אתם כמו בהמות

השחקנים על המרקע.

מה טוב בכם?

אין לכם עוד מה לעשות אז אתם מתפשטים?!

רדו, רדו לנו מהעיניים!

לכו לכם לסבלותיכם ריקנים שכמוכם!

למה אנחנו -אני- צריך לסבול מכם?

אל תגידו לי

(המפיקים המרושעים)

שיש לי בחירה וזה לגמרי אשמתי,

יש צד כזה אבל

למה זה מה שאתם מוכרים לנו?

אנחנו שווים יותר מזה! אנחנו לא מסכנים כמו השחקנים שלכם!

[אך דון קישוט כבר מת מזמן

הלחץ הסביבתי הרג אותו...

ואנחנו עדיין נשארנו כאן

שקועים, דפוקים ברפש

וכל עוד זה ככה

אין יותר מה לומר]