בנושא
בכרם
חדשות
 
ריח ורדים שדהה / קל וחומר
בביכורים מאז י"א תשרי ה´תשע"ד

[בִּכְנִיסָתוֹ יֹאמַר רְשִׁימַת וִדּוּי חֲלוּפִית לְלֵב אָטוּם. יֹאמַר בְּלָשׁוֹן רַבִּים, וְלֹא יִבְכֶּה:
הֵגַסְנוּ
רִדַּדְנוּ
שִׁקַּרְנוּ
שִּׁטַּחְנוּ יֹפִי
אָטַמְנוּ
וִתַּרְנוּ
שָׂנֵאנוּ
עִיבִּינוּ חֹרֶף
פָּחַדְנוּ
סִּבַּכְנוּ
עִוַּתְנוּ
(וּמַמְשִׁיכִים 'לְדָוִד מִזְמוֹר' בְּעֲמ' 272)]
---

למנצח על מות הגעגוע
הַקָּהָל מִתְבַּקֵּשׁ לַעֲנֹד סִכַּת דּוּמִיָּה

לְזֵכֶר רֵיחַ הַוְּרָדִים שֶׁלִּי
שֶׁדָּהָה
הוֹתִיר חוּטזָהָב
פָּרוּם בְּלִבִּי
וְדָהָה. נָא לֹא
לְהוֹרִיד אֶת הַסִּכָּה
עַד תֹּם הַדִּמְעָה

*
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה מָה שֶׁיַּעֲצֹר שֶׁלֹּא

יִתֵּן לָרֶדֶת עוֹד
אֲבָל לֹא
(אָה? בִּקְצֶה הַתְּמוּנָה? זֶה אֲנִי
יָשֵׁןיָשֵׁן
בִּתְפִלָּה
נִרְאֵית כְּמוֹ פָּחַד
אֲנִי יוֹדֵעַ

אֲבָל זֶה לֹא, מַמָּשׁ לֹא)

רגע
וַהֲלֹא הָיוּ אֲחֵרִים הַלֹּא

רֵיחַ הַוְּרָדִים שֶׁהָיָה
וְדָהָה הֲלֹא
(דָּהָה כְּלוֹמַר דָּאָה
אוּלַי נִשְׁבָּר כְּלוֹמַר עָבַר

אוּלַי דָּהָה אוֹמֵר אֶפְשָׁר)

אנא לא בכוח
הַיֵּשׁ כְּמִיהָה גְּדוֹלָה מֵחִבּוּק

הַיֵּשׁ בֶּכִי מִתְפַּתֵּל יוֹתֵר מֵהָרֶגַע הַזֶּה
בּוֹ אַתָּה וְהַסָּתוּם מִכֹּל אֶחָד בּוֹ
הַחֹפֶשׁ מְשַׁלֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ מִמֶּנּוּ
וְ הָ לְ אָ ה

חלון נפתח לבד, מדים, וריח ורדים
לָבוֹא אֵלֶיךָ בֶּחָטָאִים שֶׁלִּי מֵרוּחִים עַל קִירוֹת תּוֹדָעָה

לָבוֹא אֵלֶיךָ בִּרְדִידוּת שִׂמְחָה שֶׁלִּי
בְּלְבַד לְבַד שֶׁלִּי בּוֹכֶה לֵילוֹת שֶׁל רִיק
לָבוֹא אֵלֶיךָ בַּשֶּׁקֶט שֶׁלִּי
בִּשְׁבָרִים תְּרוּעָה שֶׁלִּי
לָבוֹא בְּמָרוֹרעִםתַּפּוּחַבִּדְבַשׁ שֶׁלִּי
(וַאֲנִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי דָּפוּק לַעֲזָאזֵל כָּל
כָּךְ דָּפוּק
פּוֹרֵם קְצָווֹת שֶׁשָּׁנִים לֹא---)
לָבוֹא בְּאֲנִי פָּשׁוּט שֶׁלִּי

בּוֹכֶהצוֹעֵק מִתְפַּלֵּל

אֲבָל פָּשׁוּט פָּשׁוּט


אֵלֶיךָ



---
[בִּיצִיאָתוֹ יֹאמַר:
נִסִּינוּ]

~
אלול-תשרי תשע"ג,

מחנה גלילות





© כל הזכויות ליצירה שמורות לקל וחומר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
יש כאן ניצוצות ושברים מכל מיני שירים שלך, וזה יפיפה באגודה אחת. כל כך ההיפך מדהוי.
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
(סִכַּת דּוּמִיָּה)
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
בעז"ה עוד אחזור לכאן, בינתיים רק תודה.
י"ד תשרי ה´תשע"ד  
תודה
י"ד תשרי ה´תשע"ד  
חבר, כתבת אותי לגמרי. צבטת את הלב בישירות הזו, האופיינית, וכל כך הרבה שורות כאן הן כאלה שמתערבלות אצלי מאז יום כיפור ולא נותנות מנוח.

[בִּכְנִיסָתוֹ יֹאמַר רְשִׁימַת וִדּוּי חֲלוּפִית לְלֵב אָטוּם. יֹאמַר בְּלָשׁוֹן רַבִּים, וְלֹא יִבְכֶּה:
...

(וּמַמְשִׁיכִים 'לְדָוִד מִזְמוֹר' בְּעֲמ' 272)]

ואיפה הוא נמצא, אלוהים, בלב האטום שנמאס לו מלרצות-לרצות ומלשמוח כשהוא מצליח להצטער וכבר לא מרגיש את מות הגעגוע, ועומד מול אלוהים ככה, אשר לא כדת, או בסידור עם המתפללים שהמשיכו ומסלסלים בלדויד מזמור וכל כולם דבקות דתית. (כן, נכון שהוא גדול ויכול להכיל סתירות אבל אני לא).



אֲבָל פָּשׁוּט פָּשׁוּט

אֵלֶיךָ
---
[בִּיצִיאָתוֹ יֹאמַר:
נִסִּינוּ]




י"ד תשרי ה´תשע"ד  
אני לא כ"כ יודע מה להגיד (וצריך קריאות נוספות), אבל לא אתאפק מלומר שהסוף מאד מאד אלחנן-נירי.
(ונהדר, כמובן.)
י"ד תשרי ה´תשע"ד  
חג שמח!!
ט"ו תשרי ה´תשע"ד  
בשתיקה גדולה.


[אני עוד אחזור]
ט"ו תשרי ה´תשע"ד  
ט"ז תשרי ה´תשע"ד  
ט"ז תשרי ה´תשע"ד  
נִסִּינוּ



אין טעם למתק את הדין, המרירות והכנות. אבל לפחות באים עם הוורד הדהוי אליו, למרות שאיחרנו והיינו דפוקים כל כך, ומנסים.

הכל אמיתי ולכן שובר את הלב. אתה נותן להרגיש את הגעגוע ואת ההחמצה.
שיר גדול, מאוד.
תודה לך, בבקשה תמשיך.
ט"ז תשרי ה´תשע"ד  
והסוף.

ואתה יודע? לפעמים דוקא הקהות הזאת.

(וַאֲנִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי דָּפוּק לַעֲזָאזֵל כָּל
כָּךְ דָּפוּק
פּוֹרֵם קְצָווֹת שֶׁשָּׁנִים לֹא---)
לָבוֹא בְּאֲנִי פָּשׁוּט שֶׁלִּי


י"ח תשרי ה´תשע"ד  
הוידוי הזה בהתחלה.
זה הכי יפה שיש
י"ח תשרי ה´תשע"ד  
כל התפילות היפות הללו נופלות כמו ברכה, כמו
אמת, כמו טל. אני כאן. אני לא. אני בעליונים בכלל. כל
הגאות הזו, אבא, מה עושים איתה. הרי גאות
משמעה שפל. (כמו שדהה אומר אפשר.) איך יכולים
להמשיך לנשום כרגיל כשבפנים כל העוצם הזה, גל רודף
גל, כמה אתה קרוב, אבא, כמה הכל נראה מושלם פתאום, אי
אפשר לזכור איך אתמול הוא היה מקולקל.
[נניח,
אנחנו ביחד ואתה מביט בי והעיניים שלך זהב שחור נצלל
אנחנו נשענים אל זכוכית של חנות סגורה. אני
מציעה למות ואתה אומר לי אל]
אני שוכחת הכל. אני בפנים. אני מעל. כמה זה
קל, אבא, לעזאזל איך פתאום זה כל כך קל

וחומר, כמה אני חומר כשהכל נגמר.
האינסוף היא זכרון דק והסופי תמיד אשם
ומר. היום יום דוקר וזר, תוך מצמוץ אני
מוצאת את עצמי הרוסה.
כל הרגשות מתערבבים בי בריצה כל העשתונות בכוננות
מנוסה, כמה אני אבודה, אבא, כמה אני לבד ומזויפת ואנוסה
ושוב הכל קטן רעוע ושוב הכל רצוא ושוב אבל

אני
לפחות
מנסה
י"ט תשרי ה´תשע"ד  
"נא לא להוריד את הסיכה עד תום הדמעה" יש פו הומור אולי הומור מתוך כאב

כך סתם שיהיה פשוט, הכל פשוט אמן .תודה על השיר
כ"ו אלול ה´תשע"ד  
הלך איתי הרבה, בשנה האחרונה,
ועכשיו הוא כלכך מתבקש.
כ"ב שבט ה´תשע"ז  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד