בנושא
בכרם
חדשות
 
אין העולם / זכרני נא
בביכורים מאז כ´ סיון ה´תשע"ג

אדי הקיטור מוסיפים נפח וצורה לבליל רגשותיי המרחפים בחדר. לחותם וחום המגהץ מחליקים קמטים מכתונת הבד הבהירה שתפרתי לך. לו יכולתי גם לאחות את הקרעים הייתי עושה זאת. ישנם דברים שגם כל החום שבעולם לא יצליח לעשות.

את עוברת את מפתן הדלת בשקט ונעמדת מולי רכונת ראש. מעולם לא ראיתיך יפה כל כך. אני קרב אליך וחש כיצד מצטופף הרווח בין פעימות ליבנו. ביד רכה אני מרים את סנטרך ומביט בעינייך הבורקות, כמה שהן מבקשות את מילותיי.

מדוע נפלו פנייך, ילדה?

את מחזיקה בידי ולוחשת: כי אתה עצוב.

לא. איני עצוב, אני המאושר שבאדם. באמת.

חיוך קטן וביישני מופיע על פנייך ודמעה קטנה זולגת במורד הלחיים. אל תבכי, אני מוחה את הטיפה המלוחה, השמחה נאה היא לכלות יותר מכל נוי.

אבא, מבקשת אני שתקלע לי צמה בשערותיי. את מתיישבת מול המראה ומחכה שאשחק בשערך השחור. צחור שמלתך מבליט עוד את יופיו הפראי.

אני סולל שלושה שבילים בראשך ומגניב מבט אל המראה. כמה שאת דומה לאמך. אותן עיניים, אותן שפתיים, אותה חכמה. גם היא הכירה את נפשי כאילו הייתה עירומה לפניה, כאילו פגשה בי טרם הכרנו.

אמיצה הייתה שלקחה אותי, בחור יתום ודל אמצעים, תחת חופתה. נפגשנו ביום של חול, בראשית האביב. עבדתי בחפירת יסודות של איזה מבנה בעיר והיא עברה באזור בדרכה אל השוק. זמן רב עבר עד שהבחנתי בעיניה הבורקות הקוראות לי, עיניים כמו שלך כשנכנסת לחדר.

תמהה אני, אמרה לי כשעמדתי מולה, כיצד ידיים עדינות כל כך מסוגלות לחספוס כזה. אמנות נשיאת ההפכים, השבתי לה וחיוך קטן וביישני, כמו שלך, עיטר אז את פניה. לא ידעתי איך הבחינה אמך בעדינות ידיי, הרי עמדה רחוק ואני התכופפתי. אולי ראתה אותי לפני כן, באחד הלילות בהם יצאתי אל גן העיר ופיסלתי בחמר שהשגתי בזול כל אשר עלה על רוחי.

אין צורך לראות בעיניים כשהנשמה בוערת, אבא, אפשר לשמוע את רחשי הלב גם אם אינו מדבר.

כך בדיוק ענתה אמא כשנפגשנו. כך בדיוק.

נדירה היא היכולת הזו, לראות בעיניים עצומות, לשמוע בלי אזניים, להבין. מעטים האנשים המסוגלים להרגיש את הנשמה. אבל אמא ידעה, ואני הבנתי וידעתי גם, ואמא הבינה.

אני מביט בך מבעד למראה ונזכר, כך בדיוק היא נראתה כשהתחתנו. כך בדיוק.

את מחזירה לי מבט ושותקת. כל כך הרבה אומרת ושותקת.

 

משונה היא קליעת צמות חיינו, אך פלאית עוד יותר היא שזירתם של האושר והכאב.

קירות ביתנו כמעט לא הצליחו להכיל את פרץ רגשותינו בהיוודע הריון אמך, אבל לנו לא היה אכפת. הרי ביתנו האמיתי שמצאנו זה בזו לא יכול להיחרב, כל עוד שנינו חיים על פני האדמה. כך לפחות חשבנו תשעה חודשים, עד אותו הלילה.

בחוץ השתוללה סופת שלגים וכוחות הסיוע איחרו לבוא. אמך כרעה ללדת כחיה. היא גנחה, בכתה והקיאה, ואני ניסיתי לסייע במה שרק יכולתי. כשהגיעה העזרה לא נותר לי אלא לחכות. וכשנדמה שהכל נגמר, אמא התעלפה פתאום. בבית המרפא טיפלו בשתיכן. שבוע ימים שאמא לא התעוררה ואת אכלת וישנת.

ויום אחד היא התעוררה.

את משפילה עיניים ומתכווצת.

היא השתגעה, אמר לי הרופא ושתק, היא לא תצא מזה, הוא השפיל עיניים והתכווץ. לעולם.

ואני לא האמנתי לו, ושבתי אל החדר וניסיתי לאחוז בידה, לקרוא בשמה, להביט בה. אבל היא לא הסכימה, היא אפילו לא הקשיבה לי. רק השתוללה וצעקה שאצא. היא איימה שתהרוג את עצמה אם לא אלך. אז הלכתי.

וחזרתי שוב אחרי יומיים, וגם היא חזרה והשתוללה.

אחרי הפעם השלישית הרופאים העבירו אותה לבית לחולי נפש ואסרו עלי לבקרה.

גורשתי מביתי.

באותו יום לא ידעתי לאן לשוב. איפה אוכל עוד להניח את ראשי. היכן ארפא את כאביי. מי יבחין בבעירת נשמתי, מי יבין את שתיקת ליבי עכשיו.

ארזתי מעט חפצים לשנינו ויצאתי איתך אל הרחוב. בית כמו שהיה לי ידעתי שלא אמצא, אבל צריך אדם קירות וגג לגור תחתיהם, להתגדר בהם, להכיל בתוכם את תוכו.

אז חיפשתי בית, ומצאתי.

אני רוכן אלייך ורואה דמעה זולגת במורד הלחיים. אל תבכי, השמחה נאה היא לַבית יותר מכל נוי. את מחייכת ואוחזת בידי ומגישה לי חתיכת בד לבן, מבקשת שאלפף בה את שולי צמתך. סרט שנקרע משמלתה של אמא, את אומרת, שמלת יום חתונתה.

לו יכולתי לאחות קרעים.

אני אוחז בסרט ומלפף. מצמיד חזק את קצוות שערך, ואת ליבנו.

ומה עכשיו, אבא, תעזוב גם את הבית הזה?

ואני אוחז בסרט, מלפף ושותק. את שומעת את השתיקה הזו ומסתובבת אלי, מביטה בי בעיניים בורקות כמו של אמך ושואלת שוב, תעזוב?

בית לא עוזבים, אני מחייך. בית לעולם לא עוזבים.

גם את מחייכת ומתרוממת באצילות מן הכסא, מנופפת את שמלתך בעליזות קלה מול המראה.

אני נעמד לידך ומניח יד על מותנך. אין בעולם יפה כמוך.

הו אבא, את מחבקת אותי פתאום, אני כל כך אוהבת אותך. כל כך אוהבת.

גם אני בת שלי, בית שלי, גם אני אוהב אותך כל כך.

אנו נושמים זה את זו ואז פוקחים עיניים.

את מבחינה בכתונת הבהירה שעל קרש הגיהוץ. מה זה?

זו מתנה בשבילך, תפרתי בעצמי, היום.

את מרימה אותה מהקרש ופורשת על גופך, כאילו מתלבשת. מביטה במראה ובי, ושוב מחייכת, ומחבקת חזק חזק.

זו כתונת של אמך, אני תפרתי לה ללידה. אבל היא לא לבשה אותה, רק קרעה. שמרתי אותה אצלי ליום שתינשאי. קניתי בד וגזרתי שרוול אחד קרוע והחלפתי בשרוול אחר חדש, שיהיה לך נעים, שלא תתעלפי בלילה קר של סופת שלגים.

את מקפלת את הכתונת, אוחזת בה בשתי ידיים ושותקת. כל כך הרבה אומרת ושותקת.

אחרי חיבוק אחרון ועוד אחד אחריו, את צועדת לאחור ונעמדת במפתן החדר, מביטה בי, מבקשת את מילותיי. שלום, אבא.

שלום ילדה שלי, להתראות. את מסתובבת ונעלמת וגם אני מסתובב ומתיישב לאט על הכסא, מביט בי מבעד למראה. גם עיני בורקות, מחפשות את מילותיי, ולי אין מה לומר.

איני עצוב, אני המאושר שבאדם. והכאוב שבו.

כשרציתי לעמוד, הבחנתי פתאום בחתיכת בד לבן על הרצפה, קרע משמלתך. אני אוסף אותה אל חזי, עוצם עיניי ומחייך. לו יכולתי לאחות קרעים. אבל איני יכול, אני פוקח עיניים, גם עם כל החום שבעולם איני יכול. אפשר רק לשמור אותם עד יום הלידה, או יום הנישואין, או יום המיתה. אפשר לתפור אותם כסרט על התכריכים, וללפף איתם אותך.

אדי הקיטור נבלעו כבר בחלל החדר. בית לא עוזבים. אי אפשר לעזוב בית. ובכלל לא משנה אם הוא קרס או נהרס או נעל דלתות בפניך או פתח מרפסת לעולם אחר. בית לא עוזבים, תמיד יש לו מקום. בפנים, בתוך הלב.

אך בן אנוש זקוק לקירות וגג גם מבחוץ.

לישון תחתיהם, לשתוק בהם,

להכיל בתוכם גם את מה שאינו.



אהבה בדידות כאב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לזכרני נא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב סיון ה´תשע"ג  
נקי, רהוט, מצוין.

היה לי קצת מוזר לקרוא. היה לי קשה לתפוס מה הסיפור הזה, איזו חיה הוא, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך.
במקומות מסויימים השיח היה קצת טו מאץ', יותר מדי דרמטי, יותר מדי דיבור ענוג.
במקומות מסויימים - פשטני מדי ("היא השתגעה"...).

לא יודע, אני צריך עוד לחשוב על זה. מעורר מחשבה, זה כן.

תודה
ה´ תמוז ה´תשע"ג  
מצטרפת לזליג.
יפה.
הרגשות פה עזים, המאורעות קשים. קשה להציג אותם בלי ליפול למלכודות בדרך - קיטש, דרמה, מצד אחד, או קהות, סגנון דיווחי, מצד שני.
את תיאור הלידה והטירוף שאחריה היה כדאי אולי לעדן, לתאר פחות פלסטי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד