המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
לא זאת השאלה / עלמה לבד
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תשע"ג

המלט יושב בתחנה מרכזית. מוזיקה רועשת מהבורגרסבר. הוא מסתכל איך העובדים זזים מהר. הידיים הכתפיים תנועות הראש האצבעות, הכול רוקד. המלט מחייך חצי, עוד לא נולד אמן שירקוד כמותו, שיניע את כל הסביבה בריקוד בעוד הוא זקוף, מחייך--

אופליה נאנחה, שוב גלשה לעולם הריקוד, כל כך קשה לכתוב את המלט, היא מביטה בדפים שלפניה, איכשהוא כל פעם שהיא מתחילה להיכנס לראש שלו היא בורחת אל עצמה. אל פוינט ופארול. אולי זה באמת כי המלט תמיד היה נראה לה רקדן מעולה, כל כך מעולה שהעולם אפילו לא שם לב שהוא רוקד. כבר שבוע היא יושבת על העבודה הזאת, מאז שהמורה ביקשה שיכתבו תיאור מציאות של אדם אחר, והיא ידעה שתכתוב על המלט. נאמנה למצוות המורה, הוא הכי אחר שהיא מכירה.

 המלט מתבונן באופליה הכותבת, בשערה השחור החלק, במצח המכווץ מעט, הוא לא מנסה לנחש מה היא כותבת שם ולא מוכנה להראות לו, הרי לא חשוב כלל מה היא כותבת, חשובה העובדה שהיא כותבת וחשוב המצח המקומט, אך מעבר לכך הדברים רשאים להישאר כמו שהם, ידיעה לא תועיל או תזיק, לא מילותיה הן שיעלו את האמת מן הקבר אלא התנועה הרכונה, האצבע הדוהרת, ההיסוסים הקלים בשעה שנושכת קלות את שפתה.

אופליה מפסיקה לכתוב - למה אתה מביט בי כך, היא שואלת, והמלט כבר שבע נאומים. הרי דקלומיו  פרושים על עמודים רבים ובכל זאת מה שזוכרים כולם אלו שלוש מילים קצרות, שלוש מילים מתוך נאום ארוך ומרשים, אשר כל מילה בו טבולה במשמעות נסתרת. ומתוך כל זה רק שלוש מילים [אפשר לומר אפילו שתיים, משום שאותה מילה יש לסוף ולהתחלה, והמילה האמצעית קצרה כל כך שאפשר להגיד מילה וחצי. דפים על דפי דפים ובסוף רק מילה וחצי נרשמת בהיסטוריה. עלבון או דיוק? עוד לא הכריע בסוגיה].

 'את יפה' הוא אומר לה ובאמת ובתמים מתכוון לכך [מובן שיש לדון כעת מהו יופי, אך נניח זאת לאחרים, המלט ואופליה עסוקים כרגע ולנו יש עניין בהם משום שהם גיבורי סיפורנו].

המלט ודאי חי כרגע ואף אופליה חיה, משמע איש עוד לא נהרג, מלבד המלך. המלט סיפר לאופליה שראה רוח ומה שהיה בעיניה השחורות הפחיד אותו אף יותר מהרוח עצמה. 'את לא מאמינה לי' מאשים המלט את אופליה. אופליה שותקת. מה תוכל להגיד? שאינה מאמינה כי היתה רוח אך מאמינה לו שראה אותה? שלאהוב אותו פירושו להודות שהיא אוהבת את השגעון? מחר בלילה, אומר לה המלט, תבואי איתי ותראי בעצמך. אבל המלט יודע שלא תבוא, מבקש הוא לאחוז בשולי שמלתה הלבנה תמיד, להתחנן. מבקש הוא לקרוע את השמלה, להלבישה אדום, לצעוק לה אינך חייבת. במקום זה הוא שולח יד אל לחיה ונוגע בשביל רטוב או שמא מדמה הוא? את בוכה? הוא שואל ונחרד מעט, ודווקא אז מוציאה אופליה את השבועות מתיקה ושמה בידיו.

אופליה בזה לשייקספיר על חוסר המעוף. אם לא היו האומנים סביב נאחזים בדמותה המשוגעת היתה נבלעת בסיפור כלא היתה. אהבתו של המלט אליה מפורסמת ברבים והיא, רק רמז דק. איש לא יודע מה שרפו הלילות בכמיהה אליו. איש לא יודע איך חשה שפתיו בשפתיה וכמה מתוקה הבטחתו וכמה ייסורים יש בלהביט בעיניו ולמצוא שם מהומה.

כשאופליה מחזירה להמלט את שבועותיו עולות בו תמונות נסערות. מנזר וקללות ובגידה והמילים מרעילות את תוכו. כמעט קורעות את העור. המלט מושיט את ידיו ולוקח את שניתן לו. שפתיו חשוקות למעט רגע אחד שבו הוא מודה לה בנימוס. הוא רואה שמבטה מתחנן לנאום מתפרץ שיוטח בה, ינפץ את ליבה. [מהו עלבון, שואלים המלט ואופליה את עצמם, צעקה או תודה, המלט לפחות חושב שהוא יודע את התשובה].

והמלט יושב  רכון וראשו בין רגליו ואינו רואה אלא חושך.

 

אופליה סוגרת את המחברת בסיפוק. מכל האחרים אין אחד שמעורבב בה יותר מהמלט. היא מחייכת חצי ומרימה את שולי שמלתה. אולי מחר תלבש אדום.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לעלמה לבד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א תמוז ה´תשע"ג  
בכלל, אני מעריך יצירות שדורשות ידע מוקדם, אבל עושות את זה במידה. :)
י"א תמוז ה´תשע"ג  
כ"כ כ"כ יפה.

בכלל לא בטוחה שהבנתי, בטח לא עד הסוף, אבל הכתיבה נהדרת, והסוגריים, והידע המוקדם שזליג הזכיר.
י"ג תמוז ה´תשע"ג  
תודה!..

(האם לדעתכם הסיפור עומד גם ללא ידע מוקדם?)
י"ג תמוז ה´תשע"ג  
בכלל?
בלי לדעת מיהו המלט ומי היא אופליה, מהו המשפט המפורסם של המלט וכו'?
טוב, בעיני הוא כתוב כ"כ טוב, שכנראה שהייתי נהנית גם בלי שום ידע מוקדם, אבל הייתי מבינה עוד הרבה פחות מעכשיו...

(ושכחתי בתגובה הקודמת להגיד כמה משמח לראות סיפור חדש שלך).
י"ג תמוז ה´תשע"ג  
כתוב היטב.

[לצערי, אני חושש שהיצירה לא הייתה עומדת בלי ידע מוקדם, אבל כדאי לשאול מישהו שהגיע בלי]
ט"ז תמוז ה´תשע"ג  
קודם כל, זה נהדר. מהוקצע ובמידה (ולא טכני מדי כמו שדברים מהוקצעים יכולים להיות)

אני חושב שיש להוסיף לשאלת הידע המוקדם גם את שאלת הידע הכללי ההכרחי- המלט הוא יצירה בסיסית מאד. וגם מי שלא קרא יכול להכיר את העלילה וציטוטים נבחרים שיעזרו לו להבין. נראה לי שזה בסדר, בקיצור.
יופי, עלמה.
ט"ז תמוז ה´תשע"ג  
את כותבת מצויין. לא הבנתי כלום, אני לא מכירה את המלט, אבל יש כאן כמה פנינים שמשמעותיות גם מחוץ להקשרן. השפה מצויינת, וכן המוטיבים והרעיון (אם הבנתי אותו? הוא חצי דמות חצי באמת קיים? היא כותבת אותו וגם מדברת איתו? מה?)

בקיצור, את כותבת מצויין.

(בעצם, אני לא יודעת איך את כותבת. אני מתגעגעת אלייך מכדי להתייחס לסיפור הזה בהגיון. מה שלומך, אהובה?)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד