בנושא
בכרם
חדשות
 
הפגנה לחיים / אברהם שחר
בביכורים מאז י"ז סיון ה´תשע"ג

את ההפגנות של 2117 לא היה שום כח בעולם מסוגל לעצור. לא גז מדמיע, לא גז מרדים או מטשטש, לא גלי הלם, מחוללי טשטוש, או נשק קטלני, היה ברור לכולם שהמפגינים ישיגו את מטרתם בכל מקרה.

כדי להבין את מהומות הדמים של 2117, יש לחזור למסיבת העיתונאים הדרמטית של 2036, בה התבשרה האנושות על השינוי המתחולל ובא.

השמועות החלו להתפשט כחודש קודם למסיבת העיתונאים, דובר על פריצת דרך מדעית חסרת תקדים. ניחושים הושמעו בכל מקום, היו שדיברו על פריצת דרך במסע הבין כוכבי, היו שטענו שהתגלה מקור אנרגיה חדשני, בינה מלאכותית, יצורים תבוניים חוצנים, ועוד ועוד. כשנקבעה מסיבת העיתונאים, כל כלי התקשורת החשובים בעולם היו ערוכים לשידורים חיים. המתח היה עצום. אף שאיש לא ידע על מה מדובר, איכשהו ידעו כולם שמדובר על משהו חשוב בצורה חסרת תקדים.

קבוצת הפרופסורים בראשותו של פרופסור האנק קורשון נכנסה לאולם, שעיני כל העולם היו נשואות אליו בעת ובעונה אחת. באיחור קל של שבע עשרה דקות, נכנס פרופסור קורשון, רענן חייכני וצעיר כתמיד ונעמד מול המצלמות. הוא נשא את חיוכו המפורסם, שקט השתרר באולם, בבתים רבים בכל מקום הצטופפו אנשים מול מכשירי הדימוי ההולוגרפים וצפו במחזה. פרופסור קורשון פתח את דבריו: "ובכן, אינני רוצה לעכב את הבשורה בתודות לעמיתי ובהקדמות מדעיות מסובכות, ולכן אכריז תחילה הגילוי האדיר שאני ועמיתי הבאנו לאנושות, בתום מחקר סודי ומפרך שנמשך עשרים ושש שנים. רבותי, אני מתכבד להכריז בזאת על מיגורם של המוות והזקנה...", קולות התדהמה והמהומה שפרצה, לא אפשרו לפרופסור קורשון להמשיך בדבריו זמן ארוך. לאחר כעשרים דקות הצליח הפרופסור להתגבר על מטר הצעקות והשאלות של העיתונאים שסביבו, ולהתחיל ולהסביר את מהות ההמצאה ולהציג את חיות המעבדה עליהן נערכו הניסויים.

הרקע והתיאוריה היו מסובכים מאד, אבל תורף דבריו של פרופסור קורשון היה, שהזקנה אינה תהליך מחויב ובלתי נמנע. למעשה תהליך ההזדקנות מנוגד את מהות התאים החיים, ויש דרך לעוצרו. הבשורה אמר הפרופסור היא, שכל אדם שיגיע לבגרות ויקבל את הטיפול המתאים, שאינו כואב במיוחד או מסובך, יעצור את תהליך הזקנה ויוכל לחיות כצעיר לנצח. פרופסור קורשון הצביע על עצמו ואמר, "ראו, אני בן חמישים ושתיים ואני ההוכחה להצלחת התהליך." כולם הודו שהוא לא נראה כבן יותר מ-שלושים וחמש.

הבעיה הראשונה הייתה יוקר הטיפול. בתחילה רק אנשים בודדים יכלו להרשות לעצמם את הטיפול. המירמור בציבור הרחב היה עצום. עשר שנים אחרי תחילת יישום התהליך, פרצו המהומות הכלל עולמיות הראשונות. הדרישה להפצת התהליך לכל, הציתה אש שפשטה על פני כל כדור הארץ. לאחר התנגשויות אלימות מאד, התחייבו הממשלות להתחיל להפיץ את התהליך.

אחת מקבוצות ההתנגדות הבודדות להפצת התהליך הייתה תיאולוגים בני דתות רבות. חכמי הדת נחלקו ביניהם, היו שטענו שאל לאדם להתנגד לא-ל ולגזרתו, שאסור לו לאדם להתנגד למוות. מולם היו שטענו, שזו היא הגאולה לה ציפה המין האנושי מאז ומעולם. הויכוח הדתי היה מר, הסיסמה הבולטת של מתנגדי השמרנות הדתית הייתה: "הספר הוא ספר, אך החיים עושים את החיים, וכיון שהחיים נלחמים בספר - הראשונים הם המנצחים." בסופו של דבר התביעה האנושית לחיים ניצחה, ומלבד קבוצות שוליים דתיות, רוב ככל האנשים עברו את התהליך.

תוך זמן לא רב החלו סטיות למיניהן. בפעמים הראשונות שהתגלו הורים שהעבירו את ילדיהם את התהליך לפני גיל ההתבגרות, כנגד החוק, העולם הזדעזע. ההורים הסבירו שהם רוצים שילדיהם ישארו הילדים שלהם לתמיד. מערכת החוק עמדה בפני בעיה כפולה, כיצד היא תעניש את ההורים, האם היא תכלא את ההורים לנצח? ואם כן, מה יעשו בילדים, מי יטפל בילדים שלנצח לא יתבגרו?

מי שמהרגע הראשון צווחו שאסון ממשמש ובא היו הדמוגרפים. הם טענו שאם כל תושבי כדור הארץ יעברו את התהליך מחד, והמין האנושי ימשיך להתרבות מאידך, תוך תקופה קצרה לא ישאר מקום בעולם. למעשה לאיש לא היתה תשובה לטענה זו. ההחלטה המידית שהתקבל היתה, הטלת איסור מוחלט על כל אדם להביא לעולם יותר מצאצא אחד. העונש לעובר עבירה זו היה מוות! עם זאת היה ברור שגם פתרון זה דוחה רק במעט את הקץ.

המדענים הפנו את כל מרצם למציאת פתרון התיישבות מחוץ לכדור הארץ. הפתרון הראשון שעלה היה מושבות חלל, אולם מושבות אלו נתנו פתרון מוגבל ביותר. פריצת הדרך בהתאמת מאדים לחיי אדם, נתנה מרחב משמעותי הרבה יותר. נראה היה שיש שהות מה עד שיהיה צורך בפתרון אחר, אם כי הדמוגרפים צרחו, שהבעיה תהיה מהירה בהרבה ממה שהאדם הרגיל מדמיין. הפתרון הבא שהסתמן באופק היה, מסע במרחבי החלל העצומים בתרדמה מלאה לכיוון יעדים חדשים. הדרך ליצירת התרדמה הממושכת ולבניית החליליות המתאימות הסתמנה כאפשרית, עדיין לא נמצא יעד ודאי מחוץ למערכת השמש שלנו שיוכל לשמש כעולם בר ישוב, אם כי המדענים טענו שבקרוב מאד יתגלו עולמות כאלו.

אולם ב-2110 החלה להסתמן מגמה חדשה. תחילה היו אלו קולות מרמור שוליים, אולם הקולות האלו הפכו במהירות עצומה לסערה כללית. יותר ויותר אנשים צווחו שהם קמים יום אחר יום לעבודה, יום אחר יום נלחמים על פרנסתם, תרים אחר אושר ושעשועים, שוב ושוב ושוב, יום אחר יום. את ההפגנות של 2117 לא היה שום כח בעולם מסוגל לעצור. לא גז מדמיע, לא גז מרדים או מטשטש, לא גלי הלם, מחוללי טשטוש, או נשק קטלני, היה ברור לכולם שהמפגינים ישיגו את מטרתם בכל מקרה, הם רצו למות!



חיי נצח מד"ב מדע בדיוני

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאברהם שחר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט סיון ה´תשע"ג  
א. הרעיון לא מאוד מקורי, אולי מבלי משים. סאראמאגו כבר כתב על זה ספר, מוות לסירוגין, ויש גם כמה נקודות הקבלה פה ושם.

ב. הכתיבה טיפונת לא אמינה. המחקר פורץ הדרך ממש, אבל ממש לא יכול להיות מוצג בצורה כזו. בהנחה שהוא אכן סודי (מה שלכשעצמו לא כ"כ אמין), הפצצה תיפול רק אחרי ההסברים המורכבים, ולא לפניה.

זה פשוט פשטני מדי. וזו הייתה רק דוגמא אחת...

בהצלחה.
י"ט סיון ה´תשע"ג  
א. את הספר שהזכרת אינני מכיר. בכל אופן שמחתי לכוון לדעתם של גדולים.

ב. לגבי הפשטנות. הסיפור נכתב בשטף אחד של רעיון המביא לכתיבה, ללא שום ליטוש ועיבוד אחרי סיום הכתיבה. אומנם בד"כ אין זו דרכי, ובהחלט אני מניח שעבודה ממושכת יותר היתה מסננת חלק מהבעיות, אבל ידעתי שאם הוא לא יכתב כך, הוא לא יכתב כלל, ושמן הסתם גם אם הוא יהיה מונח הרבה זמן כתוב במגרה, הוא לא יזכה לטיפול נוסף.

מכוון שחשבתי שבכמה מהנקודות שעלו בו יש ערך, העלתי אותו כמו שהוא.
י"ט סיון ה´תשע"ג  
אהבתי מאוד את האצבע ששמת על הרצון לנוח מהמרדף אחרי החיים

צ'מע סיפור (שצינזרתי...)
דייג אחד הגיע אחרי מאה ועשרים לשמיים, הוא ראה את עצמו יושב בשדה שטוף שמש, ליד אגם צלול, ולידו מונחת החכה הכי משוכללת שראה בכל החיים שלו (עד כמה שאפשר לקרוא לזה חיים)
הוא הטיל את החקה למים, ועלה לו דג גדול ושמן מהסוג שהוא אף פעם לא חלם אפילו להשיג.
ככה זה נמשך, אחרי כמה ימים הוא התחיל להשתעמם.
יום אחד הוא ראה בחור בגדה השנייה נואג בג'יפ' משוכלל.
הדייג צעק לו "תגיד, אתה נהנה בגן עדן?"
הבחור עצר את האוטו, הביט בו לרגע ואמר "אנחנו לא נמצאים בגן עדן...."
אולי זה קשור לסיפור שלך, לא י'דע
כ´ סיון ה´תשע"ג  
נראה לי שהסיפור שלך אכן קשור במידת מה.
כ´ סיון ה´תשע"ג  
האמת, לא יודעת אם יש מה לומר אחרי הדו שיח בינך לבין זליג.

הרעיון בעיני מרתק, מקורי או לא - מבחינתי בהחלט אפשר לכתוב עליו עוד סיפור.
הכתיבה - יבשה מעט, תקצירית, כאילו לא היה לך כוח לפרט, לבנות עולם, וזה משאיר אותי כקוראת, בחוץ.

אם פעם כן יהיה לך כוח וזמן להשקיע בו, ותעלה מחדש - תודיע, שאבוא לקרוא שוב.
כ´ סיון ה´תשע"ג  
בלנ"ד, אם כי כאמור, סביר שזה לא יקרה.
לעת עתה בזמן המועט שיש לי לכתיבה אני עדיין עוסק בסיפור שהעלתי לסדנה, הסיפור הזה היה גיחה של רגע לרעיון שצץ.
כ"ב סיון ה´תשע"ג  


(הרעיון טוב, אבל הכתיבה פחות איכותית מבדרך כלל. תן לזה כמה ימים, קרא את זה שוב ותעבוד על זה. ודיר בלאכ, אל תשאיר את זה במגירה!)
כ"ב סיון ה´תשע"ג  
נק' מבט מעניינת על "ובחרת בחיים". :)

ולהבדיל,
הזכרת לי את השיר של אלפאוויל -
I want to be forever young,
do you really want to live forever, forever, forever?

רבים ישמחו להשאר צעירים לנצח, ספק אם רבים יחפצו לחיות לעד.

אמנם עצם הרעיון של האדם הקץ באלמוות אינו מקורי, וגם אצל סאראמאגו הוא כבר לא היה מקורי.
אני יכולה לחשוב על כמה ספרים שפורסמו לפחות 15 שנה לפני "מוות לסירוגין", חלקם חשובים בזכות עצמם, למשל The boat of a million years שמציגה אמנם גזע אלמוות ולא חדלון של המוות בעולם,
ובספר Last days of an immortal מוצגת במפורש השאלה - בעולם שבו המוות חדל מלהתקיים, מדוע רבים כל כך חפצים לוותר על החיים"? ואני בטוחה שזה מופיע במקומות רבים נוספים.

ההבדל הגדול בין הסיפור כאן לספר של סאראמאגו, הוא "הקפאת החיים". ב"מוות לסירוגין", החולים ממשיכים להתדרדר והזקנים מוסיפים להזדקן. בספינת מיליון השנים, לעומת זאת, ה"אלמתים" מגיעים לבגרות, ונעצרים מעט אחרי כן, והם לא חסינים לחלוטין, כך שלמעשה הבחירה בחיים (או במוות) לא נשללת מהם. אבל הגיל שבו הם יהיו, תלוי בהם.

הרעיון כאן ייחודי בזה שהטכנולוגיה בעצם אינה מבטלת את המוות, אלא עוצרת את התקדמות החיים. הבחירה באלמוות היא תוצאה של נסיבות חברתיות, לא של כח עליון/חיצוני כלשהו או של גנטיקה.
למעשה, השארת בידי הגיבורים (לכתחילה!) את האפשרות לבחור בחיים.

בכל מקרה הרעיון (גם אם לא ממש מקורי) חמוד ביותר, והכתיבה טובה ביני. נכון שהצגת החידוש באופן אמין יותר היתה תורמת לסיפור, ולדעתי ניתן לעשות זאת בלי להכביד על הסיפור, אך פשטנות בכתיבה כשלעצמה מאפיינת לא מעט ספורי מד"ב (בעקר קצרים מז'אנר החובבים), ולאו דוקא הגרועים שבהם.

מצטרפת למבקשים עדכון :)

כ"ב סיון ה´תשע"ג  
והספר השני שציינתי הוא חדש.
ודאי נפלו שבושים נוספים, סליחה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד