בנושא
בכרם
חדשות
 
לא היית יופי [או: פגשתי בך, אמא] / חנה נון
בביכורים מאז כ"ה סיון ה´תשע"ג

בין הים הרוגע לכביש הסואן

שם, על החוף, פגשתי בך, אמא

וראיתי פתאום את כל מה שרצית

את הבל היופי

שמעולם לא היית.

 

אמנם כן.

הבל היית, אך לא היית יופי.

שקר היית, אך לא היית חן.

הם היו כה קרובים, אך כה רחוקים

מה ירוקה ונוצצת חצר השכן.

ירוקה ונוצצת. ומוזהבת נכספת

כן פתאום ראיתי שלכל הריק התפללת.

וברוב רצונך להיות כציפור משוחררת

את נשמתך בכלוב הדמיון את כלאת.

 

בין הים המבקש לעצור ולשמוע

בין הכביש הסואן שלא רוצה להקשיב

פגשתי בך, אמא, ופתאום הבנתי

כי את לעצמך רצית להכאיב.

בגלגל אינסופי של אכזבה מן הנצח

מן עולם שנכפה על חלום ילדותך

סרבת את עינייך לרגע לפקוח

ולשאול מדוע דווקא זאת חצרך.

 

כה קינאת - - -

בעיניי אחרים ששוטטו על החוף

אך בם ראיתי, אמי, את עצבון מבטך

על מה באמת בכית אז כל לילה

על מה את הורבצת. את הרבצת לעצמך.

את צווארך הנחנק אחזו שתי ידייך

התעקשת לא לנשום. לא לתת אהבה.

את הרעל הכנסת את למימייך

פן תעזי לחיות. להביט בעין טובה.

ומתוך כל הזהב שנשפך בחוצות

הבנתי מדוע קפצת ידך הרחבה.

מַתְּ הרבה, אך בכל מוות ומוות

לא השגת אף לא חצי-תאווה.

 

הן קיווית, יבוא יום, עולמך ישתנה

או אז תפשטי את תחפושת חייך

בתוך הים תעמדי, תצרחי תבעטי

וכל מה שיפלוט הוא, תאספי אל ידייך.

כי את יכולה. כי את לעצמך.

כי אין אף אדם מתחנן לצדך.

מתחנן שתטי את אזנך את לבך

ואז תוכלי להרים את כל עולמך.

 

הוי. אם רק היית משכילה להשתיק

את קול הכביש הסואן שרודף לנצחַ

לעקוף. לטרוף. לדרוס. לרצחַ  - - -

 

*

 

בין הים הרוגע לכביש הסואן

שם, על החוף, פגשתי בך, אמא

וסלחתי פתאום על כל מה שהיית

על הבל היופי

שכל כך רצית.

 

[בזכות השקר הזה צמאתי אמת

ולמדתי אני להיות ים. ולתת.]



אמא יופי סליחה שקר

© כל הזכויות ליצירה שמורות לחנה נון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו סיון ה´תשע"ג  
איך להגיב.
תמונה קשה. האמת כאן כואבת אבל מופתית ואמיצה ובריאה,
את ממש מספרת סיפור נפשי שלה ועדיין הרבה סתום ולא מבואר, ולמה החנק העצמי הזה - ואולי הסיבה לא משנה כי זו בחירה של בנאדם אם לחיות בלהיות או לא לנשום.
ואולי הסיבה כן משנה? חושבת שהייתי שמחה לקרוא את זה בפרוזה וגם לדעת בפרטים איך לומדים לפעול אחרת, איך לא מנציחים את מעגל האם-בת שקורה כ"כ הרבה פעמים.

יפה ההבחנה בין רחש הים שיש בו ברכה ומלאות מול רעש הכביש החונק.

תודה על הישרות
כ"ו סיון ה´תשע"ג  
שגם אם אני יכולה להבין את המקום הבסיסי ממנו את יוצאת, קשה עלי השלילה המוחלטת שלך של העבר השני. יכול להיות שזה באמת הסיפור הספציפי, אבל אני מסרבת לאמריה שכל מה שלא המקום הזה הוא שקר מוחלט. שקר, כן, אבל לא מוחלט; לא זה העולם שפגשתי, ואני יודעת (או מקווה שאני יודעת) לדלות ממנו נקודות אור. כמובן שנקודת המפגש שלי איתו שונה לגמרי משלך אז אולי אין לי זכות דיבור, לא יודעת.

טכנית- מסכימה קצת עם רוני, השיר כמעט נודד על גבול הפרוזה המחורזת.
כ"ז סיון ה´תשע"ג  
שני צדדים מתעוררים בי כשאני קורא את השיר הזה. מצד אחד היופי במילים, בקצב, בניסוח. מצד שני, הרגשתי שאני מוכנס עמוק עמוק לתוך מקום מאד אישי, מבחינתי אולי אישי מידי. אולי אם הדברים היו יותר רמוזים ופחות גלויים היה פחות מפריע לי.
(וזה רק אני, לא חושב שזה אומר משהו על השיר עצמו.)
כ"ט סיון ה´תשע"ג  
תודה שאת כותבת.

ושאת בכלל.

ג´ תמוז ה´תשע"ג  
כמו בין ים רוגע לכביש סואן,
המילים מתנגנות בדיוק,
אבל בדיוק מטלטל ומכאיב מאד.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד