רצים, לאן הם רצים?

פה עכשיו חורף,

שם צל של אביב.

בורחים, ממה הם בורחים?

בורחים ממנו, מהחורף,

בורחים אל האביב.

(התל הכאילו פורח,

המישור המנסה להתמתח.)

פזמון:

רצים,

אל האין סוף שאין לו התחלה.

רוצים,

את הכל שבעצם הוא כלום.

מדביקים את כולם במחלה.

ולא מבינים כמה גבוה התשלום.

רצים, מה הם רוצים?

רוצים להספיק מהר,

אצלם הזמן מאחר.

רצים, כמו שרצים,

מתחתם כולם נרמסים,

החזקים הם השורדים.

בשבילם מי שבמרכז,

הוא באדמה נאחז.

פזמון.

ואני, איש עם מצפון,

לא רץ מהר מידי,

מנסה להספיק ברוגע.

ופה, כלום לא צפון,

הרים מול עיניי,

לא "כאילו תל" מחופש.

רצים, אבל יותר לאט,

רוצים, ולא מהר ומיד.

פזמון:

רצים,

מההתחלה ועד האין סוף.

רוצים,

את כל מה שיש וגם קיים.

מנסים לעשות את הכי טוב,

יודעים שמה שיש שם יש גם כאן.