לרבי,
שיודע להציף באור אחר
את אותן גומחות הנפש
~

א
בְּחוּטִים שֶׁל אֵשׁ
אֲנִי מְפַסֵּל לִי חַיִּים
בְּאַרְמוֹנוֹת קֶרַח וְדִמְיוֹן

מִסֵּפֶר לְסֵפֶר חֲסַר סַבְלָנוּת
מִתְחַקֶּה אַחַר הַקַּו הֶעָדִין
שֶׁל הַגַּעְגּוּעַ
(בַּחֲלוֹמִי אָדָם עוֹלֶה לְבָמָה
מֵסִיר בֶּגֶד אַחַר בֶּגֶד
מַשִּׁיל הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה
פּוֹשֵׁט הָרְגָשׁוֹת

לְבַסּוֹף כֻּתֹּנֶת פַּחַד
דּוֹמַעַת
וְדַקָּה)

ב
בֵּין גֻּמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַפּוֹנוֹת מֵעִם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
סֶדֶק צַר מְאֹד נִבְקַע
(בַּחֲלוֹם הַקָּהָל בָּכָה)

שְׁבָבֵי אוֹר רִפְרְפוּ
עַל פְּנֵי הַסֵּפֶר
וּנְגִיעוֹת חֲטוּפוֹת שֶׁל קֹדֶשׁ
הוֹתִירוּ כִּתְמֵי
חַיִּים

ג
וּבַשָּׁעוֹת הָהֵן
שֶׁהָיוּ כֻּלָּן תְּפִלָּה
הָיָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ מוּצָף אוֹר יְקָרוֹת

וּבֵין רִקּוּעֵי הַמִּלִּים רַחַשׁ קוֹל
רְאוּ
הִנֵּה אָנֹכִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פֶּתַח
לְחַיִּים

אֲנִי רָצָה אֵלֶיךָ
וְאַתָּה מָנוֹס לִי
(נדודים בחול, 'משיב בי רוח')
~
שלהי אייר תשע"ג,
כרמל