בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה מבן מלך פוסטמודרניסט / הקבצן הגידם
בביכורים מאז ה´ טבת ה´תשע"ד

מעשה מבן מלך שלא ברח לארצות נידחות, שלא נדד למבצרי אבן עתיקים. שהיה קם מתלבש אוכל מדבר והיה ריק, היינו שהלא-רוח הייתה בו.

וכשהיה מגיע הזמן לילך לישון והיו בני המדינה מכבים הנרות שבקרנותיה של עיר, היה לובש הקפוטה שלו שהיה לה בית ראש, שהיה רוצה שלא יכירוהו האנשים, והיה יוצא מהבית מלוכה.
והיו היועצים ואנשי המלוכה תמהים בו, שלא יאה לעשות כדבר הזה, ללכת ברחובותיה של עיר כאחד הריקים, והיו אומרים לו: לא יאה לעשות כדבר הזה לבן מלך. ולא היו אומרים לו יותר, שלא היו רוצים להתריס בפניו יותר ממה שכבר התריסו. והיה שותק ולא אומר מילה, ואף כשהיו דוחקים בו היה מניע ידיו כרוצה להיפטר מהם שיניחו לו.

והיו למלוכה כמה יועצים. אחד שהיה ממונה על ענייני המדינה בתוכה, היינו ענייני הפנים, ואחד אחר שהיה ממונה על המדינה ושכנותיה, היינו ענייני החוץ, וכן הלאה עוד יועצים כמו לכל מדינה. אבל היו לאותה מלוכה גם יועץ שהיה ממונה על המילים, היינו המילים שהיו מדברים בה באותה מדינה, מבתי מרזח ומבתי גוואי, עד לבתי אנשי האומנות והיופי שהיו החכמים של אותה מדינה.
וכן היה יועץ שהיה ממונה על האדמות, היינו החומרים ממנו עשויים הגופים הקבועים, כדרך שהשדה טבוע מקרקע והים מחזיק את המים והשמיים זרועים מרקיעים.
ויהי יום, והיועץ הממונה על הקרקעות נעלם. ומאותו יום היה פוסק הבן מלך מיציאותיו בלילות והיה נשאר בבית המלוכה.

ומהסיפור על היועץ הממונה על הקרקעות.
קרה מה שקרה ונסתכסך היועץ הממונה על הקרקעות עם היועץ הממונה על המילים, והיו שונאים איש לרעהו. וערב אחד שמע היועץ הנ"ל (היינו הממונה על הקרקעות) שרוצה היועץ שנסתכסך איתו כנ"ל להורגו, רח"ל, ולא להשאיר ממנו לפליטה. ויצר לו מאוד והיה הולך ובורח ליער, היינו ללא-יישוב, וכך קרה שנתעלם לגמרי מהיישוב והיו הכל מחפשים אותו ומתכחשים זמן רב, אך כעבור כמה ימים והחלו בני היישוב להתייאש ופסקו מלחשוב על אותו היועץ הנ"ל.

ולאותה מדינה, הייתה מדינה שכנה, קטנה הימנה, והיו אוהבים אנשי המדינה הזו לזו, וכן אנשי המלוכה של מדינה זו למדינה זו. והיה הנוהג של אותן המדינות להשיא את בן המלך של המדינה הגדולה, היינו מדינת בן המלך הנ"ל, עם בת המלך של המדינה השנייה. אך באותו דור מלוכה, לא היו למלך המדינה הקטנה בנות, כי אם ששה בנים. ובת אחת שהייתה לו למלך והיה מחבבה יותר מכל אחיה, נאבדה. וזאת הבת מלך היא אותה הבת מלך ממעשה מאבידת בת מלך.

והיה בן המלך מצטער מאוד על שלא היה לו זוג, היינו בת המלך היעודה לו. והיה מתהפך באפיריון שלו ונאנח מעומקא דליבא, והיה שופך שיחו לפני קונו, והיה מתפלל בהשתוקקות גדולה ועזה, והיה מפנה זמנו לפני התפילה ומכוון מילותיו והיה עושה מילי-מילים כדי לכוון בדיוק לשוועת ליבו להכמיר פני בוראו.
והיה הבן מלך נעתר מגעגועים לבת המלך והיה הולך ומשוגה אהבה והיה מדמה בכל עת שרואה. שהיה הולך ברחוב והיה רואה בנות המדינה ומדמה לעצמו שברחה לו זאת הבת מלך ונתחלפה עם בת השפחה ושעכשיו מוצא אותה. והיה נכזב ומשתבר ונוהם בכמיהה לבת המלך האמיתית.

והיה היום ונתעורר הבן מלך ונהיה לו רוגז על הבת מלך שבגללה נסבה לו כל זה, שאם לא הייתה נאבדת היה מגיע אצלה, אבל עכשיו הוא רק מצטער כל היום. וגמר בליבו שאמנם נוח לו שלא נאבדה משנאבדה, אבל משנאבדה כאילו לא הייתה כלל. ועתה הגיע שעתו למלכות וידוע שצריך הבן מלך לשאת אישה בכדי למלוך, כי אין מלך בלא עם.
והיה הבן מלך נושא נערה מפשוטי העם שלא היה לה נדוניה ואצילות ולא היה יופייה נישא על העלמות האחרות, אך היה לה לאותה הנערה מין חן אחד והיה נחמד וחביב על הבן מלך מאוד עד שהיה מבקש לשאתה. כי ידוע שיש שבעה מיני חן, ולאותה הבת מלך היו כל שבעת מיני החן הללו, אבל מכול מקום, לאותה הנערה היה מין חן אחד והיה נחמד על הבן מלך משבעה מיני החן של אותה הבת מלך שחומקת ממנו וכבר שנאה. וידוע שטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו (טוב לשבת שניים מלשבת בודד) וגם כבר נתנחם הבן מלך מאותה בת מלך, היינו שכבר לא שרף אליה באהבה ובשנאה (ואף על פי שלפני כן שנאה, מכול מקום עכשיו כבר נתנחם עליה, וכבר לא נשארה לו טינה כלפיה כלל כי אם עייפות).
והייתה לו הנערה לאהבה רכה ושבורה.
והייתה לו לכבשת רש, לחלקת עשב של ארבע אמות שקונה לאדם ומקבלת שֵם מקום.

והיה והגיע מועד החתונה והחל הפחד דופק בבן מלך. שהיה מפתה אותו ואומר שמא תימצא הבת מלך ואתה אסור לה שאתה נשוי, ואף על פי שהיה אוהב את הנערה כנ"ל, היה הספק והחשש מתרפקים על פתחי לבו ונדמים לקול דודי דופק פתחי לי רעיתי יונתי תמתי שראש בת מלך נמלא טל וכתר עלי-אור ושמלת ספיר ומבטה נפלא וזורח מקצה העולם ועד סופו, ושמא יהיה אסור לה שיהיה נשוי ויאבד עליו עולמו שאור בת מלך מאיר בגנים ודודיו טובים מיין ועתה יהיה שבוי במבצר אותה הנערה שהיא יין שטובים דודים הימנו. והיה הבן מלך נקשר בעבותות הספק, והפחד מחלחל בו כמים המחלחלים על הלב הרועד והקר שהיה לו בכל שנות הגעגועים לבת מלך, שהיו מתפרצים בקילוחים של דם וקרח ואש.

ויקֹם הבן מלך מהררי הייאוש והפחד שרבצו עליו. ויתגבר ויקרע את עבותות נפשו, וישבור עמודי היכלות הספק והחשש ויקפוץ מעל תהום בעיניים עצומות ולב מתפלל וישא את נערת החן, נערתו, לו לאשה.

והיה בחצות לילה אחד, אחר שנשאו, והיו במסדרון אחד, ופתאום נסתכל הבן מלך בנערתו וראה בה אור בת מלך זורח, והבין שמשום שהוא עתיד למלוך ולהיות למלך והיא הבת המיועדת לו, היינו אשתו, הרי היא בת מלך. וגם ראה בה אור בת מלך כנ"ל, וראה בה שבעת מיני החן של הבת מלך. וקרא הבן מלך לאביו, היינו המלך, ויתמלא רוח שהייתה חסרה בו, היינו שהייתה בו הלא-רוח כנ"ל, והיה אומר לאביו: ראה, בת מלך.





© כל הזכויות ליצירה שמורות להקבצן הגידם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד