המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
[תקשיב, לא קר] / מעט מן האור
בביכורים מאז ט´ תשרי ה´תשע"ד

"אָדָם לְעָמָל יוּלַּד

יוּלַּד לְעָמָל

אָדָם יוּלַּד לְעָמָל

יוּלַּד

אַל תִּירָא

(נתן זך)

 

תַּקְשִׁיב, לֹא קַר. אֲנִי מִתְכַּוֵּן, לֹא קַר. מָה הִתְיָשָבְתָ?

אַל תְעֲצְבֵּן אוֹתִי, תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת כִּי כְּבָר מְאֻחָר וְאַתָּה, יֵשׁ לְךָ עוֹד מָחָר

עֲבוֹדָה, אַתָּה, אַחַר כָּךְ אַתָּה פִּתְאוֹם נִזְכָּר, זֶה רַק עַכְשָׁו רוּחֲךָ קְצָרָה

אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ, אַל תִּירָא. אַל תִּירַה בְּתוֹךְ הַנָגְמַ"שׁ אַל תִתְפָּלֵשׁ

בִּבְעָיָה בִּלְתִּי פְּתִירַה אַל תְּאַבֵּד אֶת זֶה אַל

תִּהְיֶה מְנֻכָּר. הֵי, אַתָּה לֹא מֵבִין?! לֹא קַר!

 

תַּקְשִׁיב, כְּלוֹמַר: אֲנִי לֹא אוּכַל לְהַקְשִׁיב בִּשְׁבִילְךָ

מַה אֲנִי אוֹמֵר, אָז זֶה רַק לְהִיוָתֵר קְרוּעַ עֵינַיִם וּלְנַסּוֹת

לְבַטֵּא הֵיטֵב לְכֹל הַיּוֹתֵר: קוּם, חָבֵר. קוּם קְרָא לֶאלֹהֶיךָ, אוּלַי

תָּבוֹא אֶצְלֵנוּ שַׁבָּת, אוּלַי תֵּרָגַע קְצָת מִלְהִישָׁבֵר. אִם

צָרִיךְ כֶּסֶף, בְּגָדִים, מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ, מַשֶּׁהוּ

אַחֵר. תַּקְשִׁיב, כְּלוֹמַר: לְנַעֵר. לִפְכוֹר יָדָיִם עַל שֶׁהַמִּלִּים

בַּנַּאלִיוֹת וּלְנַסּוֹת לְשַׁחְרֵר אֶת זֶה מִתּוֹכָן: בְּבַקָּשָׁה,

בְּבַקָּשָׁה תִּתְעוֹרֵר.

 

(טוֹב, סְלִיחָה, אַתָּה יוֹדֵעַ, מִצְטַעֵר שֶּׁאֲנִי כָּכָה מִתְנַפֵּל. אֲבָל

הֲלֹא גַּם לְךָ כְּבָר אֵין אֶלָּא לִרְצוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ יָשִׁיב, וְלוּ כְּדֵי שֶׁבֶּאֱמֶת

תִּהְיֶה שׁוֹאֵל. וְלוּ בִּגְלַל שֶׁאִם יֵשׁ כָּאן גָּלוּת סִימָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן

רָצוֹן לְהִגָּאֵל. אוּף, סוֹבְּיֵקְטִים מִתְהַלְּכִים בַּכֵּאוֹס וּלְפֶתַע

מִתְנַגְּשִׁים וְיוֹצֵא שֶּׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְנַסִּים לִיצוֹר דִיאַלוֹג וּפִתְאוֹם

פְּסַנְתֵר נוֹפֵל וְהֵם מַתְחִילִים לִכְעוֹס. כַּמָּה שֶׁיְּנַסּוּ, הֵם אַף פַּעַם

לֹא יַצְלִיחוּ לִהְיוֹת מַסְפִּיק רְגִישִׁים. כֵּן, כָּכָה מִתְנַפְּצִים גִיטָרַה,

קוֹנְטְרָה-בַּס עַל הַמַּדְרֵגוֹת בָּעִיר הָעַתִּיקָה בִּצְפַת וּבוֹכִים. לָּנוּ

זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ עֲרָפֶל בְּסִּמְטָא שֶׁצָּרָה מִכְּדֵי לִהְיוֹת תְּמוּנָה טוֹבָה

אָז אֲנַחְנוּ אֲדִישִׁים, עַל הָאַסְפַלְט מִישֶׁהוּ שׁוֹכֵב מוּבָס

וּמִישֶׁהוּ צְעָקָה, אוֹפַנַּיִם מְחַפְּשׂוֹת מִשְׁעֶנֶת דֶּרֶךְ מִרְפֶּסֶת

עֲצוּבָה, דְּבָרִים שֶׁהִטְרִידוּ אוֹתְךָ הַבֹּקֶר לְפֶתַע

מִתְגֲחְכִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ

שֶׁרָאִיתִי שָׁם מַנְגִּינוֹת שֶׁרוֹעֲדוֹת

וְאוֹרוֹת שֶּׁמֲבְלִיחִים.)

 

*

תַּקְשִׁיבוּ, מַחְלָקָה שְׁתָּיִם, לֹא קָשֶׁה לָּכֶם, וְגַּם לִי

וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁרָאִיתִי הַכֹּל אֲבָל אַתֶּם לֹא פּוֹתְחִים אֶת הָעֵינַיִם

תִּרְאוּ אֵיזֶה יֹפִי, אַתֶּם שְׂמֵחִים, תִּרְאוּ. אֵיזֶה כֵּיף לִי פֹּה לִהְיוֹת מֻקָּף

בְּחִיּוּכִים. כֵּן, יֹפִי, לֹא קָשֶׁה לָכֶם, אֵין יֵאוּשׁ, אֵין יֵאוּשׁ וּמֵּצָרִים

לֹּא יוֹדֵעַ מָה מְסַפְּרִים לָכֶם, כּוּלָּם מְאֻשָּׁרִים, לֹא קָּשֶׁה חֶבְרֶ'ה אַתֶּם עִיוְרִים



אמונה דיבור

© כל הזכויות ליצירה שמורות למעט מן האור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ תשרי ה´תשע"ד  
איזה יופי. זה יפה זה מלא זה מדבר
זה מעניין זה המון המון
זה נורא יפה.
י"א תשרי ה´תשע"ד  
מהודק ובנוי ובכל זאת מאוד לב, גם.


יחד עם כל זה... אני מרגישה שזה אתה, אבל זה גם קצת מתרחק ממך , חייבת להודות. שאם השם שלך לא היה כתוב למעלה ליד הכותרת הייתי אולי משייכת את זה למישהו אחר, אפילו. כמעט, משהו כאן עוד צעד לפני, אבל עדיין.

(ניסיתי להניח את האצבע על מה שכאן שכן משאיר טעם שלך. אולי זה ה"חבר" הזה הפתאומי כל כך.
ואני חושבת שכשניסיתי לבדל כאן התחדד לי עוד משהו. שבתוך עולם הכתיבה הפוסטמודרניסטית באתר, המתנחשלת, חסרת הנשימה- השירים שלך מתייחדים בשחרורי הסלנג הפתאומיים האלו, ובנקודות תקווה, שניהם או אחד מהם. אלו השירים שלך שבהם אפשר להצביע ולומר תראו, זה הוא. אז באמת בשיר הזה בעיקר הבית השני הוא מאוד-מאוד שלך,
"קוּם, חָבֵר. קוּם קְרָא לֶאלֹהֶיךָ, אוּלַי
תָּבוֹא אֶצְלֵנוּ שַׁבָּת, אוּלַי תֵּרָגַע קְצָת מִלְהִישָׁבֵר. אִם
צָרִיךְ כֶּסֶף, בְּגָדִים, מָקוֹם לְהַנִּיחַ אֶת הָרֹאשׁ, מַשֶּׁהוּ
אַחֵר."
ורוב שאר השיר הופך בעיניי להיות קצת יותר מידי חלק מ.)

ואולי אני צריכה לאמץ את זה כתגובה לשירים כאלו, יותר מידי כאלו, לאחרונה:
"בְּבַקָּשָׁה,
בְּבַקָּשָׁה תִּתְעוֹרֵר"

(אמן.)

י"א תשרי ה´תשע"ד  
זה נהדר, אבל קשה לי כבר לשמוע את הדיבורים האלו. הכל טוב וזהו. אוף.
י"א תשרי ה´תשע"ד  
אחי עשית את זה לטעמי. שיר טוב מלא התרגשות שמרגשת . השבת כשאתה שם אותה בהקשר של צבא, היא צוברת משמעות חזקה. אהבתי מאוד מאוד רותקתי למסך המחשב תודה
י"א תשרי ה´תשע"ד  
כתוב טוב, מרגיש אמיתי.
לטעמי הבית האחרון לא מוסיף לקודמים הנהדרים. במהלך הקריאה חשבתי לעצמי כמה פעמים שוואו, עשית את זה, הצלחת לכתוב משהו
י"א תשרי ה´תשע"ד  
כמו שהוא לגמרי בא ממך.
לדעתי אתה מתדייק משיר לשיר וזה נפלא.
י"א תשרי ה´תשע"ד  
בית ראשון לא עבר אצלי מעל מחסום הפוסט. מאוד אמין בבקשתו ולא נותן שום סיבה.

אבל הסוף אומר בדיוק את מה שאני אומר אז אני תוהה אם לזה התכוונת.

מהסובייקטים שמתהלכים עד הדברים שמתגחכים היה ממש נהדר.
י"א תשרי ה´תשע"ד  
צ"ק - תודה לך. לא כל כך הבנתי את הביקורת שניסית לומר, תרגישי חופשי להיות בוטה אם זה יעזור לי להבין..
(לא חייבת. כשאני חושב על זה, זה בטח קשור לדיון ההוא על מיינסטרים באתר וכל זה, בטח לא יהיה לך כוח להיכנס לזה שוב).
ותודה רבה על המחמאות.

יהודהו - הבנת ת'ראש. יפה מאוד

שושנת ים - תודה. תראי, אני כבר לא יודע. היו שירים שהתאמצתי מאוד לדייק ולכוון, כאן דוקא הייתי הרבה יותר משוחרר ומפוזר, הרבה פחות מוקפד ומלוטש. אז אולי דוקא בגלל זה?..

גאולה, בן אבי - תודה לכם.

איזמרגד - (אני באמצע להתכתב איתך בפייס על זה)
י"א תשרי ה´תשע"ד  
אתם מוזמנים להתייחס לתוכן. אני התיימרתי לומר כאן משהו
י"א תשרי ה´תשע"ד  
זה עצוב נורא.

די, השתחררת. לא לעשות לי כאלה קווצ'ים בלב. נגמר.

אני כן חושבת שאפשר להכריח את עצמך להרגיש דברים. כשזה בא ממישהו חיצוני זה באמת מאד צורם.

כתוב היטב ולא מהודק, כרגיל. אבל זה מאד שלך, וזה כיף.
י"א תשרי ה´תשע"ד  
הכי יפה שלך (בעיניי, וברגע הזה). קח שתי מילים פשוטות ותאמין להן, כי אין לי אחרות: יופי נהדר.
הצלחת לכתוב פה הרבה דברים, באמת לומר אותם. אני לא בקטע של 'שמרתי לי משפט', אולי אין לי משהו ספציפי לשמור. זה פשוט שנתת מילים למקום שבדרך אין לו שום מילים, שמתחנן וצועק למילים, וקצת אמרת אותו ואמרת לו. וזאת הצלחה יפה.

התבלבלתי קצת בין החלקים השונים, בעיקר בין הסוף ומה שקדם לו.
אולי זה מהמבט שלי, אבל האור פה הוא מעט וההרגשה היא שלחושך יש עליונות עליו. גם אחרי הסוף, שנותר חתום גם אם אני חושב שהבנתי אותו. יש פה מישהו שמדבר כל הזמן ו, לא יודע, הוא מבקש והוא נחמד והוא מצליח קצת לגעת בלב בפנים, אבל הוא לא משתף כל כך. הוא אומר תאמין אבל לא עוזר לעשות את הדילוג לשם.

התעלית. לא יודע אם להוסיף 'על עצמך', אולי זה פשוט אתה. וזה מבורך. ומחומש.
(מצטרף לצ"ק. יש פה משפטים שהייתי מזהה עם ניק)
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
"כלום לא עצוב, הכל רגיל..." של אביתר.

הזדהיתי עם התוכן ("בִּבְעָיָה בִּלְתִּי פְּתִירַה אַל תְּאַבֵּד אֶת זֶה אַל").
מניסיון - לפעמים לחשוב יותר מדיי זה רע רע רע וצריך פשוט לעשות וללכת עד הסוף. לקום כל פעם, שוב ושוב, אחרי שהברכיים השתפשפו בכאב בשולי המדרכה, לנגב את הדמעות ולהתחיל מחדש.

פחות הזדהיתי עם הסוגריים. אין כאן אמצע, בעיניי {או שלא הבנתי}.


אחרי כל הדיונים, טוב שכתבת על זה.
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
שאין לי כוח לפתוח את הדיון הזה שוב, זה שחבל לי על השיר שילך לאיבוד חוץ מזה שאני מאמינה שאת דעתי בנושא שמעת. אם אתה רוצה אני מוכנה בדיוק למקד את מי ספציפית זה הזכיר לי, אבל נראה לי שאלו כבר דיונים למסר ולא לכאן.

(ואולי בסופו של דבר הסוף של ההודעה הקודמת שלי הוא באמת הסיכום של ההודעה כולה: הסגנון הזה הוא שורה תחתונה, סמן של מקום בנפש. כמה חללים כבר, כמה יאוש, אנחנו לא רוצים עוד טובעים. תשאר. אל תאבד שם גם אתה.)
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
תשמעו, תודה. תודה.

יש הרבה דברים שאני רוצה לענות ואני חייב ללכת לישון. מה שכן -

ממש מעניין אותי למי הייתם משייכים את זה.

אה, וחבר'ה, יש לי הרגשה שכמה פה לא הבינו למה התכוונתי. כלומר, הבינו את השיר כציני או משהו כזה. אז לשם הדגשה:

זה לא כמו 'כלום לא עצוב', זה בדיוק הפוך. אני אומר 'לא קר' ומתכוון לזה בכל ליבי. נסו לקרוא את זה כך...

(אני מקווה לחזור אח"כ לפרט יותר)
לילה טוב
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
אבל באמת שאלתי את עצמי על העולם של הקביעות הצבאיות האלה, של ה"כל קושי הוא אתגר", של "אברם, אתה רוצה לראות שאתה מסוגל עוד? פול עשרים!". כי יש בזה משהו כ"כ שחצני צבאי וגברי (הו כן, תמיד הקלף של "אל תהיו בחורות", של "תתחילו להראות כמו מחלקה של גברים"); מצד שני אתה פתאום מגלה שאתה באמת מסוגל ליותר ממה שנדמה לך. שלפעמים באמת לא קר, ואתה יכול ליפול עוד עשרים, ושהחיים יפים בסה"כ (רק למה לא מחלקה שלוש?).
זה לגבי הבית הראשון והאחרון.
השאר, אני מרגיש, רוקדים על כמיהה ותיקה שלך לדיבור שיהיה משמעותי, שיהיה אמיתי, לא שני סובייקטים מתחככים מילולית. נהה. אני עוד צריך לעכל את השאר.
תודה

~
יוסף
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
שמע, זה צרוף לגמרי.


תודה לך
דויד.
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
אוּלַי תֵּרָגַע קְצָת מִלְהִישָׁבֵר.
וגם: לֹא קַר. לֹא קַר.
אין לי הרבה מה להוסיף על שנכתב כאן, רק שאחרי הכול-השיר הזה שלך, ובאמת רואים שלא כלאת את המילים בדיוקים מתאמצים, וזה עשה רק טוב.
תודה
י"ב תשרי ה´תשע"ד  
בהחלט בקריאה חוזרת (יותר מפעם אחת..)
זה נגע בי מאד, הזכיר לי איזה שינוי תפיסתי שצריך להתרחש אצלי. ואי אפשר להפסיק לקרוא.
בעיקר:
קוּם, חָבֵר. קוּם קְרָא לֶאלֹהֶיךָ, אוּלַי
תָּבוֹא אֶצְלֵנוּ שַׁבָּת, אוּלַי תֵּרָגַע קְצָת מִלְהִישָׁבֵר
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
באתי לעשות משהו אסור ולהסביר טיפה למה התכוונתי. מי שלא צריך את זה מוזמן לדלג, פשוט היו לי כמה התכתבויות על זה עם אנשים, אז החלטתי לעשות את זה מרוכז..

מבחינתי השיר הזה (אולי חוץ מהסוגריים) אומר משהו אחד, די פשוט, אולי אפילו יותר מדי פשוט: אין הדבר תלוי אלא בצבע המשקפיים שבו אתה בוחר \ בחצי הכוס עליו אתה בוחר להסתכל. זאת קלישאה משומשת לעייפה, עד שמתחילים לחשוב עליה ברצינות. אבל אני מקדים את המאוחר.

כמו שהיו כאן חלק שהבחינו, יש כאן בהחלט עיסוק בתוהו, בשבר, בפער. יש התמודדות שלא ברור איך היא תסתיים. יותר מזה: במובן מסויים, הדובר יוצא מאותם נקודות המוצא של ה'שבור'. הם מבינים אחד את השני מעולה. ברור ל'שבור' שהדובר היה שם, שהוא לא מדבר מבלי להכיר, ודוקא בגלל זה מתאפשר כאן משהו שלא קורה הרבה בויכוחים: אין כאן טיעונים, אין כאן נסיונות למצוא מכנה משותף לדיון - כי אין דיון. יש כאן פשוט ניסיון מלא אמונה-עד-יאוש להעביר את החוויה שלי לצד השני. להוציא אותו מהחלל הפנוי בלי תשובות לשאלות-ללא-תשובה, אלא פשוט לזרוק לו את כל החבל שאני יכול להציע ולקוות שהוא ירצה לתפוס. כי אם הוא לא ירצה (או לחילופין - יאמין) אז גם ככה אין סיכוי.

וזה משהו שתמיד הערצתי בגבריות הזאת, יוסף. הסמל מחלקה יודע שאין טעם בטיעונים, זה פשוט להחליט שאתה מסיים את המסע כמו גדול. אתה מבין? אני אגיד משהו קיצוני, תסלחו לי כולם: אם הסמל-מחלקה שלך יפתח במקרה את אתר ביכורים, הוא ימלמל משהו על בכיינות וחפרנות ללא גבול, ויתמה על עצם קיומם של אנשים שרואים בזה טעם. ובמובן מסויים הוא צודק, כי אם אני מבלה את חיי בעיסוק אובססיבי בקונפליקטים חסרי-מוצא וחסרי רלוונטיות, בעוד הוא מבלה את חייו בלחיות אותם, להסתער על כל גבעה, לכבוש, להיות נוכח בהם - אז מה יתרון לבעל לשון?!

הפוסטים הכי גדולים הם אלו שמעולם לא הבינו איזה ערך יש לדיון חסר משמעות פרגמטית, חיה, רלוונטית, נושמת. אלה שתופסים את העולם (לא במודע, כמובן) כחירות אינסופית שהכל בה בחיר (מלשון בחירה) והכל שאלה של אמונה. שהמילים שלהם מלאות במשמעות דוקא כי הן לא מתיימרות לנסח עקרונות אלא לדבר אליך, ישר אליך. (היה לי חבר שהייתי מתעצבן עליו: 'אתה מדבר אליי או אל הצופים בבית?!')

(יש כאן הרבה ר' נחמן, בשיר הזה. לא יודע כמה רואים. הרבה אנשים תמהים על היכולת שלו להבין כל כך טוב את היאוש ואת הקושיות ללא-תשובה, מחד, ומאידך להיות הכי שטחי בעולם כשמתחשק לו (אין יאוש בעולם כלל, תן חיוך הכל לטובה, אומן-ננח-סטייל וכו'.) ותראו את זה, נגיד:
"ובאמת אין שום רע בעולם, רק כולו טוב. אך עיקר הצער שיש לאדם מהיסורין שעוברים עליו ח"ו, הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת, עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, ואז מרגיש צער וכאב היסורין... כמו כן, כשרוצים להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, כולו אחד. צריך לסתום את עיניו, ולכוין ההסתכלות אל התכלית. כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם, ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעיינין. שצריך לסתום את העינים לגמרי, ולסוגרם בחזקה מאד, אף גם לדוחקם בהאצבע, כדי לסותמם לגמרי, ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה. היינו שצריך לסתום את עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, להעלים עיניו ולסוגרם מאוד, לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו. ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה, שכולו טוב. ואז יתבטלו היסורין כנ"ל, כי עיקר היסורין מחמת שדחוק מהתכלית כנ"ל..." (ליקוטי מוהר"ן קמא ס"ה ג').

[אמרתי דברים קצת בוטים, אז כדי לכסות את עצמי מראש אני משאיר לעצמי את זכות ההבהרה ש'נכון, יש גם את הצד השני'.]
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
דוד, יוסף, ליל כוכבים, שושנה 2 -
תודה, תודה.
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
אני מתחיל לחשוב שאף פעם לא היית ממש בקוטב. קפוץ פעם לביקור.
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
אבל עזוב, קר שם.

(נו, דיברנו על זה)
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
קודם כל, הבהרה: הכוונה שלי לא הייתה שהשיר נכתב בנימה צינית, אבל יש כאן איזו שהיא 'התעלמות'.

אחרי תקופה מסוימת שחשבתי יותר מדיי, הגעתי למסקנה שעדיף לומר "לא קר" באמונה שלמה ולנסות לצאת מהפלונטר (זה או אחר) מאשר להתפלש בבוץ (ספויילר: זה לא מועיל ומסתכם בד"כ בכאב ראש ואכזבה מרה).

מה שכן - אני מאמינה שיש בחיים תקופות של גאות ושפל, פעם למטה ופעם למעלה. גם רגשית/מחשבתית וגם מהותית.

אז כן, לכתחילה עדיף לא לשקוע ולנסות, גם אם זה נראה (לי) מלאכותי להאמין שזה עוד יתהפך לטובה בעז"ה.
בדיעבד, לדעת שיש ימים כאלה ולתת להם מקום. לא לברוח.

אני לחלוטין מסכימה עם זה שמעשים עדיפים מדיבורים (ובכלל זה כתיבה, כאן ובכלל). התמודדות עם המציאות תמיד עדיפה על פני זה.

אהבתי את זה, תודה.
אני לא מספיקה לקרוא את כל מה שכתבת בתגובה האחרונה, בעז"ה בהמשך.

יום טוב לכולם :).

י"ג תשרי ה´תשע"ד  
אני מתעבת הסברי שירים. אבל כאן, טוב. עכשיו אני מסוגלת לקרוא את מה שניסית להגיד כאן, אם כי, זה שהדברים הובנו אחרת זה גם שיעור גדול בכתיבה בעיניי.
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
אני מסוגל לקרוא את ההסבר שלך בתוך השיר, אבל עדיין יותר חזקה אצלי הקריאה הראשונה והשנייה.
אולי במילים כאלו: אם כיוונת ל'רבי נחמן סטייל' כפי שאתה רואה אותו, אז זה היה שיר אחר. אין התפקעות לספר לשני את הבלתי אפשרי וכל הכלים לא אמורים להתנפץ שם בסמטה. הדיבור היה יותר פשוט, בתכלית הפשיטות עם איזה חן של אמת משל עצמו שלא מתאים את עצמו לחווית הקהל (לא שזה מה שאתה תיארת, כמובן). אני מרגיש רצון גדול של הדובר בשיר לומר, 'אני מבין אותך לגמרי, אני גם הייתי/עדיין שם' וזה כאילו נשאר בעיקר שם. אתה שם, אני מבין. ומה ההמשך?
כאן הבית של הסמל כן מתחבר לי. ולכן הוא הרגיש לי שונה משאר השיר.

והיה לי טוב להיכנס עוד פעם ולקרוא כמה זה יפה.
י"ג תשרי ה´תשע"ד  
כי את השיר לא הבנתי בכלל.
לא יודע אם זה אומר משהו על שירה, על השיר שלך או שזה פשוט אני, כלומר זה כנראה אני.

שיר שמצריך הסבר, בהחלט הסבר ארוך, בעיני בעיתי מאד. אני אוהב שירים שבכל רובד של קריאה אומרים משהו לקורא, כלומר שגם אם הוא לא הבין "למה התכוון המשורר", עדיין השיר הרעיד בו משהו או סיפר לו משהו. יש שירים שמספרים סיפור שלם ואפשר לקרוא את הסיפור שבהם, גם אם הנמשל נותר נעלם. בשיר הזה, כמו בהרבה שירים אחרים בביכורים (לא פעם דווקא אלו הנהנים מתגובות מרובות), אני הולך לאיבוד בסיפור, וגם את העיון שבעומקו אינני מבין.

סליחה ששפכתי את התסכול דווקא על השיר שלך, כי יכלתי לומר זאת פעמים רבות ולא אמרתי.

אבל עזוב, כנראה הבעיה בי ובהתמודדות שלי עם שירה, זה לא השיר שלך, זה אני. סליחה.
י"ד תשרי ה´תשע"ד  
הסברים על שירים צריך לקחת בעירבון מאוד מוגבל, גם אם הכותב בעצמו הוא המסביר. הרי כל כוחו של השיר הוא ביכולת שלו לדבר בכמה רבדים, לכמה כיוונים, להלוך לכל אחד כנגד רוחו. ובאמת יש כאן גם מאוד את מה שאתה אומר, -אור-. כמובן, לפעמים אלו שתי קולות שמתרוצצים בתוך אותו אדם.

אברהם שחר - אני לא חושב (או יותר נכון, לא רציתי) שחייבים את ההסבר. אבל בעיני שיר שקל מדי להבין מאבד את כל עניינו. שיר הוא חידה, זה אפילו ככה בתנ"כית, ויש לזה סיבות. חידה שנשארת חידה גם לזה שכתב אותה, גם למי שחשב שכבר הבין. חידה שיהיה אפשר למצוא בה משמעויות מתחדשות, ושאפילו אתה ככותב תוכל לגלות בה על עצמך דברים שלא היו יוצאים במודע.
אבל אתה יודע, כל אחד וסוג החידות שהוא מתחבר אליהם..
כ"א תשרי ה´תשע"ד  
כהרגלי, אחרי הקריאה השניה אני מתחיל להבין משהו. דיברנו על זה הרבה...
בעיני זה דוקא מאד אתה, עם שורות מפוצצות במילים ובמשמעויות, עם פוסטפוסט ועם עוד אלמנטים של.
(לא קראתי [עדין?] את ההסבר שלך)
כ"ז תשרי ה´תשע"ד  
קום חבר, קום קרא לאלוהיך, אולי תבוא אצלינו שבת, אולי תרגע קצת מלהישבר... כן, אפשר לנוח בין השברים להפסיק להתרסק לרגע, להרים ראש רק כי הזריחה יפה ובנאלית, ולהמשיך ללכת שלא על מנת ליפול.

אמרת דברים נכונים, גם אם מקוממים או קשים.
הלוואי שיהיה לנו הכח להיות מאושרים.

עז

[לא קראתי את התגובות, אבל ניראה שיש פה הרבה מה לקרוא, מקוה שלא דרכתי על אף אחד, לא החמצתי אף רגש לא הכאבתי בטעות]
ד´ אייר ה´תשע"ז  
איך זה עדיין נהדר
|תרד|
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד