא אביעד משיעור ו', שהחליט להתחתן דווקא ביום שלישי שבשבוע הראשון של זמן אלול וגרם לביטול השיעור של הרב חיים באותו יום. כך קרה, שהשיעור הראשון בכוזרי היה רק בשבוע השני של השנה, כשלדביר – ומן הסתם גם לרוב בני שיעור א – כבר היה לו"ז מלא וגדוש מתחילת היום ועד סופו.

כרגיל, הרב חיים איחר בשבע דקות, וכרגיל הוא נכנס בצעד נמרץ, כשתחת זרועו ארבעה תרגומים שונים של הכוזרי. כרגיל הוא לא פתח אף אחד מהם באותו יום, אלא הקדיש שליש מהשיעור הראשון להיכרות עם כל תלמיד ותלמיד, ובשאר הזמן הסביר על חשיבותו של ספר הכוזרי בראי השתלשלות לימוד המוסר היהודי, כשהוא משלב לא מעט ציטוטים, מהגר"א ועד הרב צבי יהודה. וכרגיל הוא חתם את השיעור, דקה אחת לפני ערבית, בהמלצה חמה לכל אחד ללמוד את הכוזרי. מומלץ בחברותא, "כי בשני שיעורים בשבוע אנחנו אף פעם לא מצליחים להקיף את כולו, ובאמת שכל אחד צריך לדעת את הספר הזה."

בזמן בו חיכה דביר שראש הישיבה יסיים את תפילת עמידה, גמלה ההחלטה בליבו לקבל את ההמלצה של הרב חיים, ובזמן בו חיכה שהחזן יסיים את "עלינו לשבח", הוא החליט שהשעה הכי מתאימה עבורו היא סדר אמונה - אותה חצי שעה שבין שמונה וחצי ותשע בבוקר. על כן, מיד בתום ארוחת ערב הוא ניגש לאיתמר והציע לו ללמוד איתו בחברותא. איתמר השיב שהוא כבר לומד מהר"ל בזמן הזה, והמליץ על יוסף. יוסף אמר לדביר שכבר יש לו חברותא בכוזרי עם עמיחי, והציע לו לתלות פתק על לוח המודעות שהוא מחפש חברותא. דביר קיבל בתודה את ההצעה, וכתב מיד על פתק באותיות מאירות עיניים: "בס"ד. מחפש חברותא בכוזרי. דביר (שיעור א)" אחר כך הוא הדגיש את המילה "בכוזרי" בלורד אדום, ובגלל שנשאר מקום בתחתית הדף, וגם בגלל שהוא מצא בכניסה לבית המדרש חמישה שקלים, הוא הוסיף למטה: "נ.ב. מצאתי בכניסה לבית המדרש חמישה שקלים".

וחיכה.

אחרי יום וחצי נמאס לו לחכות, והוא ניגש למוטי והציע לו ללמוד איתו חברותא. מוטי אמר שגם הוא רוצה, אבל בסדר אמונה הוא לומד אורות התשובה, והכי נוח לו בחצי הראשון של הפסקת צהריים.

"החצי הראשון של הפסקת צהריים לא מתאים לי", הרהר דביר בקול. "יש לי חברותא בוגר בגמרא. החצי השני מתאים לך?"

"יש לי חברותא בוגר באמונה. סדר ערב?"

"אני עושה חזרות ולומד תנ"ך ומהר"ל. אבל אולי אני יכול להזיז את החברותא הבוגר לחצי השני של ההפסקה".

אבל משה, החברותא הבוגר של דביר, אמר שאם הוא לא ישן בחצי השני של ההפסקה, סדר צהריים שלו הוא לא סדר צהריים. דביר לא אמר נואש, והציע לצבי יהודה, החברותא הבוגר של מוטי, להקדים את החברותא שלו עם מוטי לחצי הראשון של הפסקת צהריים. צבי יהודה אמר שבעיקרון הוא לומד עם שלומי כהן דף יומי בשעה הזאת, אבל הוא יבדוק אם שלומי מוכן להזיז את החברותא לערב. הוא התקשר לשלומי והגיע לתא הקולי, אז הוא אמר שיבדוק את הנושא ויחזיר תשובה מחר, אבל בכל מקרה שלא יפתחו ציפיות, כי זאת חברותא עם ותק של שלוש שנים, ולא נראה לו ששלומי ירצה להזיז.

אחרי שצבי יהודה החזיר למחרת, כצפוי, תשובה שלילית, ואיש לא פנה אל דביר בעקבות הפתק, דביר דיבר עם שאולי ועם מנחם, אבל שניהם לא היו מעוניינים. בארוחת צהריים ניגש אליו בנימין משיעור ב, והציע לו ללמוד איתו אבל להתחיל ממאמר שלישי. דביר התלבט מעט, אבל דחה את ההצעה בסופו של דבר.

רגע לפני תחילת סדר צהריים ניגש דביר ליונתן.

"מצוין", שמח יונתן. "בדיוק רציתי להציע לך. תגיד, סדר ערב מתאים לך?"

דביר התלבט. "תראה, אני מניח שאני יכול להעביר את לימוד התנ"ך לסדר אמונה – חצי השעה שבסוף הסדר מתאימה לך?"

"סוף הסדר לא – אני לומד הלכה. מה עם בין עשר לעשר וחצי?"

דביר הניד בראשו לשלילה. "יש לי חברותא בחזרות על הגמרא. למרות שהאמת, אולי אני יכול להקדים... למה אתה לא יכול להקדים את לימוד ההלכה?"

"בתחילת הסדר יש לי חברותא עם שאולי."

שאולי אמר שהוא לא יכול לאחר, כי יש לו חברותא בוגר בגמרא. החברותא הבוגר שלו אמר שהוא מסכים להזיז את החברותא, אבל רק בימים ראשון, שלישי ורביעי. דביר שאל את מאיר, החברותא שלו בחזרות, אם הוא מסכים להתחיל ללמוד רבע שעה על חשבון מוקדם יותר, מה שיפנה לו את הזמן מעשר עד עשר וחצי, אבל מאיר אמר שזה הזמן שהוא מתקשר הביתה. ליונתן היתה כבר חברותא בסדר אמונה, והחברותא שלו אמר שאין לו זמן אחר. אחר כך הוא חשב על זה, ואמר שהוא קם כל יום ותיקין, והוא ישמח ללמוד לפני ארוחת בוקר, אבל יונתן אמר שגם ככה הוא בקושי מצליח לקום לתפילה של הישיבה, והודיע לדביר שהוא מתייאש.

"אתה נראה שפוך," ציין יאיר, בן חדרו של דביר, כשהגיע דביר לחדר בסופו של סדר ערב.

דביר המאוכזב סיפר ליאיר את השתלשלות האירועים.

"אני לא מבין," אמר יאיר אחרי מחשבה קצרה, "למה שלא תלמד לבד? מאמר ראשון הוא די פשוט, וגם מאמר שני ברובו. נכון שאחר כך קצת יותר קשה, אבל המאמרים הראשונים בסיסיים יותר. חוץ מזה, עד שתגיע לשם בטוח תצליח למצוא חברותא. ואם תלמד בנוסף גם שיעורים בכוזרי, שיש כמה ספרים כאלה, ואתה גם יכול למצוא בקלות באינטרנט, אז אין לי ספק שתצליח..."

אבל אבי, חבר נוסף בחדר, בדיוק סיים לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, ובאמצעות כמה מילים בשפת הסימנים קטע את הרצאתו של יאיר בעודה באיבה.

 

באמצע הלילה רעש מוזר העיר את דביר, שהיה שרוי בשיאו של חלום מתוק על שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה. הוא התהפך במיטה, וראה בחדר דמות אפילה, שככל הנראה התכופפה כדי להרים דבר מה שהפילה מהשולחן כמה שניות קודם. דביר התרומם קמעא; המיטות של חבריו היו מאוכלסות, מה שאומר שזה לא מישהו מהחדר. השעון הראה אחת ורבע, שעה שבה כל בן ישיבה ממוצע כבר ישן. דביר ניתח בזריזות את המצב, והגיע למסקנה שזה ככל הנראה גנב. אם כך, הבין בהתרגשות, יש פה מקרה קלאסי של דין "בא במחתרת", והוא צריך להרוג את הגנב לפני שיספיק לפגוע במישהו מהחדר, וכך לזכות הן להציל חיים, והן ליישם פעם אחת את הנלמד בסדר עיון.

דביר שקל בזריזות את אפשרויות ההריגה המוגבלות שלו, והכריע במהירות לטובת שיסוף גרונו של הפורץ בסכין גילוח חלוד. הפורץ בדיוק עמד בגבו אליו, על יד דלת החדר, וזה סיפק לדביר את השניות הנדרשות להסיר מעליו את השמיכה, להוציא את מכונת הגילוח מתוצרת "פיליפס" שלו מהארון, שבנס היה פתוח, ובצעדים חרישיים שלא היו מביישים נמר אסיאתי, להתגנב מאחורי הפורץ. האחרון בדיוק הניח את ידו על ידית החדר, כמבקש לצאת, כשדביר הסתער עליו והצמיד את המכונה לגרונו.

לרוע המזל, אפשרויות החיתוך של מכונות גילוח מסוג "פיליפס" הן מוגבלות ביותר – שזו אחת הסיבות שמכון "צומת" נותנים להם הכשר, הזכיר דביר לעצמו בעוד הפורץ קופץ בהפתעה, מפיל עט פיילוט ועפרון חודים מכיס החולצה ולוחץ בטעות על מתג האור. דביר מצמץ אל מול האור הבלתי צפוי, שחשף בפניו באופן מפתיע לא פורץ כי אם את אוריאל, בחור משיעור ה' שדביר הספיק לשים לב שהוא נחשב לאחד ממתמידי הישיבה.

"סליחה", התנצל דביר. מאחוריו התהפכו כמה גושים מנומנמים, והוא הגיב מייד בכיבוי האור הגדול, הדלקת האור הקטן, והנמכת קולו ללחישה. "חשבתי שאתה בא במחתרת".

אוריאל שפשף את הזיפים שעל סנטרו. "בא במחתרת?" התפלא. "מה פתאום?! בסך הכל באתי בעניין הפתק שתלה דביר משיעור א על לוח המודעות – אני מניח שזה אתה, אני צודק?"

דביר הנהן, ותקווה פתאומית האירה את לבו.

"פשוט לפני רבע שעה שמתי לב שאיבדתי חמישה שקלים", הסביר אוריאל.



הומור ישיבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמי 1
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ אדר א´ ה´תשע"ד  
צחקתי המון. תודה לך!
חברותות... קשה זיווגן כקריעת ים סוף.
ג´ אדר א´ ה´תשע"ד  
חייכת אותי.
(והבוקר, זה ממש הישג...)
הקטע עם הבא במחתרת הזכיר לי את זה http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=61863#.Uu9Fwvl_uIg, במפתיע:)
ג´ אדר א´ ה´תשע"ד  
הכיצד איש לא בא לשאול על השקלים האבודים.

חייכתי ונהנתי.
ד´ אדר א´ ה´תשע"ד  
סיטואציה מוכרת בביצוע קישוני משהו.
כיף לקרוא ממך, חבר.

לא בסתירה, מחכה שיבואו גם סיפורים יותר מבפנים.
ה´ אדר א´ ה´תשע"ד  
לאביצר ולאפרים קישון, על השפעה ישירה ועקיפה.
(אז סחתיין עליכם, סונפקין ושיר אחרי הגשם)

ולסנופקין - לדעתי (או לי) הרבה יותר מאתגר לכתוב מצחיק מאשר מעומק הנפש. בטח ובטח כשזה הנושא.
ח´ אדר א´ ה´תשע"ד  
לא מבינה איך לא התבלבלת עם כל הפרטים, אני באיזשהו שלב כבר הפסקתי לעקוב באמת...
כ"ב ניסן ה´תשע"ד  
החזרת אותי מספר שנים אחורה...
כמעט ואין חדש תחת השמש
(פעם היה לוח חברותות ליד השרותים לא כל כך הצליח אבל היה)
שני שיעורים בכוזרי לנו היה רק אחד.
והקושיא האמיתית היא על הרישא מי מתחתן בזמן אלול???
תודה ד"ש למקום הנפלא הזה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד