בנושא
בכרם
חדשות
 
גוף דתי לאומי / ביכור
בביכורים מאז כ"ג תשרי ה´תשע"ד

בחסידות גור

המיטות מרוחקות

96 סנטימטר

כל השנה.

 

אנחנו בוכים את

המחיצות

את קירות הלב

שהדם מפסיק בין החדרים

(יש קוראים לזה גבולות)

 

לבושים מותגים (במאה שקל)

וזוכרים שכאבה מאד הרגל

והכתף

ולא עזבנו את האלונקה.

 

ואם להיות נבזה

אפשר היה לראות

שהחילוניים תמיד אכלו קצת יותר

ואנחנו גירדנו מה שנשאר מהלוף.

 

אמא שלי הולכת בכיסוי ראש מלא

(פעם קראו לזה שביס)

בשכונה רוב הנשים

הולכות עם סרט

(ומכנסיים)

 

חבר שלי מהצוות

היה אוהב נשים רבות

(עם הגוף)

והיה שואל בתמיהה גדולה

"ומה רע אנחנו עושים?

גם אני גם היא נהנים מאד"

והיה מתפלא והולך

 

(עד היום אני שותק

את הוודאות

ושומר בין בשר לחלב

גם כשאני רעב מאד)

 

קראתי אצל רבקה מרים

שאלוהים מתחבא מאחורי

הפחד מעבודה זרה

אולי כדאי להתחיל

לחפש.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לביכור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד תשרי ה´תשע"ד  
קשה לכתוב שירה פוליטית/אקטואלית טובה. כל הכבוד, ותודה.
מאוד אהבתי את המהלך הזה.

כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
אבל גם אני אהבתי את המהלך.
מטען רב בכמה שורות.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
אולי בעיקר כי אני לא יודעת להגיד את כל התשובות לשאלות שהוא מציג.

היה קצת גס לי הבית הראשון. ובכללי, זה היה נראה לי מאד דתי פולני כזה, מרגיש אשם ולא באמת מאמין, מרחם על עצמו שהוא תקוע בתוך מערכת שהוא לא אוהב. נראה לי לא הוגן (וגם הרבה פחות מעניין) להציג את הגבולות הללו שיש בהם באמת צד כואב והכל, ואת השאלות הגדולות, בלי להציג את הצד השני, את האהבה האינסופית לאבא, את העונק, ההוד, הרצון להתקרב. עם זאת, אולי אתה לא שם, ואז אין לי מה להאשים אותך.

אני מאד אוהבת את הכתיבה של רבקה מרים, אבל ללמוד ממנה על אלוהים זה קצת כמו ללמוד מglee על זוגיות. אני לא אכחיש שאני עושה את זה, אבל לא ממש נראה לי שזה הכי מדוייק שאני יכולה למצוא.

עוד הערות קטנוניות:
*מותגים? במאה שקל? אתה חושב?
*מה שהחבר שלך עושה עם נשים רבות, לא הייתי קוראת לזה לאהוב.

טוב, בטח יתברר שסתם לא הבנתי אותך נכון ונכנסתי בך לשוא. וכמובן, ולא כדי להתנצל: השיר הזה כתוב ממש, ממש טוב. מציג מצויין את הנקודה שלך, ומשחק על הגבול הפוליטי בלי להיות מגוייס. נפלא.

תודה לך.


[ברוך הבא? לא בטוחה. בכל אופן נשמח אם תשב עמנו, זה בטוח.]
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
השתגעת??
ללמוד על אלוהים מרבקה מרים זה כמו ללמוד על זוגיות מגלי????

יש לך מזל שאת חמודה. וואו.
מכל היצירה הזאת זה הדבר שהכי זעזע אותי...

ובקשר לשיר, גם אני חושבת שהוא בוטה מדי. כתוב ממש טוב אבל בוטה באופן שגורם לי לא לאהוב.

ועוד משהו שאני לא אוהבת אבל לא אישי נגדך, כן-
הרבה פעמים כשמישהו כותב שיר שיש בו איזה צל כפירה, או טרוניה, או איזה קושי וכעס כלפי אלוהים, אז יש את התגובות האלו שחייבותצ להגיד שיש כל כך הרבה דברים יפים ביהדות ובאלוהים ושזה לא הוגן להראות רק צד אחד.
אבל זה לא מאמר בעיתון או ספר לימוד. ולא לכולם יש אהבה אינסופית לאבא, או שחושבים עליו בתור אבא בכלל. לפעמים הוא מלך נורא ואיום. לפעמים הוא רשע. לפעמים הוא בכלל לא נמצא שם.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
כן יודע שאני לא הייתי מאשר אותו בגלל איך שהוא אומר.

- אין לי מושג מה זה glee ואני לא עומד לברר, אבל אם לשפוט על פי התגובות המזדעזעות, אני מצטרף להשוואה. רבקה מרים היא (לפי השמועה) אדם נהדר, והעובדה שהיא גורו בקרב הציבור הדצי היוצר היא בו זמנית תעוגת עניות וחורבן.

- קל לי לקבל כאב כשלא מתלווה אליו יומרה. לכאורה לא כך הוא כאן.

- אני חושב שחז"ל אמרו משהו מאד קשור בנושא, שכהרגלם יש בו גם סנגוריה, גם ציניות וגם אבחנה דקה: "לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות".


זהו בערך, על גבולות נראה לי שכתבתי מספיק, אני גם לא בטוח מה התכוון הכותב כאן לומר.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
הזכות להגיב באופן כאוב איננה פריבילגיה של צד אחד.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
אם קראתי נכון (ובטח שלכך התכוון המשורר)
אין בשיר שום טרוניה על אלוקים. המקום היחיד שהוא מוזכר בשי זה בבקשה לחפש אותו.
השיר הוא מחשבות בשפה לירית על היחס לגוף בחברה הדתית לאומית.

ארגמון- עבודה זרה זה להתייחס לבריאה במנותק מהבורא. אבל שנים של גלות ופחד גרמו לעם ישראל לפחד מכל מה שהוא עוה"ז. הסתפקנו בצל חיוור של גילוי אלוקים. הקב"ה מתגלה בבריאה. והיחס לגוף זה דבר שבארץ ישראל ובתקופה שלנו צריך בירור ושינוי.

נ.ב.
כדאי לך לשמוע ולהיפגש עם רבקה מרים . לא משמועות- זו חוויה דתית מכוננת.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
בעיקרון, מה שארגמון וריחו"ש אמרו. השיר הזה גס לי באזניים. לפעמים זה מותר, אבל פה זה הרגיש לי פתאומי מדי ובוטה מדי. כאילו מנסה בכוונה להיות מתריס יותר מאשר מקשיב. ברור לי שיש כאן שאלות שיכולות להישאל, ועדיין.

לדעתי יש כאן בתים טובים יותר ופחות. היו כמה שנראו לי מיותרים, אבל אולי כי לא הבנתי.

* איזה משפט, רעות. אימצתי. (אני אבדוק מה זה glee)..

* המאה שקל - זה בכוונה, לא?

*ארגמון, מה היו עושים פה בלעדיך. (ואל תפסיק להתבטא רק כי נראה לך שאמרת את זה כבר..)

כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
אתה צודק בעקרון ומפספס בפועל.
"אבל שנים של גלות ופחד גרמו לעם ישראל לפחד מכל מה שהוא עוה"ז". זה נכון ולא נכון. וזה לא נכון כי עם ישראל לא *כזה* טיפש. היתה, ועדיין יש, סיבה מאד טובה לפחד מהעוה"ז. אתה אומר שבארץ ישראל צריך להפסיק לפחד? יכול להיות, אבל זה מצריך המון בירור. מי שחושב שהכוונה היא שהיום הגוף בסדר גמור כמו שהוא ככה, טועה ומטעה.

לא פגשתי את רבקה מרים אישית, כלומר לשיחה אחד על אחד, או אינטרקציה קבוצתית. כן שמעתי אותה בעצמה בשיחות/הרצאות/סימפוזיונים/איך שתקרא לזה. וגם קראתי אותה. די לי בזה כדי לומר מה שאמרתי, ואף לטעון שגם אם אפגוש אותה זו לא תהיה חוויה דתית מכוננת.
(מה גם שגדלתי דיי מכדי להתפעל מחוויות דתיות.)

אבל כל זה ארוך מדי לבמה זו.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
מסכימה עם מה שכתבת.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
רבקה מרים כך שאני מנועה מלהגיב על זה.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
ודאי שאינה פריבילגיה של צד אחד. אבל לא נגד זה יצאתי.


"נראה לי לא הוגן (וגם הרבה פחות מעניין) להציג את הגבולות הללו שיש בהם באמת צד כואב והכל, ואת השאלות הגדולות, בלי להציג את הצד השני, את האהבה האינסופית לאבא, את העונק, ההוד, הרצון להתקרב"

לא הוגן לא שייך לכאן, ולא תמיד צריך להציג את הצד השני. לא חושבת שזה קשור בכלל ללהיות כאוב.

כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
נשתדל לעקוב. אולי.
ולגבי היצירה - יש פה כמה שורות מוצלחות (אם כי אני כמובן מצטרף להיסתייגויות של ריחו"ש, ארגמון ומעט מן האור) וכמה שפחות, אבל אני לא ממש מוצא קשר ישיר בין בית לבית.
(כן, זה אותו נושא.)
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
תודה על הביקורת על הכתיבה. ועל התוכן.
דווקא ההתייחסות להערה של ריח ורדים על רבקה מרים מקוממת אותי.
המחשבה שאי אפשר ללמוד על אלוהים ממי שלא מגדיר את עצמו 'דתי' מעציבה אותי מאד.
המפגש של כל אדם עם הקב"ה הוא עולם מלא.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
רק שבשירה באופן כללי יש משהו מאוד חלקי, מעצם היותה עוסקת בפרטי, בסימלי, במה שמתפייט.

(את הניסוח לקחתי מכאן http://tsurehrlich.blogspot.co.il/2012/03/blog-post_18.html )
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
לא אמרתי שאי אפשר ללמוד מרבקה מרים כי היא חילוניה, אלא בגלל שהיא רבקה מרים. ליתר דיוק, כי הדעות שלה שגויות ומסוכנות (לדעתי. כמובן לדעתי).

ביחס להאם אפשר ללמוד מכל אחד על הקב"ה: שוב, הנקודה היא מה לומדים ואיך.

אגב, כוונתי לגבי האריכות היתה לא לומר שהארכתי. מה שכתבתי כאן היה הקיצור. כוונתי היתה לומר שלהסביר יותר למה אני מתכוון ומה דעתי בנושא- זה יהיה ארוך.
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
לא הבנתי את השיר בהתחלה, אחרי שקראתי את ההסבר שלך(ביכור) הבנתי קצת יותר, אולי היה כדאי להוסיף תגיות למתקשים..
לענ"ד הצורך לתרץ את עצמנו להאדיר את עצמנו לומר/לחשוב /לדעת שאנחנו יותר טובים מן האחר, ובכלל כל עניין ההשוואות היא הע"ז עליה אתה מדבר! בד' אמות של אחד מאיתנו יש די והותר לתקן ולשפר!

רק לומר לך -שכפירה רחוקה ממך!!!
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
ומציגה רק את הצד שהכותב רצה להציג.
ואז מה?
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
ללמוד על אהבה מגלי. כמו ללמוד להילחם מאיזה סרט אקשן.

חסרה היסודיות, השגרה, העמל, האחריות. חסרים הפשטות והחוויה שלא נכנסת למילים, הבלתי-אמצעיות. חסר ההגיון, הבגרות, הנסיון.

נהוג לומר שהאמנים תפקידם לצעוק 'המלך הוא עירום', אבל בוא נראה אותם מולכים בעצמם. בוא נראה את יאיר לפיד שר אוצר.

מצטער על הקודים. והנה משהו שקשור: http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91._%D7%97%D7%9B%D7%9D_%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A3_%D7%9E%D7%A0%D7%91%D7%99%D7%90
כ"ה תשרי ה´תשע"ד  
לא נעים לי שפתחנו על השיר הראשון שלך פה דיון כזה. ודי אני התחלתי, אז סליחה.

לא אמרתי את מה שאמרתי על רבקה מרים כי היא חילוניה, אלא דווקא כי אני מכירה אותה. כי שמעתי אותה, כי הייתי אצלה בבית (היפיפה) וראיתי את התנ"ך על השולחן ואת ציורי העירום על הקירות. אבל זו לא הנקודה.

לא חשבתי שאתה בא בטרוניה לאלוהים. אני כן חושבת שאתה מציג כאן דתי מעוך משהו, שאני מכירה טוב מידי. הרחמים העצמיים הללו (לא כאחד, כמובן, כמגזר) ["אפשר היה לראות
שהחילוניים תמיד אכלו קצת יותר"] דוקרים אותי, כי הם כל כך אמיתיים למרות שזה כל כך שגוי. ואני כן חושבת שיש צד שני. אבל כמובן, זו היתה בקשה מטופשת לחלוטין לבקש ממך להציג צד שאינך מרגיש. סליחה.

שוב, ברוך הבא והכל.
כ"ז תשרי ה´תשע"ד  
(אתה או ניקבלי) שכל כתיבה שהיא יל דבר זה או אחר מצמצמת אותו ותוחמת אותו בגבולות מסוימים מאוד. לא נותנת לו לפרוץ.
ככה זה כשמנסים להגדיר, אף פעם לא 'תופסים' את כל התמונה.

אין לי מושג מה זה 'גלי', אבל אני מסכימה עם זה שיש דברים שאי אפשר לכתוב עליהם ושכל כתיבה עליהם רק "תעשה להם שירות רע" או במקרה הפחות גרוע לא תצליח לתאר אותם עד הסוף (כמו תמונה מטיול שמנסה לתאר את הרגע הזה. ולא.).
לחיות את הרגע תמיד יהיה עדיף על לכתוב עליו, בעיני.

אבל את זה אפשר לומר על כל שיר שהוא.
אולי כאן זה היה קצת בוטה.
כ"ט תשרי ה´תשע"ד  
ממש בועט. ולא מידי.
א´ חשון ה´תשע"ד  
קראתי את השיר ואת התגובות, ואני בוחרת להגיב רק לגופו של השיר...

השיר מדבר ברבים, ואולי המאפין המרכזי של השירה הישראלית נימצא במעבר משירת האנחנו לשירת האני. אל תדבר על גופים רבים, כי תחטיא ניואנסים רבים. דבר על גוף אחד, תדייק אותו למקסימום.

שב עימנו, תבעט בנו,
עז
ט´ טבת ה´תשע"ד  
רק תהייה בקול: זה לא כמעט סיכום של שיעור שהרב אלחנן העביר פעם (שיח, למקרה שאני טועה)?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד