המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
עניין של זמן / קל וחומר
בביכורים מאז י´ טבת ה´תשע"ד

[א] כָּל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה שֶׁל הֶמְשֵׁכִיּוּת וְנֶצַח מְאֹד מַטְרִיד אוֹתָנוּ בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. הַרְבֵּה דְּבָרִים חוֹלְפִים. מוּל עֵינֵינוּ, וּבִכְלָל. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים שֶׁהַחֲוָיוֹת הָרִגְעִיּוֹת לֹא שָׁווֹת שׁוּם דָּבָר, וְזֶה מַטְרִיד. וְאִם כִּי כָּךְ אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לְהִתְגַּבֵּר עַל פִּתּוּיִם שֶׁל כָּאן וְעַכְשָׁו, יֵשׁ בְּזֶה מַשֶּׁהוּ מְעַקֵּר מְאֹד, שֶׁקְּצָת חוֹסֵם אֶת הָרֶגַע. חָשַׁבְנוּ עַל זֶה הַשָּׁבוּעַ כְּשֶׁרָצִינוּ לֶאֱכֹל שׁוֹקוֹלָד טָעִים מְאֹד ('פֶּסֶק-זְמַן' בְּמִלּוּי קְרֶם חָלָב וְשִׁבְרֵי אֱגוֹזִים, שֶׁגַּם טָרַחְנוּ לָשִׂים בַּמַקְפִּיא), מָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָנוּ הַרְבֵּה כְּאֵבֵי בֶּטֶן, לְאוֹר מַצָּבַה הַנּוֹכְחִי (שֶׁל הַבֶּטֶן). אַחַר כָּךְ חָשַׁבְנוּ עַל זֶה גַּם בַּתְּפִלָּה, וְהַאִם לְמָשָׁל קֶשֶׁר עִם מִישֶׁהוּ, אָדָם אוֹ אֱלֹהִים, הוּא סוֹפִי אוֹ נִצְחִי, וְהַאִם אֶפְשָׁר לְהַרְגִּישׁ בְּזֶה. גַּם עַל אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים לָאַחֲרוֹנָה הַרְבֵּה, אֲבָל זֶה מִסְתַּיֵּם בְּדֶרֶךְ כְּלָל בַּתְּחוּשָׁה (הַנּוֹרָאִית, יֵשׁ לוֹמַר) שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה אַחֶרֶת. וְאוּלַי זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן.

[ב] לַפְּרוֹטוֹקוֹל נְצַיֵּן שֶׁעִם כָּל הַעֲרָכָתֵנוּ (הָרַבָּה) לְ'פֶּסֶק זְמַן', אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים שׁוֹקוֹלָדִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ הַ'טוּבְּלֶרוֹן' הַמְּפֻרְסָם מִשְּׁוַיְץ, וְשׁוֹקוֹלָד לָבָן מְיֻבָּא מֵחֶבְרָה שֶׁנִּקְרֶאת 'טִימַקְס'. אִם כִּי כְּשֶׁהִקְפַּדְנוּ יוֹתֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה פֵּרֵק בֵּית מִשְׁנָה וָאו לֹא אָכַלְנוּ אֶת הַשּׁוֹקוֹלָדִים הָאֵלּוּ. גַּם שוֹקוֹפֶּלֶת (שֶׁמְּבֻסָּס עַל הַמָּסַת 'מְקֻפֶּלֶת' בְּכוֹס שׁוֹקוֹ אֵיכוּתִי) אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים מְאֹד, בְּיִחוּד כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתוֹ עִם מִישֶׁהוּ אוֹ מִישֶׁהִי שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים.

[ג] יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מַטְרִידָה אוֹתָם הַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ (שֶׁל הַנֶּצַח מוּל הַהֹוֶה וְכֻלֵּי) אוֹ שְׁאֵלוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמַּקְשׁוֹת עַל הַחִיּוּךְ. פַּעַם הִתְגַּלְגַּלְנוּ לְפָּאבּ אֶחָד (קָרְאוּ לוֹ 'זוֹלִיס', וְהוּא נִמְצָא בְּנַחֲלַת שִׁבְעָה בִּירוּשָׁלַיִם. וְזֶה הַמָּקוֹם לְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹרְאִים הָאֲהוּבִים וְהַקּוֹרְאוֹת הַיְּקָרוֹת שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לִמְקוֹמוֹת כְּאֵלֶּה, אֶלָּא לְפָּאבִּים אוֹ בָּרִים אֵיכוּתִיִים יוֹתֵר, כְּמוֹ 'חֶדֶר וָחֵצִי' וְ'פִּנְקָס הַקָּטָן', אוֹ בִּכְלָל לֹא. מָקוֹם נוֹסַף עָלָיו אֲנַחְנוּ מַמְלִיצִים הוּא 'הוֹלְצֶר סְפָרִים', שֶׁסָּמוּךְ לְבִנְיָן 'כְּלָל'. הוֹלְצֶר עַצְמוֹ (שֶׁשְּׁמוֹ הַפְּרָטִי הוּא לִיאוֹר, וְיֵשׁ לוֹ כַּלְבָּה נֶהֱדֶרֶת) הוּא חָבֵר טוֹב שֶׁלָּנוּ, וְאָדָם מְרַתֵּק. בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַחֲנוּת יֵשׁ מִן זוּלָה מְלֵאָה סְפָרִים, שֶׁתָּמִיד מַגִּיעִים אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים מְעַנְיְנִים, וּמְכוֹנַת קָפֶה שֶׁלִּפְעָמִים עוֹבֶדֶת). הָיְתָה שָׁם (כְּלוֹמַר בְּפָאבּ 'זוֹלִיס') בַּחוּרָה שֶׁנִּרְאֲתָה דָּתִיָּה (עִם צָעִיף בְּצֶבַע סָגֹל עָמֹק, שֶׁשָּׁבָה אֶת לִבֵּנוּ) וְשָׁתְתָה בִּירָה טוּבּוּרְג אֲדֻמָּה, שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי נֶחְשֶׁבֶת בִּירָה שֶׁל בָּנִים. כְּשֶׁשָּׁאַלְנוּ אוֹתָהּ מָה הִיא עוֹשָׂה פֹּה (כְּלוֹמַר שָׁם), הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לְטַיֵּל. וְזֶהוּ. חָשַׁבְנוּ שֶׁאוּלַי הִיא כְּמוֹ זִיו אַבְרֵקִי, חָבֵר שֶׁלָּנוּ שֶׁאוֹהֵב מְאֹד לְטַיֵּל וְיָדַע לִשְׂרֹּד שָׁבוּעוֹת שְׁלֵמִים בַּשֶּׁטַח כִּמְעַט בְּלִי שׁוּם צִיּוּד. הוּא גַּם הָיָה אָדָם חָכַם מְאֹד, אֲבָל סֵרֵב לַעֲשׂוֹת מִבְחָנֵי בַּגְרוּת בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי. לְדַעְתֵּנוּ הוּא חָלַם לְנַסּוֹת לְיַסֵּד מִבְחָנֵי בַּגְרוּת חֲדָשִׁים שֶׁיִּבְחֲנוּ דְּבָרִים קְצָת יוֹתֵר מַשְׁמָעוּתִיִּים מֵהַדְּבָרִים עֲלֵיהֶם נִבְחַנּוּ בִּזְמַנּוֹ, אִם כִּי מֵעוֹלָם לֹא שָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ עַל כָּךְ.
(אוּלַי זֶה הַמָּקוֹם לְצַיֵּן בַּכֵּנוּת, שֶׁאִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַבְחָנָה שֶׁל חֲבֵרֵנוּ חַיִּים גּוֹלָן, הֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ הָיִינוּ יוֹתֵר חֲבֵרִים שֶׁל זִיו מֵאֲשֶׁר הוּא הָיָה חָבֵר שֶׁלָּנוּ. וּמִי שֶׁזֶּה נִשְׁמַע לוֹ מוּזָר שֶׁיִּבְדֹּק אִם הוּא כֵּן עִם עַצְמוֹ).

[ד] בָּרוּךְ (אוֹ בֶּנְדִיקְטוּס, תָּלוּי אֶת מִי שׁוֹאֲלִים) שְפִּינוֹזַה הֵבִין, לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל חֲשִׁיבָה,  שֶׁאֱלֹהִים נִמְצָא בַּטֶּבַע, אוֹ הַטֶּבַע נִמְצָא בָּאֱלֹהִים (יוֹם אֶחָד קָרָאנוּ שֶׁבְּמֶחְקָרִית זֶה נִקְרָא פָּנְתַאִיזְם וּפַנַאנְתַאִיזְם). אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁזִּיו הֵבִין אֶת זֶה בְּלִי לִקְרֹא מִלָּה. 

[ה] הַיּוֹם אוֹתוֹ זִיו מְשָׁרֵת בִּיחִידָה מֻבְחֶרֶת (אִם כִּי הוּא סוֹבֵל מְאֹד). בְּאֹפֶן כְּלָלִי הוּא אָדָם צָנוּעַ וּמִסְתּוֹרִי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הָיוּ כָּל מִינֵי חֲפָצִים שֶׁכַּנִּרְאֶה הָיוּ עֲבוּרוֹ סִמְלִיִּים וְהָפְכוּ לָאַגָּדָה בְּקֶרֶב הַחֲבֵרִים, כְּמוֹ רֶגֶל שֶׁל יָעֵל, חֲתִיכַת עֵץ שִׁיטָה עֲקֻמָּה, אוֹ חֲתִיכַת סֶלַע מְלֵאָה בְּאֵמוֹנִיטִים (שֶׁהֵם סוּג שֶׁל חְלְּזוֹנוֹת שֶׁחָיוּ לִפְנֵי שִׁבְעִים מִלְּיוֹן שָׁנַה וְהָפְכוּ לָאֲבָנִים שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַיּוֹם בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים כְּמוֹ לְמָשָׁל בְּנַחַל טֶרֶף, נַחַל גֶּלֶד, וּבְקִיר הַאֵמוֹנִיטִים (וְגַם בִּמְצוּקֵי תִּמְנַע, אֵיפֹה שֶׁעוֹשִׂים לִפְעָמִים סְנֶפְּלִינְג). הַיּוֹם בְּקִיר הַאֵמוֹנִיטִים כְּבָר לֹא נִשְׁאֲרוּ כְּאֵלּוּ בִּגְלַל תַּיָּרִים שֶׁהֶחְלִיטוּ לָקַחַת אִתָּם מַזְכֶּרֶת לַבַּיִת. הֵם לֹא כִּבְּדוּ אֶת הַטֶּבַע כְּמוֹ זִיו, שֶׁלָּקַח אֶת חֲתִיכַת הַסֶּלַע הַקְּטַנָּה מִלֵּב הַמִּדְבָּר, מִתּוֹךְ שֶׁטַח סַלְעִי עָצוּם שֶׁהָיָה מָלֵא בָּהֶם), וּדְבָרִים מֵהַסּוּג הַזֶּה, שֶׁפִּזְּרוּ רְמָזִים מַטְרִיפִים בְּרַחֲבֵי הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, שֶׁגַּם עָלָיו יֵשׁ לְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר, אִם וְכַאֲשֶׁר.
בַּסּוֹף הִתְבָּרֵר שֶׁהַבַּחוּרָה הַהִיא (מֵהַפָּאבּ) אוֹהֶבֶת לְטַיֵּל בְּעִקָּר בַּחֲנֻיּוֹת שֶׁל קַסְטְרוֹ, סֶלְיוֹ (וְעוֹד שֵׁמוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ), וּבַחֲנֻיּוֹת סְפָרִים יָד שְׁנִיָּה עִם סְפָרִים יְשָׁנִים שֶׁל יְהוּדָה עַמִּיחַי (שֶׁהוּא מְשׁוֹרֵר שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ מְאֹד אוֹהֲבִים, אֲבָל זֶה כְּבָר עִנְיָן לְסִפּוּר אַחֵר), וְשֶׁאֶת הַבִּירָה הַמִּסְתּוֹרִית הִיא בָּחֲרָה בְּאֹפֶן אַקְרָאִי. הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַתְחִיל אִתָּהּ (אַתְּ לֹא נִרְאֵית לִי מַמָּשׁ קְשׁוּרָה לַמָּקוֹם הַזֶּה וְכֻלֵי), אֲבָל הַמַּחְשָׁבוֹת עַל זִיו סָחֲפוּ אוֹתָנוּ מִשָּׁם וְהָלְאָה כְּמוֹ נָהָר.

[ו] כָּל הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה עַל מִסְתּוֹרִין מַזְכִּירִים לָנוּ שִׂיחָה עִם אֵיזֶה יוּבַל קַ. אֶחָד (שֶׁלֹּא קָשׁוּר, לְמֵיטַב יְדִיעָתֵנוּ, לְיוֹזֵף קַ מֵהַסִּפּוּר הַמְּפֻרְסָם שֶׁל פְרַנְץ קַפְקַא) שֶׁשֵּׁרֵת בִּיחִידָה סוֹדִית מְאֹד (זֶה הָיָה בַּתְּקוּפָה שֶׁשֵּׁרַתְנוּ בַּמּוֹדִיעִין, וּפָגַשְׁנוּ אֲנָשִׁים כְּאֵלּוּ) וְכָל כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל שִׂיחָה הוּא הָפַךְ לְאָדֹם וְאָמַר שֶׁהוּא לֹא יָכֹל לְדַבֵּר עַל זֶה, וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר. בִּכְלָל, פָּגַשְׁנוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁעָשׂוּ דְּבָרִים סוֹדִיִּים (כָּל אֶחָד מֵהֵם הֵבִין אֶת הַמֻּשָּׂג הַזֶּה בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה). יֵשׁ לָנוּ כַּמָּה תּוֹבֲנוֹת מֵאָז עַל מָה זֶה סוֹד וְעַל הַשָּבְרִירִיוּת שֶׁל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אֲבָל מְקוֹמָן לֹא כָּאן. לֹא הִזְכַּרְנוּ שֶׁהָרְשׁוּמָה הַזּוֹ שֶׁכָּאן יְכוֹלָה הָיְתָה בִּזְמַנּוֹ לַעֲזֹר לָנוּ לְקַבֵּל עֹנֶשׁ כָּבֵד (בִּטְעָנוֹת שֶׁל "בִּטָּחוֹן מֵידָע"). 

[ז] בִּכְלָל, כָּל הַסּוֹדוֹת הָאֵלֶּה נִתְקָעִים רֹב הַפְּעָמִים מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח. אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַכְשָׁו עַל אֲנָשִׁים שֶׁמְּבִינִים בְּתוֹרַת הַקַּבָּלָה, שְכִּכְלוֹת הַכֹּל יְכוֹלָה לְשַׁעְמֵם מְאֹד, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם מְבִינִים אֶת הַסּוֹד, אוֹ גָּרוּעַ יוֹתֵר, תּוֹפְסִים אֶת זֶה כְּמִיסְטִיקָה. אֶת הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים בֶּאֱמֶת פָּגַשְׁנוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. 

[ח] עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל הַמַּדִּים שֶׁעַל הַכִּסֵּא כָּאן לְיַד וְחוֹשְׁבִים כַּמָּה עָצוּב לַחַיָּלִים שֶׁצְּרִיכִים לַחֲזֹר בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶל הַקַּטְנוּת שֶׁיֵּשׁ בַּצָּבָא (אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים כָּרֶגַע עַל צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא בְּקִצּוּר צַהַ"ל). יֵשׁ כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים שֶׁגּוֹרְמִים לַעַגְמוּמִיוּת הַזּוֹ, כְּגוֹן זֶה שֶׁנִּקְרָא רָסָ"ר (רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁכַּנִּרְאֶה אֲמוּרִים לְסַמֵּן אֶת הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ), שֶׁתַּפְקִידוֹ הוּא לְוַדֵּא שֶׁכֻּלָּם נִרְאִים נָכוֹן עַל פִּי חֻקִּים שְׁרִירוּתִיִּים לַחֲלוּטִין שֶׁמְּאֹד עִצְבְּנוּ אוֹתָנוּ בִּזְמַנּוֹ (כְּלוֹמַר פַּעַם. הַכַּעַס הִמְשִׁיךְ אִתָּנוּ גַּם הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁאוֹתוֹ רָסָ"ר הִשְׁתַּחְרֵר). זְכוּרָה אֲפִלּוּ פַּעַם בָּהּ שִּׁתַּפְנוּ אוֹתוֹ בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ עַל הַנּוֹשֵׂא, וּלְאוֹת תּוֹדָה נִשְׁאַרְנוּ שַׁבָּת לְבַד מִכָּל הַמַּחְלָקָה. גּוֹרֶמֶת נוֹסֶפֶת הִיא הַגַּסּוּת הַרַבָּה, בִּמְיֻחָד בְּנוֹשֵׂא הַמִּין, שֶׁשּׂוֹרֶרֶת כִּמְעַט בְּכָל אֲגַפֵּי הַצָּבָא, כְּמוֹ לְמָשָׁל אֲנָשִׁים שֶׁקָּרְאוּ לְבָּנוֹת יָפוֹת בְּכִנּוּי שֶׁשָּׂרַט אוֹתָנוּ מְאֹד מִבִּפְנִים (עַד שֶׁהִתְרַגַּלְנוּ), אוֹ בָּנוֹת שֶׁעָשׂוּ אוֹ אָמְרוּ לְיָדֵינוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. הָיוּ גַּם הַמִּסְדָּרים וְהַדִּבּוּרִים הַעֲלוּבִים שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַרְבֵּה עֶצֶב, גַּם כְּשֶׁנִּבְחַרְנוּ לְמִצְטַיְּנִים. 

[ט] אֲבָל כָּל אֵלּוּ עָבְרוּ. אוּלַי עָדִיף שֶׁנְּדַבֵּר עַל דְּבָרִים יָפִים. לְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים, כְּשֶׁאוֹמְרִים "דְּבָרִים יָפִים" מִצְטַיֵּר בְּרֹאשׁ נַחַל פַּסְטוֹרָלִי בְּיַעַר. לְמִי שֶׁיֵּשׁ אִשָּׁה (אוֹ חֲבֵרָה) עוֹלָה לִפְעָמִים דְּמוּתָהּ. אֶצְלֵנוּ עוֹלָה בְּעִקָּר שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם פְּתוּחִים לְכָל עֵבֶר, אִם כִּי בְּעָבָר אוּלַי הָיְתָה אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת שֶׁדְּמוּתָהּ יָּכְלָה לַעֲלוֹת שָׁם (לְזִיו אַבְרֵקִי עוֹלִים דְּבָרִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, לְפִי מָה שֶׁאָמַר לָנוּ פַּעַם). כְּשֶׁלָּמַדְנוּ בַּיְּשִׁיבָה תּוֹרָה (וְהָמוֹן דְּבָרִים נוֹסָפִים) גַּם לָנוּ עָלוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים. 

[י] הַלֵּב מוֹשֵׁךְ אוֹתָנוּ שׁוּב אֶל הַצָּבָא, וּלְכָךְ שֶׁהַדְּבָרִים הַיָּפִים שֶׁבְּחַיִּים מִצְטַמְצְמִים שָׂם מְאֹד. בְּעִקָּר לְלוֹחַמִים. הָיָה לָנוּ חָבֵר (שֶׁאַחַר כָּךְ נִפְצַע קָשֶׁה בִּתְאוּנַת דְּרָכִים בִּכְבִישׁ חָמֵשְׁתַּיִם אַרְבַּע) שֶׁסָּגַר פַּעַם שֵׁשׁ שַׁבָּתוֹת רְצוּפוֹת בַּצָּבָא, וּכְשֶׁהוּא הִגִּיעַ לַבַּיִת (אִמָּא שֶׁלּוֹ יָצְאָה לִקְרָאתוֹ עִם אָחִיו הַקָּטָן) הוּא פָּשׁוּט יָשַׁב בַּכְּנִיסָה, וּבָכָה.  אֲנַחְנוּ גַּם מַכִּירִים מִישֶׁהוּ, שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הוּא דּוֹד שֶׁלָּנוּ וְמֻמְחֶה לְמַדָּעֵי הַמַּחְשֵׁב, שֶׁעַד הַיּוֹם, בְּגִיל שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה (וָחֵצִי) הוּא לֹא מוּכָן לִלְבֹּשׁ בֶּגֶד יָרֹק. 

[כ] אַבָּא שֶׁלָּנוּ לֹא הָיָה בְּצָבָא, כִּי יֵשׁ לוֹ אֶצְבָּעוֹת קְטוּעוֹת. אוּלַי זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהוּא מַעֲרִיץ אֶת הַצָּבָא, וּבִזְמַנּוֹ הוּא הִתְרַגֵּשׁ מְאֹד מִכֹּל הֶשֵּׂג שֶׁהָיָה לָנוּ שָׁם. הוּא גַּם הָיָה מַכוּר לְסוֹדוֹת צְבָאִיִים, בְּעִקָּר לִרְמָזִים, כְּאֵלּוּ שֶׁגָּרְמוּ לוֹ לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק. אֶצְבְּעוֹתָיו נִקְטְעוּ, אִם לֹא הִזְכַּרְנוּ זֹאת, עָקֵב הַחְלָטַת אִימוֹ (כְּלוֹמַר סָבְתָא שֶׁלָּנוּ, שֶׁשְּׁמָהּ מִינָה, לְצֹרֶךְ הָעִנְיָן) לִקְטֹעַ אוֹתָן, כְּדֵי שֶׁנְּגִיף מְסֻיָּם שֶׁהָיָה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו בְּלֵידָתוֹ לֹא יִתְפַּשֵּׁט הָלְאָה. אֲנַחְנוּ כְּבָר הִתְרַגַּלְנוּ, אֲבָל פַּעַם בָּא חָבֵר לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְשַׁבָּת וּשְׁאַל מָה קָרָה לְאַבָּא בַּיָּדַיִם, וְלֹא יָדַעְנוּ. אוֹתָנוּ עִנְיֵן בְּאַבָּא שֶׁלָּנוּ דְּבָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲשׁוּבִים, שֶׁמִּטַּעֲמֵי צִנְעַת הַפְּרָט לֹא נְפָרֵט כָּאן.
לְגַבֵּי הָאֶצְבָּעוֹת אַבָּא הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר שֶׁכָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה אֱלֹהִים הוּא לְטוֹבָה (הוּא אָמַר אֶת זֶה בְּאֲרָמִית, וְאָז זֶה נִשְׁמַע טוֹב יוֹתֵר), מָה שֶׁמִּיָּד שׁוֹלֵחַ אוֹתָנוּ אֶל הַסִּפּוּר שֶׁמּוֹפִיעַ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת דַּף סָמֵךְ עַמּוּד בֵּית עַל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחֲמוֹרוֹ נִגְנַב, תַּרְנְגוֹלוֹ נִטְרַף וְנֵרוֹ כָּבָה, וּבִזְכוּת זֶה הוּא נִצַּל מִגִּלּוּי עַל יְדֵי רוֹצְחִים שֶׁשָּׁהוּ שָׂם (הַקּוֹרְאִים מֻזְמָנִים לְעַיֵּן בִּפְנִים, אִם הֵם לֹא מַאֲמִינִים). לְאַבָּא שֶׁלָּנוּ אֵין רוֹצְחִים, אֲבָל הַנֵּר אוֹתוֹ נֵר, וְהָאֱלֹהִים, אִם שׁוֹאֲלִים אֶת אַבָּא, אוֹתוֹ אֱלֹהִים. 

[ל] אִם לַחֲזֹר לָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל זִכָּרוֹן וְנֶצַח, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְשַׁתֵּף אֶת הַקּוֹרְאִים בְּתוֹבַנָה שֶׁל חֲבֵרֵנוּ דֶּקֶל, שֶׁיּוֹשֵׁב כָּאן מִמּוּל (וּמַבָּטוֹ מְהֻרְהָר מִתָּמִיד). הוּא אוֹמֵר שֶׁבְּמַבָּט לְאָחוֹר הוּא מַרְגִּישׁ שָׁרַק הַחֲוָיוֹת נִשְׁאָרוֹת. רַק הַמִּפְגָּשִׁים עִם הָאֲנָשִׁים. מִכָּל הַלִּמּוּד וְהַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים הוּא לֹא זוֹכֵר הַרְבֵּה. לֹא בָּרוּר הַאִם זֶה אָמוּר לִגְרֹם לְעֶצֶב גָּדוֹל, לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִשְׁנֵיהֶם, אוֹ לְשׁוּם דָּבָר.

[מ] לָנוּ, אִם זֶה מְעַנְיֵן אֶת הַקּוֹרְאִים, הַדִּבּוּרִים הָאֵלֶּה גּוֹרְמִים לִכְאֵב לֵב גָּדוֹל. אוּלַי לִבְדִידוּת. תָּאֲרוּ לָכֶם, לְמָשָׁל, אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁל סָבְתָא שֶׁלָּנוּ, שֶׁגָּרָה לְבַד בְּלֵב פֶּתַח-תִּקְוָה (שֶׁהִיא, כִּכְלָל, עִיר שֶׁאֲנַחְנוּ שׂוֹנְאִים) וְרֹב הַיּוֹם (כְּשֶׁהִיא לֹא מְבַשֶּׁלֶת וְהַיְּלָדִים לֹא מַגִּיעִים), עוֹבֵר עָלֶיהָ בְּמַחְשָׁבוֹת עַל בַּעֲלָהּ עֶזְרָא, שֶׁנִּפְטַר לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים מִדּוֹם לֵב בְּשָׁעָה שֶׁרָכַב עַל אוֹפַנָּיו בִּרְחוֹב מֶרְכָּזִי בְּמֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה דַּקּוֹת הֲלִיכָה מִבֵּיתָם. עַל מָה הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלֵיל גֶּשֶׁם, כְּמוֹ הַלַּיְלָה הַקָּפוּא הַזֶּה. מָה הִיא עוֹשָׂה עַכְשָׁו, בְּרֶגַע זֶה. אוּלַי גּוֹרֶבֶת גַּרְבַּיִם.

[ס] אֲחֵרִים אוּלַי הָיוּ מְדַבְּרִים עַל בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר בִּשְׁעַת הַכְּתִיבָה אוֹ שֶׁל אִישׁ הָאֱמוּנָה הַבּוֹדֵד בְּשָׁעָה אַחֶרֶת, אֲבָל אוֹתָנוּ הַסִּפּוּר הַזֶּה פּוֹלֵחַ לֹא פָּחוֹת מֵאֵלּוּ, אוֹ מִשּׁוּרוֹת שֶׁפַּעַם כָּתַבְנוּ (וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן מְאֹד אוֹהֲבִים). אֲבָל אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים שֶׁהַבְּדִידוּת הִיא הַפַּחַד הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר. תָּאֲרוּ לָכֶם לְמָשָׁל אֶת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הַסְּטוּדֶנְט בֵּן הַשְּׁלֹשִׁים שֶׁחוֹזֵר לְדִירָה הַקָּרָה וְהַחֲשׁוּכָה וְאֶל שְׁאֵרִיּוֹת הַמִּיקְרוֹגַל, אֶת בְּדִידוּתָן שֶׁל הַגְּרוּשׁוֹת הַצְּעִירוֹת (שֶׁאוּלַי חָשׁוֹת בְּצַד גּוּפָן כְּאֵב כְּמוֹ אֵיבָר חָסֵר, שֶׁאֵצֶל קְטוּעֵי אֵיבָרִים נִקְרָא 'כְּאֵבֵי פַאנְטוֹם'), אוֹ אֶת בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הַמְּטֹרָף מִמִּצְפֶּה רַמוֹן שֶׁכָּל הַיּוֹם יוֹשֵׁב מוּל הַמַּחְשֵׁב בַּסִפְרִיה הַצִּבּוּרִית, רֹשֶׁם מִסְפָּרִים, וּמְדַמְיֵן שֶׁהוּא יִזְכֶּה בְּלוֹטוֹ. הָיִינוּ מַזְכִּירִים גַּם אֶת הַגְּרוּשִׁים, אֲבָל אֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים שֶׁהֵם יְהַוּוּ מַטָּרָה לִבְדִיחוֹת שֶׁקְּשׁוּרוֹת לַמַּטְבֵּעַ שֶׁפַּעַם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ.
וְאוּלַי הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שַׁיֶּכֶת לַמְנַהֵל בְּחֶבְרַת הַהָייטֶק שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁכָּל נֶחְמָדוּת הָעוֹבְדִים שֶׁלּוֹ נוֹבַעַת מֵרָצוֹן לְקִדּוּם וְהַעֲלָאָה בַּמַּשְׂכֹּרֶת (כְּלוֹמַר שֶׁכַּמּוּת הַכֶּסֶף שֶׁהֵם מְקַבְּלִים בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ תִּגְדַּל).

[עין] הַרְבֵּה דְּבָרִים חוֹלְפִים בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. מוּל עֵינֵינוּ, וּבִכְלָל. יִהְיוּ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ (כְּלוֹמַר אֲנִי) חוֹשְׁבִים עַל אוֹר הַמְּנוֹרָה שֶׁכָּאן לְיָדֵנוּ, מָה מֵבִיא אוֹתוֹ, מָה מַחֲזִיק אוֹתוֹ, עַל הָרִיקוּד הַחוֹזֵר וְנִשְׁנֶה שֶׁל הַמִּדְבָּר וְהַגֶּשֶׁם, עַל הָאֵינְסוֹף שֶׁלֹּא נִכְנַס בְּמִלִּים, עַל הַוִּילוֹן הַלָּבָן וְהַסָּמִיךְ שֶׁחוֹצֵץ תָּמִיד בֵּינֵינוּ לְבֵין הָעוֹלָם, עַל צִפּוֹרֵי הַסְּתָו שֶׁמְּשׁוֹטְטוֹת עַכְשָׁו בַּשָּׁמַיִם,  עַל הַפְּלִיאָה, וְעַל הַיֹּפִי, שֶׁאוּלַי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ

~
עוטף עזה-ירוחם,
'סופות מתוכי ומחוץ',
טבת תשע"ד





© כל הזכויות ליצירה שמורות לקל וחומר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
הקע הזה מצליח להיות מקורי וסוחף. מעורר מחשבה ולא מתנשא או מעושה. דבר שקשה בקטעים מסוג כזה. מעבר לעובדה שיש כאן חדשנות אישית שלך, ופנים אחרות שכיף לקרוא. יש כאן הרבה מאוד, ובכל קריאה נגלה עוד. תודה לך על זה.
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
צלחת את מחסום הגימיק ברגע, ומשם זה רק דיבר אלינו יותר ויותר.
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
זה אחד הדברים הכי יפים שקראתי.
אני לא הולכת לסווג את זה בזמן, שקראתי בחודש האחרון או בשנה האחרונה או בחיים או בכל גלגולי הנפש שלי. זה פשוט שיא של יופי בחיים שלי, נקודה של המון יופי מתקנפלקט וסוער ומהמם את החושים ואת השכל ואת הנשמה ואת הכל.

אני פשוט אסירת תודה לך על זה. זה חסד לא רגיל, להביא לאנשים יופי.
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
וכל תגובה שאיננה הערצה כנה תהיה במישור המחשבתי, אז אני שותק.
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
אבל לא הבנתי מה המדיום-הסגנון מנסה לומר.
אפשר איזה רמז?
כאילו, הדיבורים באמת יפים. אבל מה הקטע של ה'אנחנו', ומה הקטע של ה'אוטיזם' הזה והדיבור הטכנוקרטי?
אני מבין שזאת שאלה קצת מעצבנת, אתה לא חייב לענות..

[אם יורשה לי להתלהב.. איזה קטע, גם אני מכיר את זיו כי פגשתי אותו בכל מיני נו"ן-צדיקי"ם אקראיים ברחבי ארצנו אי אלו פעמים. ונכון ששינית מעט את השם משפחה?]
ט"ו טבת ה´תשע"ד  
אני מתלבטת לגבי ההרגשה שלי לגבי זה, מצד אחד זה מלא בהסברים ומלא במילים - ומרגיש לי לאה.
אך מהצד השני זה יפה ויש בזה משהו מן התם, וחלקים ב, ס ועין(שמתי לב שאין לך נון- רק שתדע שלא תוכל לעבוד עלי!...)

בקיצור סיבכת אותי .
ט"ז טבת ה´תשע"ד  
אני חושב שראוי להזכיר כאן את יואל הופמן, למרות שאולי זה מובן מאליו.

(קשה לי להתייחס כרגע ליצירה עצמה.)
ט"ז טבת ה´תשע"ד  
תאר לעצמך את בדידותה של פתח תקוה.
ט"ז טבת ה´תשע"ד  
י"ז טבת ה´תשע"ד  
שובת לב. ובעיקר הדרך שבה אמרת את המחשבה על הזמניות והנצחיות, וכמה טוב לדעת שאני לא היחיד ששאל את עצמו מהו הקשר עם האחר, אם הוא מהזמן או מהנצח. (ואולי הוא כמעט הכי הרבה נצח שאפשר).

תודה.
י"ח טבת ה´תשע"ד  
י"ט טבת ה´תשע"ד  
חבר. הרבה אמת, הרבה יופי. הרבה ממך.
י"ט טבת ה´תשע"ד  
תהיתי על מה ולמה הכתיבה בלשון רבים, זה מרגיש קצת מסתתר-מאחורי-משהו-אחר. במיוחד שבסוף כן כתבת "כלומר אני".
הזכיר לי את "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מהבחינה הזו ולא מאוד הבנתי מה ניסיתי להביע.

כתבו לך כאן הרבה מחמאות, אז אני מניחה שזה בסדר לכתוב גם את זה.

תודה.
ח´ שבט ה´תשע"ד  
וקטע פרוזאי מנוקד שייך ליואל הופמן, כמו שכמה תיינו כאן. אישית הרגשתי שמשהו בצורת ההתבטאות הזו מאפשר הרבה חופש וחשיפה יצירתית, וגם קצת אירוניה והומור.

תודה לכל המגיבים



יוסף
כ"ד סיון ה´תשע"ז  
כבר הרבה זמן לא נכנסתי לאתר. והיום משוטטות רנדומלית לגמרי הגעתי לזה. ו-הו כן. כמה שהייתי צריך את זה. כמה זה מדוייק בי. כמה זה הסכין שנברה בנפש שלי.
תודה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד