בנושא
בכרם
חדשות
 
משל האביר ורוח הלחימה / זכרונות כנרת
בביכורים מאז ה´ תמוז ה´תשע"ג

היה היה אביר אמיץ וישר דרך, ולו רוח לחימה. הוא היה נלחם ברעים ומגן על הטובים.

ולאביר נושא כלים, אשר שאף גם הוא להיעשות לאביר ביום מן הימים. ובהגיע יומו של נושא הכלים לזכות בתואר הנכסף, אמר לו האביר: שאל ממני כל אשר תשאל, ואתנה לך. אך את חרבי אשמור לעצמי." ויען נושא הכלים: "תנה לי אפוא את רוח הלחימה אשר לך."

אמר לו האביר: "את זו לא אוכל לתת לך, יען כי לה אזדקק עד יום מותי. אך לאחר מכן תוכל לקבלה, אם תרצה בה עדיין."

"וכיצד אפעל עד לאותו היום?" שאל נושא הכלים.

"שמע לקול גבירתך, ואני סמוך ובטוח כי תעשה הישר והטוב," השיב האביר.

היה האביר (שכן אביר היה מעתה) שומע בקול גבירתו. והיא ציוותה עליו להילחם ברעים ולהגן על הטובים, כי גבירה ישרת דרך היתה.

וערב אחד נשמעה נקישה על דלת ביתם, והאביר פתח את הדלת והנה לפניו רוח הלחימה. אז הרכינו האביר והגבירה את ראשם ביגון; שכן ידעו כי אכן מת האביר הזקן.

הוסיף האביר לצאת כדרכו מדי יום להילחם ברעים ולהגן על הטובים, והגבירה ורוח הלחימה נותרו לבדן. אך הגבירה לא אהבה את רוח הלחימה, שכן זקנה היתה ומכוערת, וידיה מעופרות בעפר תמיד. היא לכלכה את הרהיטים והבאישה את ריחה של הגבירה בחוגי החברה הגבוהה.

חשבה הגבירה כי לא יתכן שרצונה עולה בקנה אחד עם רצונה של בריה מאוסה כל כך, ואת מחשבותיה הגתה בקול בחוגי החברה הגבוהה. ויספרו לה מרעיה על הפוסט-מודרנה.

ובשוב האביר לביתו עם ערב, שאלה אותו הגבירה: "מדוע שלא תילחם בטובים ותגן על הרעים מהיום והלאה?"

ויען האביר: "דברך צו הוא לי."

 

מוסר השכל: רוח הלחימה אינה עוברת בירושה, ואין לסמוך על גבירות.



משל

© כל הזכויות ליצירה שמורות לזכרונות כנרת
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ תמוז ה´תשע"ג  
חייכתני. כתיבה טובה והפאנץ' בהחלט מפתיע. (והמסקנה מעניינת לכשעצמה. תוהה עד כמה לקחת רציני את המשל והנמשל)
ט"ו תמוז ה´תשע"ג  
נשכנות מצויינת. אני אוהבת את הציניות, את ההאנשה של רוח הלחימה ואת המסקנה שלפני מוסר ההשכל (גם הוא עצמו לא רע).
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד