בנושא
בכרם
חדשות
 
אני לא אוציא ספר שירה / נדודים בחול
בביכורים מאז כ"ח אייר ה´תשע"ג

הוֹ לֹא

אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ:

רְאִיתֶם אֶת הַבַּחוּרָה הַמְּחַיֶּכֶת?

בְּתוֹךְ לֵב שֶׁלָּהּ נָמֵס הָעֶצֶב עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.

עִצָּבוֹן שֶׁלִּי, רַבִּים כְּמוֹתוֹ בָּעוֹלָם

וְאֵין אֲנָשִׁים טוֹרְחִים לַעֲטֹף עִצָּבוֹן שֶׁלָּהֶם בְּמַלְבּוּשֵׁי מִלִּים,

וְכִי מָה בְּכָךְ.

 

אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ

רְאִיתֶם, מֵאֲחוֹרֵי עֵינַיִם שֶׁלָּהּ יֵשׁ מַחְשָׁבוֹת.

הֲלֹא מַחְשָׁבוֹת יֵשׁ לְכֻלָּנוּ, וְהֵן אֵינָן מַטְבֵּעַ עוֹבֵר לַסּוֹחֵר

וְכָל מַחְשָׁבָה חֲדָשָׁה שֶׁנּוֹלֶדֶת בִּי

וְהִיא כְּבִבְכוֹר בְּנִי, בַּבַת עֵינִי,

הֲרֵי רַבִּים וְטוֹבִים חֲשָׁבוּהָ

וְהִיא מְשׁוּמֶשֶׁת וּבַלָּה.

(אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְחֹשֶׁךְ הָיָה מֵאָז וְעוֹלָם)

 

מַחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ דַּקּוֹת כְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ

וְהֵן עִנְיָן שֶׁבַּאֲחִיזַת עֵינַיִם.

פְּעָמִים שֶׁאָדָם מִתְעַטֵּף הִרְהוּרָיו וְנִדְמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ

הוּא חַבוּשׁ כְּגֹלֶם,

כָּלוּא בִּפְקַעַת מַחְשְׁבוֹתָיו,

וְהִנֵּה הֵבֶל וַאֲחִיזַת עֵינַיִם

שֶׁאָדָם מַקִּיף עַצְמוֹ מַחְשְׁבוֹתָיו,

וּמִתְדַּמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהֵן מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ.

 

אֲנִי לֹא אוֹצִיא סֵפֶר שִׁירָה,

וְכִי לָמָּה לִי,

אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָצֵאת בְּנֶפֶשׁ עֵירֹמָה לָרְחוֹב

וְלִרְקֹד.

 

בֵּינְתַיִם

אֲנִי מִתְדַּמָּה בְּנַפְשִׁי שֶׁאֲנִי מְיֻחֶדֶת.

אִם אוֹצִיא סֵפֶר שִׁירָה,

יִתְגַּלֶּה קְלוֹנִי בְּרַבִּים.



ארספואיטקה מחשבות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנדודים בחול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ סיון ה´תשע"ג  
את הרעיון.

סגנונית יצא לך שונה קצת, מין שירה בפרוזה, עם קצת נגיעות עגנוניות...
ג´ סיון ה´תשע"ג  
ג´ סיון ה´תשע"ג  
זה מזכיר לי משהו ששמעתי...
כרגיל: כנות, ריקוד, וחיות.
הבית האחרון קצת מפוספס לטעמי.
וזאת שוב את.


~
יוסף
ד´ סיון ה´תשע"ג  
אהבתי את הנדיבות במילים, בשונה משירים אחרים שלך שיצא לי לראות.
גם אני אהבתי את הרעיון. כמובן שהבחירה היא תמיד אישית בעניין הזה, אבל יש ולפעמים פרסום דברים אישיים בצורה מוגמרת הוא סוג של איסור עשיית פסל, או קעקוע- היכלאות לתבנית מסוימת ללא יכולת להשתחרר ממנה ולהתחדש. אם בעיני היוצר עצמו, ואם בעיני הרואים את יצירתו.
לא ספר, אבל כאן את בהחלט יכולה להמשיך :)
ד´ סיון ה´תשע"ג  
נכון כל כך.
במיוחד זה
אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָצֵאת בְּנֶפֶשׁ עֵירֹמָה לָרְחוֹב

וְלִרְקֹד.

תודה לך
ד´ סיון ה´תשע"ג  
תודה!
ד´ סיון ה´תשע"ג  
והזדהיתי מאד עם המקום שלא רוצה שיהפכו אותו להיות מורכב, שרוצה לשמור את המקום הכ"כ אמיתי של חיים והשתטות. שמרי על זה.

~
יוסף
ד´ סיון ה´תשע"ג  
מאחורי עיניים שלה יש מחשבות" המחשבות בתוך הראש והעיניים בפרצוף בקדמת הראש . יש פו התאמה, הייתי קורא לזה עליזות של שירה. .. בכלל יש פו נגיעה בפחד, נראה לי נפוץ : האם להוציא ספר מה יהיה מה יקרה תודה
ד´ סיון ה´תשע"ג  
את מיוחדת, לא צריך ספר שירה בשביל זה...

לפעמים ספר הוא בשביל לתת לאחרים מילים שאין להם.

עז
ד´ סיון ה´תשע"ג  
ישר כשקראתי רציתי לכתוב את מה שאיילה כתבה, ואז גיליתי שאני לא הראשונה...
ה´ סיון ה´תשע"ג  
לא בטוחה שהזדהיתי בהכול, אבל ברור לי שהתחברתי, עוד אחזור לכאן ואולי אגיב יותר...
פשוט מדהים, כתוב מעולה.
ה´ סיון ה´תשע"ג  
יש משהו מאד נעים בשפה של השיר הזה, מצד אחד
הישירות, מצד שני יש כאן משהו נחבא, תודה
ה´ סיון ה´תשע"ג  
את הכנות, כל כך מזדהה..
מקסים!
ה´ סיון ה´תשע"ג  
ללא הפסקה כמעט.

אֲנִי לֹא אוֹצִיא סֵפֶר שִׁירָה,
וְכִי לָמָּה לִי,
אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָצֵאת בְּנֶפֶשׁ עֵירֹמָה לָרְחוֹב
וְלִרְקֹד.
ה´ סיון ה´תשע"ג  
איני יודע מה לומר. וגם לו הייתי יודע...

(יש לך כאן כמה פעמים שבהן הניסוח ברסלברי משהו, וזה משתבץ נהדר.)
ה´ סיון ה´תשע"ג  
ובכל זאת את כאן, ובוחרת לנסות לומר את זה כאן.
וגם נדודים מפרסמת את השיר הזה כאן, ורוקדת בעירום לא ברחוב, אלא בחצר האחורית.


~
יוסף
ה´ סיון ה´תשע"ג  
השאלה היא איך, ועד כמה, אתה בוחר לחשוף את עצמך. (למשל, התגובה של אברהם שחר לנדודים עצמה ב"מחר כך", שגם קשורה לכאן.) זה דיון שנעשה כאן לא מעט פעמים, תוהה אם יש מקום ועניין לפתוח אותו שוב, ואם על גבי יצירה שעלולה ללכת לאיבוד בגללו. אולי נחכה לשמוע את דעתה של היוצרת


(באופן כללי: כיוצרת וכקוראת, יש סוגי כתיבה שאמנע מהם, לפחות ברמת הפרסום. יש גבול של אינטימיות שאני מוכנה לסבול. ויש כמה וכמה יוצרים באתר שחוצים את הגבולות האדומים שלי.)
ה´ סיון ה´תשע"ג  
ספר שירה נכתב תחת שם, כאן יש לי מסיכה להסתתר מאחוריה, ניק שמעניק אנונימיות, וכן, לכן גם אני לא אומרת את השם שלי במיפים, מעדיפה להרגיש את החיסיון הזה, כדי להשאיר לי מקום לנשום בו.
מקום לכתוב בו.

[וכן, זה נכון גם לגבי ההערה של אברהם שחר. לפעמים אני תוהה אם זה יותר מידי, לעזאזל, יותר מידי. אבל אם זה טוב לי לשחרר, אתם לא מוכרחים לקרוא. ואני מקווה שאני לא חוצה את הגבולות האדומים של אף אחד. ואני מקווה להירגע קצת, כי עכשיו אני תווה אם להיות עירומה כאן, אפילו שזה בנפש, ובכלל]
ה´ סיון ה´תשע"ג  
ה´ סיון ה´תשע"ג  
מה מצפים משירה שתאמר.
(אני, למשל, לא זו בלבד שאיני מסוגל לכתוב שירה חושפת-נפש שכזאת, אני גם לא חושב שזה מה שאני חושב שעל שירה לעשות. אבל מובן שאני דוגמה ממש לא רגילה: כל ה'מורי היתירא' שמצאתי לבן אדם כמוני לעסוק בשירה הוא בתור שפה - אם יש לי משהו לומר, ושיר היא הדרך הטובה ביותר לומר אותו. אני כאן באתר כמעט בלבד בתור אקדמיה ללשון. הדבר הכי מביע-רגש שכתבתי עד עתה הוא "מראה פלא" מיום ירושלים האחרון, וגם הוא לא חושף-נפש, ועדין מאוד - ואני שמח בזה.
למעשה יצא לי לתהות על הנושא גם מעוד כיוון. למה לעסוק בשירה, אבל הכיוון הזה חזק יותר דווקא מכיוון הקריאה. אם מישהו היה קורא שירים רק כדי לעורר בו רגשות בתדר ובמינון גבוהים, אישית איני חושב שיש בהקדשת החיים להנאות כאלו משהו יותר אמיתי מבהקדשת החיים להנאת האכילה למשל. ואני יודע שזאת דוגמה מעוררת זעם ושצריך להיזהר בה.
אבל למעשה, אם אני מעוניין לחוות חוויות שכאלו, זה בעיקר כדי שאת החוויות שאני עובר באמת, בחיים שלי, אני אדע להרגיש, והן לא יעברו לי מול העיניים. כי יש עניין לדעת, ויש עניין להתבונן, ויש עניין גם לשיר על מה שישנו; אבל כל אלה לא מצד ההנאה שברגש, אלא מצד הראוי - או לאדם, או למושא הרגש, חפץ או חוויה.)

[ומחילה-מחילה-מחילה, אבל לא הצלחתי לסבול את הדימויים שהשתמשתם בהם, המשוררת והמגיבים והמתדיינים. הייתם אומרים לי שאם כן אלך בלי לומר את זה, אבל לדעתי כדאי. ואולי באמת חבל. מי יודע.]
ה´ סיון ה´תשע"ג  
אני פשוט מקווה מאד מאד, שתצליחי לשמור על האיזון הדק והמתעתע הזה בין הכתיבה שלך לפרסום. אפילו רק לפרסום כאן, כי יש כאן משהו שמוציא לאור אבל לא מסנוור אותך. כמו להופיע בלי קהל, אולי.
כי אני מאמין ששיר, גם אם הוא נכתב בשעה שאין אף אחד אחר בעולם, בסוף רוצה לצאת. אולי לא כל השירים, אולי לא אצל כל מי שכותב - אני יכול לומר שהשירים שלי שאני ביחסים תקינים איתם הם אלה שיצאו לאור.
ובעיקר שתמצאי את האיזון הנכון לבדך, בלי בלבולים מבחוץ. זה עניין הכי אישי. ויש בו דקויות חשובות, ככל שהוא אינטימי יותר, ורק הכותב מכיר אותן שם .
ה´ סיון ה´תשע"ג  
זה באמת קצת בוטה.
אולי איבדתי את הגבול,
אני כבר לא יודעת
[אייקון אבוד]

הבעיה של השירים שלי שהם רוצים לצאת, כמו שאמר ילד, משתוקקים להיקרא, שמישהו, אולי הפעם, יבין.
ה´ סיון ה´תשע"ג  
קודם כל אני רוצה להבהיר, שלא באתי כאן למתוח ביקורת, בטח שלא על השיר הספציפי ההוא- הבאתי את דעתו של אברהם שחר שם, לא אמרתי שאני מסכימה. ובכל אופן- גם במקומות שקשים לי, זה לעולם לא יבוא כביקורת, לא מרגישה שזה מקום בו יש לי לגיטמציה למתוח ביקורת, אלו הבחירות האישיות של הכותב וכמו שכתבת- בחירה שלי אם לקרוא או לא.
אבל, העניין היה שכאן את עצמך אמרת- אני לא רוצה להיות חשופה. בלי קשר לבחירה של קהל קוראים זה או אחר, הדיון פה- בעיניי- הוא על הכותב. שזה אחד הנושאים בהם אני מרגישה חלוקה בקו המחשבה מול, טוב, רוב האתר. ולכן שמתי על זה דגש.

(ומהצד: קשה לי להכיל, נפשית, את מה שאמרת על השם. כלומר, השם- טוב- ברור שהוא חלק משמעותי מהמהות, אבל, כאילו, אנשים מכירים אותך. וכשהם פוגשים אותך ברחוב הם עוצרים לדבר. כולם פה יודעים את השם שלי, אבל רובם לא מכירים אותי. מה שאני מנסה להגיד זה, יש המון ציפי, אנשים לא יודעים מי אני בזכות השם. אם אני אפגוש אותם בחיים- יהיה לי הרבה יותר קשה לפתוח כאן דברים אינטימיים ברמה שאני כן פותחת כאן.)
ה´ סיון ה´תשע"ג  
אנשים כאן לא מכירים אותי מהחיים, ולא פוגשים אותי ביום יום.
בחיים ה"אמיתיים" אין מישהו שיודע שאני כאן.


כל העניין היה לגבי ספר שירה. לא על כתיבה כאן, [אם כי, אולי אני צריכה ללמוד להתאפק קצת, ולא לתת לשירים שלי להתפרץ לרשות הרבים. אבל זה קשה]

ותנוח דעתי, ממש לא פירשתי אותך כביקורת.
[פרחים]

ה´ סיון ה´תשע"ג  
ה´ סיון ה´תשע"ג  
משום מה היה לי בראש שאת מגיעה למפגשים (הומ, אני יודעת למה, בעצם... דיון מפגשים מסוים לאחרונה) כמובן שזה משנה את התמונה. ובכלל, ברור לי שחלק גדול מההתנהלות שלי באתר נובע מזה שיש כאן לא מעט אנשים שמכירים אותי בחיים.
יחד עם זה, ודאי לי שיש רמות של אינטימיות שלא הייתי חושפת כלפי חוץ גם בתור דמות אנונימית לחלוטין. לא מרגישה שיש לי את הכלים להתחיל לשפוט אם השירים שלך חוצים את הקווים האלו או לא, זה תמיד בתחושה ולא בשכל ונקודתי מול היצירה המסוימת (אם כי, שוב, יש יוצרים מסוימים שאמנע בעקביות מלקרוא, לאו דווקא באתר).

(היי, אבל, ממתי יש חוק שאומר שספר צריך להיות מפורסם בשם שלך? אין איזה מושג שנקרא שם עט? [אני עוד זוכרת את "ילדים מספרים על עצמם 1" מאת ח. יערי...])

בכל אופן, לא יזיק שגם דעתך תנוח קצת
ה´ סיון ה´תשע"ג  
אז כן, הגעתי, פכמים ספורות.
אבל התכוננתי לזה נפשית, ובכלל, זה לא אנשים שאני פוגשת בחיי היומיום, כך שבעיניי, זה הבדל מאד משמעותי.
ברור שאם היו חברות/אנשים מהעבודה/דודים/שכנים שהיו יודעים שאני כאן, ואת הניק שלי, מלא דברים לא הייתי מפרסמת.


-בכלל, מה הטעם בפרסום ספר שירה?
[השירים שלי נהנים מהחשיפה כאן, ומסתפקים בה]

דעתי בחופשה, תודה מותק.:)
ו´ סיון ה´תשע"ג  
שלכולם ברור שצריך איזושהי צניעות. כולם זוכרים שיש יותר מהמילים. הדיון הוא רק על המינון וההקשרים.
וזה, לדעתי, מה שנותן זכות קיום ליצירה: כשזוכרים את מה שמעבר לה, ואת המגבלות שלה.
אז אנחנו יכולים להיות מבסוטים על עצמנו. תודה לכם..
ו´ סיון ה´תשע"ג  
ולא לראשונה.


תודה
ז´ סיון ה´תשע"ג  
רק להגיד ששם פרטי זה לא הכל.
זה יותר קרוב לכלום, בעצם, מאשר להכל.
ז´ סיון ה´תשע"ג  
רק להגיד ששם פרטי זה לא הכל.
זה יותר קרוב לכלום, בעצם, מאשר להכל.
ג´ אלול ה´תשע"ד  
את הדיון הזה כמעט בשנה, אבל למי אכפת...

אני מוצא את המקום הזה של הדוברת, מאוד קרוב אלי.

שיסלחו לי כל המגיבים שמעלי, ואולי גם היוצרת עצמה.. נראה לי מאוד, שהנושא בשיר הזה הוא בטח לא הוצאת ספר שירה, וגם לא היחסים הכלליים שבין חשיפת האני לבין שמירתו לעצמי. אלו הם רק מתודות שמשמשות את הצלילים הכל כך נוגים ואמתיים שבשיר הזה.

הוֹ לֹא
אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֹּאמְרוּ:
רְאִיתֶם אֶת הַבַּחוּרָה הַמְּחַיֶּכֶת?
בְּתוֹךְ לֵב שֶׁלָּהּ נָמֵס הָעֶצֶב עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.

אלו מילים מרטיטות. הרבה מאוד זמן חיכיתי למילים כאלו.
אין בשיר הזה התדיינות האם להוציא או להכניס, יש כאן קוהלת קוהלת קוהלת, ואני כל כך מצוי בתוך הקרוסלה הזו שהשיר הזה אוחז, שבא לי רק לבכות. (בעיקר אני מדבר על שני הבתים הראשונים, השלישי קצת חלש ומסורבל יותר בעיני, האחד לפני האחרון נהדר כסיום, והאחרון קצת מיותר לטעמי, הוא מפורש מידי, וכבר אמור היטב בשאר השיר שמעליו)

לגבי שירה בכלל, אצלי, ברגע שהרגשות אוספות מילים לשיר, הן כבר לא אינטימיות. האינטימיות שלי היא במקום שאי אפשר לומר, והיא נותרת מבעד למסך המילים והקולות, ולא משנה כמה אצרח ברחובות ואפרסם.

ובאמת תודה לך על השיר הזה..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד