בנושא
בכרם
חדשות
 
כך זה היה (כמעט) / אלגביש
בביכורים מאז י"ב תמוז ה´תשע"ג

לסבתא מאמא סימי ע"ה, שזכיתי להכיר רק מעט ושידעה סודות עתיקים של אמונה
ולסבתא רחל, תבורך באורך שנים טובות ונעימות, שבראש השנה שעבר ספרה לי על זוהרה, הסבתא שלה.


אשה אחת הייתה בעיר סלה שבמרוקו, ושמה זוהרה. ולמרות שהייתה גרה בבית קטן, בתוך אחת מהסמטאות האחוריות של הרובע היהודי שבעיר,  היו יודעים כולם היכן ביתה, והיו רבים היוצאים והבאים. והבאים, נכנסים מבוהלים וכואבים ויוצאים נאנחים בהקלה. כי סוד גדול ידעה זוהרה, והסוד מפורסם בסיתרו. רגל שבורה היא סידרה, יד שנפרקה היא החזירה, עצמות דאובות היא הרגיעה, ושרירים כואבים היא ידעה להרפות. איש לא ידע איך עשתה זאת, וכל השואל קיבל מזוהרה רק חיוך. גם הצרפתים, שיגיעו אל סלה בעוד כמה שנים, לא יבינו. גם לא יבינו למה כשיבקשו ממנה לעבוד במרפאה שיקימו, היא תסרב בנימוס. 'לרפא יהודים, בלי כסף, זה כל מה שאני מבקשת' היא תגיד, ותחזור לביתה בזריזות, כי אולי זקוק לה שם מישהו וכאבו אינו ממתין בסבלנות.

היה זה ביום שני בשבת, כשסיימה זוהרה לכבס הבגדים של כל בני הבית, ובתה הקטנה עמדה לידה וצפתה בה עורמת הכביסה בגיגית במתינות. בחוץ ירד הגשם, וזוהרה הביטה וחשבה על איך תתייבש הכביסה, על ראש שנה שעוד מעט מגיע, ועל הבגדים הלבנים שיש להכין לבני הבית. אתמול היה עדיף לכבס בגדים, אבל מה תעשה זוהרה וצריך היה לחבוש את הידיים של הבן של משפחת מלכה שנפל ושתי ידיו הפכו לשברי עצמות, ולהחזיר לתינוקת של אביטבול את הכתף למקום. והשכנה, פרחה, לה יצא הלב מרוב דאגה לפרנסה, ולהחזיר אותו למקום קשה היה קשה אפילו יותר ודרש ארבע כוסות של תה, והרבה מילים של חסד. שהרי הפרנסה מהשמיים, ועוד מעט ושנה חדשה ועם התפילות שלה, היא הבטיחה לה, המזל יפתח מחדש. עד חשוון, מוריס שלך בטח כבר ימצא עבודה.

ועכשיו, הכביסה רטובה ושמש אין. עוד זוהרה מנסה לחשוב מה לעשות, ודפיקה חזקה נשמעת בדלת. היא מסמנת לבתה, והקטנה מכניסה אל הבית אב הנושא את בנו הקטן בידיו. הילדה מביטה בהם ונדהמת. שכן דמות כזאת לא נראתה בבית מעולם. זהו גוי ובגדיו בגדים טובים, יקרים. רטובים אמנם, אך בורקים מעושר. אבל זוהרה לא מבזבזת את זמנה במבט על בגדים. תינוק יש כאן, קודח מחום וידו חבושה. בזהירות היא מתירה את התחבושת, ומתחתיה היא מגלה יד שחורה וקטנה. שבר ביד, אבל היד נחבשה שלא כהוגן. יש להסיר חלק מהיד, ולחבוש מחדש, אחרת ימות התינוק. האב מאשר בהנהון, המים מורתחים, הסכין מושחזת. הילדה עוצמת עיניה בחוזקה וכשהיא פוקחת אותן כבר נחבשה היד מחדש. האיש העשיר לוקח את הילד ונעלם כלעומת שבא. זוהרה מנקה את הרצפה מן הפסולת, עיניה נתקלות בסל הכביסה, ופונות להביט בטיפות המים היורדות על החלון. מי יסדר את העננים בשמיים שילכו להוריד גשמיהם במקום אחר? ועוד לפני שענתה לעצמה תשובה, יבבה חנוקה נשמעת מפינת החדר. זוהרה מביטה בעיני בתה ומגלה שגם משם יש לסלק עכשיו עננים. היא מחבקת אותה, ולוחשת לה כמה סודות קטנים של אור. "זה בסדר, סימי שלי, נשמתי. התינוק יבריא. יגדל ויהיה גבר בריא וחזק" הילדה מנגבת עיניה. "איך את יודעת?" הילדה מקשה. וזוהרה רק מחייכת אליה את החיוך הרגיל. היא פשוט יודעת.
אבל הילדה לא מרפה. "אמא, איך את יודעת?" ומי כמו זוהרה יודע שהקטנה עקשנית גדולה. היא מביטה בה לרגע בהיסוס וחושבת בליבה שאולי באמת הגיע הזמן, הרי גם ככה כביסה לא תיתלה כאן עכשיו.
"בואי שבי, יא בינתי, אני אכין לך כוס תה, ואסביר לך הכל". שתי כוסות תה נמזגות ובין לגימה ללגימה מספרת זוהרה לסימי הקטנה איך יודעים לרפא שברים, איך יודעים להחזיר עצמות, ואיך יודעים להרגיע לבבות. היא מספרת לה את סוד כל הסודות -  סוד מקומם של דברים. סוד שהכול הוא מקומו.  וסימי מקשיבה בעיניים בורקות, וכוס התה שלה נשארת בידה ומתקררת בזמן שהמילים מחממות לה כולן מילה אחת – אמונה.

לבסוף קמה זוהרה ופונה להכין תבשילים לחג. מי יודע מתי יהיה לה זמן. עד שתבשילים התחילו להדיף ריח, על סימי כבר נפלה תרדמה. ובחלומה היא חולמת על ארץ אחרת, אבל מוכרת מאוד. ארץ שדברים נמצאים שם במקומם. היא לא תראה את אמה יוצאת לבסוף בגשם לתלות את הכביסה, ומבט עקשני על פניה. וגם לא את החיוך שיעלה על שפתי אמה למראה העננים המסתלקים והשמש היוצאת.

ערב יום כיפור. כבר מפה יפה פרושה על השולחן וכולם לבושים בגדים נקיים ומנעלי בד. דפיקה נשמעת מן הדלת. ילדה רצה לפתוח. מי יודע מי זקוק לעזרה בשעה כזאת? בפתח עומד לא אחר מהעשיר הגוי. התינוק החל להחלים, הוא מספר, ובידו שקית מלאה מטבעות. זוהרה מסרבת לתשלום, אבל הגוי מתעקש. הילד שלו, בבת עינו, כמעט והלך לעולמו מחבישה שגויה של רופא מוסמך. מרחוק הגיע כי שמע שיש אשה מהיהוד שיודעת לרפא מה שהתקלקל, למה לא לכבד אותו ולקחת תשלום. הן ספינות רבות יש לו ורכוש רב, והוא יחזיר לה ביד נדיבה. אל לה לפגוע בכבודו, הוא חוזר ואומר בלשון תקיפה. אבל זוהרה בשלה. מן השמיים עזרו. איך תסביר לו שהיא לא מערבת כסף ברחמי שמיים ותפילות, גם לא בגלל גוי עקשן. הגוי מתעקש בחזרה, והילדה מביטה וחושבת שאולי הויכוח בין שני אלה לא יסתיים לעולם, אבל הרי עוד מעט חג. אבל אז עולה לזוהרה מחשבה. כסף אין לחבר לתפילות, אבל תפילות לתפילות אפשר. כאן ממול, יש גבר חזק, היא מספרת,  מוריס שמו, והוא עובד בחריצות. אם יש לאדון עבודה להביא לו, יהיה זה שכרה. העשיר מתרצה והולך. החג נכנס.

זה היה יכול להיות סופו של הסיפור. אבל לכל סיפור יש הרבה סופים שאפשר לספר, ולסיפור הזה יש עוד כמה שמוכרחים. כמו למשל על הלילה שבו חלמה סימי הקטנה שמן השמיים מובטח לה שתעלה לירושלים. וכולם אמרו לה, שירושלים רחוקה, ואין בה דבר. אבל סימי רק חייכה, ושמרה את החלום בליבה. הרי מן השמים יודעים להשיב דברים למקומם, ומה מקומו של יהודי אם לא ירושלים?

ויש גם את הסוף שבו אחרי כמה שנים, הבן של משפחת מלכה שכבר גדל והפך מלמד לתינוקות, הגיע להתלונן על כאבים ביד, בגלל הפציעה ההיא. וזוהרה רק הביטה בו במבט שובבי ולחשה לו שבידיים שלו הכל במקום, אבל אם בלב משהו לא במקום, אולי שיגש לסימי שלה שתביא לו איזה עשבי מרפא מהמטבח. והלב כנראה הגיע למקומו, כך ששנה אחר כך כבר עמדה איתו סימי מתחת לחופה. ויחד הם גידלו ילדים משלהם, ועוד כמה ילדים אחרים, שאספו מסביב.

וצריך לספר גם את הסוף הכמעט אחרון, עת צעדה סימי, שנקראה כבר מאמא סימי בפי כל הנכדים, על אדמת ירושלים, ואור שמש צלול בליבה. בעלה כבר הלך לעולמו, וגם שני בנים שלה שלא זכו להגיע. היית מאמינה שתגיעי לירושלים? שאלה אותה פקידת הסוכנות. ומאמא סימי חייכה חיוך מסתיר סוד. כן. היא הייתה מאמינה, בדיוק בזה, כל חייה.

וישנו גם הסוף האחרון, של הסיפור כולו, עת ישוב הכול למקומו. והוא עדיין מחכה, באמונה שלימה.



אמונה יום כיפור מרוקו ראש השנה תפילה תשרי

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאלגביש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
יצירה עם קסם.

למעשה, זה היה כ"כ דומה שהיה חסר לי משהו חדש...
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
לי התחדשה הזוית הנשית, לאו דווקא בסגנון הכתיבה, אלא בתיאור התמים והעוצמתי של האישה שמאמינה ככה, בפשטות. כבר כתבו עליה אבל זאת פעם ראשונה שאני נתקל בכתיבה שבאה מבפנים, באמינות.
זה באמת מלא קסם של פעם. יש יהודים שאי אפשר להתווכח עם המיסטיקה שלהם, היא כובשת אותך.
וגם, זה מיסתורי במידה טובה.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
אני זוכרת את הסיפור מסדנת פרוזה, וכבר אז הוא כבש אותי.
תודה שפרסמת אותו.
זה מסוג הסיפורים שמפיצים אור, רק אור. צריך עוד כאלו, ואשרייך שזכית לכתוב דבר כזה.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
כתוב יפה מאוד, עדין ונוסטלגי...
כל כך אהבתי, פשוט אין לי מילים.
הדמעה עוד מבצבצת בעיני, שנזכה מהרה לגאולה שלמה!
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
גם אני זוכרת את זה מהסדנה.
ושמחה מאוד שהעלית.
מקסים.
אמרו לפני - מלא קסם של פעם, ומסוג הסיפורים שמפיצים אור.
בדיוק ככה.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
הערת מחדש את הגעגועים לסבתא רבה שלי
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
אני מתרגשת עד דמעות, כפשוטו, מנקודות של אור. תודה לך על הדמעות האלו.

והסיום של הסיפור, כמה פלא וחסד.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
גם אני זכרתי מהסדנה.

תודה על הסיפור.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
האמונה הזו, ידיעת המיקומים, ההסכמה הפשוטה על כך שלכל דבר יש מקום משלו.
הלוואי עלינו.
עז
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
איך ידעת? זה סוד כל כך אמיתי. שכל דבר צריך לבוא על מקומו בשלום.
ככה קונים אותי, עם כאלה סיפורים. אחח, געגועיי למרוקו..
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
"זה היה יכול להיות סופו של הסיפור. אבל לכל סיפור יש הרבה סופים שאפשר לספר, ולסיפור הזה יש עוד כמה שמוכרחים".

תודה .
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
נפלא ממש, כל כך אותנטי ושורשי. תודה לך על זה (עשית לי חשק לכתוב את זה גם, מהעולם שלי).
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
את יודעת? הרגשתי כאילו שגם בך יש לא מעט מאותן סבתות.

וההקדשה הזו היא אחת המרטיטות שקראתי.
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
זה -
"זה היה יכול להיות סופו של הסיפור. אבל לכל סיפור יש הרבה סופים שאפשר לספר, ולסיפור הזה יש עוד כמה שמוכרחים."

הזכיר לי את 'כעפעפי שחר', איך עזרא שואל את הסופר "והרי מה שאדוני הסופר יכתוב הוא מה שיהיה, לא כן אדוני הסופר?" אני לא זוכר איך זה הולך שם, אבל זה ממש מקביל. חוץ מזה שהשפה והעולם של שניהם קרובים וחופפים. יותר מעגנון, להרגשתי.
י"ט תמוז ה´תשע"ג  
איזה מחממי לב אתם.

הסיפור הזה כל כך לא אופייני לי, לא בסגנון, לא בזרימה, לא בכלום, שאני יודעת שזה לגמרי סיפור במתנה משמיים. זכות סבתות, אולי

זליג - ברור שזה משהו חדש, כי זאת הגירסא המרוקאית המשופרת בהרבה. וחוץ מזה, הסיפור הזה היה באמת (כמעט) ככה.

תודה למעירים בסדנה שעזרו לי קצת לשפץ את הסיפור, כך שיהיה קריא יותר, ועודדו אותי לפרסם כאן.

ושוב, תודה לכם על התגובות החמות. אולי אני עור אאזור אומץ יום אחד להדפיס לסבתא, בכתב גדול כזה, למרות שבעצם, את הכל היא יודעת, כי אלו הסיפורים שלה.

לכולכם

כ"ד תמוז ה´תשע"ג  
איזו מתנה. וואו. לא דומה לכלום בעיני, נדיר ומיוחד ושובה לב. תודה.
ו´ אב ה´תשע"ג  
מדיף ניחוח של ספרים ישנים מתפוררים ותה נענע.
נוגה פה.
י"ב אלול ה´תשע"ג  
זה זכור לי, כנראה מסדנת פרוזה (וכבר אז אהבתי את זה מאוד).
כ"א טבת ה´תשע"ד  
שוב ושוב.

.
ט´ אייר ה´תשע"ד  
הסיפור כל כך מיטיב איתי. אם יש לך עוד כאלה, בבקשה אל תחסכי אותם
י´ אייר ה´תשע"ד  
י´ אייר ה´תשע"ד  
אללה יסעדך.
י"ח סיון ה´תשע"ד  
שוב, וכל פעם מחדש
ה´ כסליו ה´תשע"ה  
זה סיפור מרפא.
תודה לך!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד