בנושא
בכרם
חדשות
 
27 / אזמרגד
בביכורים מאז כ"ז סיון ה´תשע"ג

 

"אז וולדמורט נפל ומה"

קל וחומר

מָה עַכְשָׁיו.

טַבְלָה מוֹפִיעָה עַל מָסָךְ. רְשִׁימַת שִׂיאִים.

מָה עַכְשָׁיו.

טְפָסִים בִּשְׁלֹשָׁה הֱעְתֵּקִים. שְׁטִיפַת כֵּלִים.

מָה עַכְשָׁיו.

 

בְּרוּס וֵיין תּוֹלֶה אֶת חֲלִיפָתוֹ עַל קוֹלָב, מוֹרִיד

אֶת כּוֹבָעוֹ הַשָׁחוֹר וְעַכְשָׁיו

הוּא אָדָם.

מָה עַכְשָׁיו, הוּא תּוֹפֵס בְּרֹאשׁוֹ, מָה עַכְשָׁיו

אֵין אֶת מִי לְהַצִיל בְּנַפְשׁוֹ, אֵין עִם מִי

לָשֶׁבֶת עַד אֶמְצַע הַלַיִל וּלְלַחֵשׁ בְּקוֹלוֹת מְהוּסִים

 

אִם יֵשׁ אֱ-לֹהִים אוֹ מוּסָר לְסוּסִים אֵיפֹה

אֲנִי וְהַלָז נִפְגָשִׁים, לָדוּן, בְּקוֹל חֲשָׁאִי

הַאִם יֵשׁ עוֹלָם אוֹ שֶׁהַאַחֵר הוּא רְאִי

אִם יִרְאַת הַעוֹנֶשׁ בּוֹנָה יִסוּרִים וְיִסוּרִים

מְמָרְקִים אוֹ אוּלַי מְכַפְּרִים

וְאִם יְ‎כַפְּרוּ אִם נוּכַל בָּם לִבְטוֹחַ, לִצְלוֹחַ

אֶת יָם הַאֵשׁ וְגַם זֶה לֹא לְבַד, אִם אֶפְשָׁר

לְבַקֵּשׁ עוֹד שִׁישִׁים גִּיבּוֹרִים סָבִיב לַחוֹמָה

רוֹקְדִים רָצוֹא וָשׁוֹב רָצוֹא וָשׁוֹב וּמָה

 

וּמָה אַחֲרֵי שֶׁחוּלְקוּ כֹּל הַיְלָדִים הַחוֹלִים

לְמִשְׁפָּחוֹת נִזְקָקוֹת וְכֹל סְנִיפֵי הָעוֹלִים

שָׁלְחוּ הוֹרָאוֹת קֶבַע לִישִׁיבוֹת וְכֹל הַלֵב הַפּוֹעֵם

הָפַךְ לִמְכוֹנַת-הַנְשָׁמָה: רִיגּוּשׁ-שִׂיא-נְחִיתָה

גִּיחָה-רִחְרוּחַ-נְסִיגָה-תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה

לֹא בָּעוֹלָם הַזֶה וְלֹא בַָּעוֹלָם הַבָּא.

 

נחמות שווא:

א.      כְּתִיבַת שִׁירִים. גִּיטָרוֹת רוֹקֶנְ'רוֹל מְיוּסָּרוֹת.

ב.      לָשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ עִם דְּמוּת אֲהוּבָה וְכוֹס תֵּה.

ג.       הַקִיוּם עַצְמוֹ.

 

טיעוני נגד:

טִיעוּנִים לֹא נִכְנָסִים בְּשׁוּרוֹת מְמוּסְפָּרוֹת. מַרְשִׁי

נֶעֱדָּר. הוּא בְּדַרְכּוֹ. עַד אָז יֵשׁ לְהוֹכִיחַ

שֶׁאֵין עֲמִידָה לַקִיוּם כְּשֶׁלְעַצְמוֹ. מַהוּ קִיוּם.

מַהוּ עַצְמוֹ. מַהוּ קִיוּם בְּלִי עַצְמוֹ. מַה עוֹשִׂים כְּשֶׁאֵין עֵץ

(שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְהָרִים. אַתֶּם רוֹאִים,

אֵין סוֹף לַהִתְּחַכְּמוּיוֹת) וְאֵין גַּם כּוֹס תֵּה.

אוֹ שֶׁחַם. וְגַּם מָחָר יֵשׁ רַק עֵץ. וְתֵּה.

וְעֵץ וְתֵּה וְעֵץ וְתֵּה צָרִיךְ לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל הַמִבְנֶה

צָרִיךְ לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל

הַמִבְנֶה

לֹא, בִּרְצִינוּת וּבְנֶחֱרָצוּת חֲסְרַת פְּשָׁרוֹת:

לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל הַמִבְנֶה.

אֵין מִבְנֶה. סְתָם,

אֵין מִבְנֶה זֶה שִׁיר גָרוּעַ

גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ

גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאזמרגד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
וזהו.
י"ז תמוז ה´תשע"ג  
גדול, אתה גדול.
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
זה פשוט מעולה.

(גיחה-ריחרוח-נסיגה!)
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
שמע, אתה אחד הכותבים היותר טובים כאן.
אתה כל פעם כותב הכל כל כך פשוט וכל כך נוקב, שמפליא איך לא עשו את זה לפניך. וכמה קשה יהיה לכתוב את זה יותר טוב.
גאוני.
גאוני.
י"ח תמוז ה´תשע"ג  
זה נכון, אתה יודע. אבל לאן כל זה הולך?
אני מתכוונת, מָה עַכְשָׁיו.
י"ט תמוז ה´תשע"ג  
צָרִיךְ לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל הַמִבְנֶה

צָרִיךְ לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל

הַמִבְנֶה

לֹא, בִּרְצִינוּת וּבְנֶחֱרָצוּת חֲסְרַת פְּשָׁרוֹת:

לִשְׁבּוֹר אֶת כֹּל הַמִבְנֶה.

אֵין מִבְנֶה. סְתָם,

אֵין מִבְנֶה זֶה שִׁיר גָרוּעַ

גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ

גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
יכול להיות שלא הבנתי את הסוף. (עד הסוף)
אם הבנתי, השאלה שלי בעינה. אחרי ששברת. אחרי שניפצת את כל
המבנה
אחרי שמאסת בהכל. אחרי שאמרת גרוע מספיק פעמים כדי שלמילה לא תהיה משמעות. מה אז.
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
השאלות חזקות יותר מהתשובות.

יש שרואים בזה הצלחה אוטומטית, אני מניחה.
בעיני פה זה נראה כמו עצלות מסויימת של המחפש. כאילו החלטת מראש שהעולם חסר תכלית באופן שאין לו תיקון, ושאף אחד לא ישכנע אותך אחרת.
אז אני לא. אולי יש תקופות שבהן נכון להיכתב כלולאה כזו, וגם זה בסדר.

'כתיבתית' הסגנון פה מעניין. התגלגל לי מהר כזה על הלשון.
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
אני קורא פה את התגובות ונראה כאילו אנשים קוראים אותך קריאה סלקטיבית: מבינים חלק מהשיר, לא מבינים את החלק השני, וסה"כ מנסים לגרד איזושהי אמירה מוכרת מבין הדברים בהתאם לשאר השירים שלך (נניח).

בכולופן:
27 - מועדון ה27, כמובן. הגיל שבו אתה מתפכח משגיונות הילדות.

יש על הפתיחה את הפער בין העולם הממשי ובין הסרט שבו מנסים לחיות. נקרא לו 'הסיפור הגדול'. מצד אחד לוחות השיאים, מצד שני טפסים ושטיפת כלים (הממשות). ברוס ויין מוריד את החליפה - ובניגוד לסופרמן, ברוס ויין הוא סה"כ בנאדם. כבר לא גיבור על. הסרט נשבר, ומה עושים עכשיו.

ואז הוא - אני - מבין שהעולם הוא לא אידאולוגיה. הוא לא הויכוחים על מוסר, אמת, אני-לז וכן הלאה. באיזשהו שלב ההתרמות, תנועות הנוער, הילדים החולים, כולם הופכים להיות איזושהי רוטינה. הסיפור הגדול נעלם. מה עושים.

נחמות שוא: כמובן, להמשיך לחיות בסרט (גיטרות), להניח לאידאולוגיות וסתם לאהוב מישהי ושלום, וכן הקיום עצמו - שהוא לא סרט, שהוא ממשי.

טיעוני נגד: מה זה קיום, בכלל. בשביל מה לחיות בלי הסרט הזה. האם יש משמעות לקיום לכשעצמו? וכן הלאה וכן הלאה. רק הסוף -

צריך לשבור את כל המבנה. צריך לשבור את הסרט. אין סרט. אין סיפור. הרפלקסיה (להתבונן על החיים שלך בתור הסיפור שגרוסמן יכתוב וכל זה) - גם לא. וגם השיר הזה, אי אפשר שיהיה שלם. זה לא שיר טוב. בשביל לצאת מהסרט, זה צריך לשבור את המבנה. זה צריך להיות שיר גרוע.
גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ
גָרוּעַ גָרוּעַ גָרוּעַ

-----------------
זה מה שאני הבנתי, בכל אופן.
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
כי אתה משחק פה בשיר בכל כך חופשיות. הוא ממש בידיים שלך. הוא הולך אתך בכל משפט ומחליף צורה.
משובח.

תקן אותי אם אני אותי, אבל כל השיר הזה שם אותך בעל כרחך בפריט א' של נחמות השווא.
על כרחך אתה חי, זה עכשיו. על כרחך אתה מת, זה בשביל שלא נהפוך את זה לעוד נחמה. פשוט להיות תנועה במקום זה, שהיא הרבה מבורכת ככל שהיא מודעת לעצמה פחות.
כ´ תמוז ה´תשע"ג  
אבל גם השיר הזה הוא סוג של סולו דיסטרואושן משיר מטאל מיוסר במיוחד. נחמת שווא. כי הרי לשבור את המבנה גם לא יתן לי טעם לחיים. ואם אתה לא נותן לי פיתרון, וגם הסרט לא נתן לי פיתרון - אז שניכם לא עוזרים לי באותה המידה.
אז נכון, אתה גם לא מתיימר. אוקיי. ומָה עַכְשָׁיו?

אני חושב שיש אופציה שנמצאת בין סיפור-העל לשבירה. בשתי מילים: השלמה עם החלקי. נתתי לך לקרוא פעם.
כ"ב תמוז ה´תשע"ג  
כמובן, מה שאתם מציינים הוא הדבר הראשון שעולה לך אם אתה כותב שיר כזה:

אם הטענה שלך היא שאסור להפוך את התנועה לדומם, את החיים עצמם למבט מבחוץ, מבט מושהה - איך אתה כותב על זה שיר?

אני לא לגמרי רוצה להסביר (כי זה פוגע ברעיון), אבל אני יכול לומר שהשבירה של סוף השיר כן עונה לזה. ולוואי ותבינו.

ומה שיהודה אמר, בניואנסים שונים פה ושם.

אה, מעט מן האור, לא נתת לי לקרוא כלום. אולי ליהודה...
כ"ב תמוז ה´תשע"ג  
(למרות שאני מבין שבעצם לא אמרתי כלום קודם)

זה קצת כמו פנחס: קנאה אפשרית כתנועה, כפנייה חד פעמית. ברגע שמדברים עליה והיא הופכת לאובייקט - יצא שכרנו בהפסדנו.

וכך גם פה.
כ"ב תמוז ה´תשע"ג  
אלף כל, הנה קישור למה שרמזת, למי שירצה להיכנס לעניינים: http://gizbar.wordpress.com/2012/07/12/%D7%A0%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1/

דבר שני: לא הבנתי את האנלוגיה למושגים שלך עד הסוף. אולי הבנתי מה התשובה האפשרית שהיית מציע. נמשיך באחד על אחד, נראה לי..
כ"ז תמוז ה´תשע"ג  
תכתוב, איש, תכתוב, אתה משוגע על כל הראש.
כ"ז תמוז ה´תשע"ג  
ראיתי כתובת בטוש על טרמפיאדה: גיחה-רחרוח-נסיגה. ענק.
ג´ אלול ה´תשע"ד  
הטובים ביותר שנכתבו אי פעם באתר הזה.
תודה, תודה, תודה.
ח´ תשרי ה´תשע"ה  
ושוב.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד