המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
כנפיים לארץ הנושבת / קל וחומר
בביכורים מאז י"ט אייר ה´תשע"ג

לידיד נפשי,
על הבקרים ההם עם שחר
בטרם דעת
~


נראה לי שבאופן פרדוקסאלי הרגעים הכי טובים באים כשאני מגיע אליך בלי תכנון ואפילו בלי סיבה, מגיע לשם המגיע הולך בשבילים, איזה שבילים בעצם, בין האבנים, לתת להן לשרוט אותי בלי אופניים טרקטורון או איזה שביל מודרך, בלי מים, זה אולי החלק הכי, לראות אנשים שהולכים לשני המסלולים שיש אצלך עם מים, נכנסים אליך עם שעון ומצלמה ומפספסים את היופי האמיתי שבכלום את החופש לאין שיש פה וזה ברור שלא סתם הסתובבו פה נביאים ואיך אפשר לכתוב את ספר תהילים בלי לעבור פה איך, איך אפשר לדמיין את נפשי איויתיך בלילה בלי המקום הזה, אהיה לי לצור מעון לבוא תמיד, כי לא תעזוב נפשי לשאול, את צמאה לך נפשי כמה לך בשרי ולהרגיש את זה בכל נקבובית ונקבובית בעור הנכמר תחת השמש הלוהטת, את היכולת והחופש אולי אפילו ההכרח לצרוח את הזעקות הכי חסרות פשר והכי כנות בסופו של דבר ללחוש את האהבות הסודיות, את הכמיהה שאינה פוסקת, את המילים שבשפה של ישוב לא יכולות להתחבר למובן הגיוני אבל לך הרי יש הגיון משלך, לדגדג את הרגע העדין מאד אולי אפילו שברירי שבצעד הראשון ממך אל המדרכה ואל אבני השפה הצבועות אדום צהוב בשביל עצירת האוטובוס וכמה היוֹת יש בו ברגע הזה, כמה מגוחך נראה הניסיון לתקוע בך מסמרות ויישוב אתה הרי כל כך מעבר לזה ואיך אנחנו חיים על שפת תהום שכזו בנחת גמורה, והבכי הזה שאחרי, והרצון

והבקרים האלה עם שחר, אחרי טבילת ידיים בגב צונן והתפילין פתאום הם חץ מעולם התיקון והדבר הכי נכון ואפילו הזמן כבר לא מטריד ושוב היופי שבשממה ובדממה והתחושה שמילים הם לא הנושא עכשיו, רב אחד אמר פעם שאי אפשר לקרוא פוסטמודרניסטים בטבע ואצלך באמת הם פשוט הופכים לחסרי משמעות, כל כיסוי הופך למיותר, כל התחכמות, כל העולם הופך חצר וזה הבית, כן, זה הבית, התחושה שרק כאן יכול להתרחש משהו, רק הרִיק הזה מאפשר (אני עד היום לא מבין איך אומנים גרים בעיר, זה) ויכולת ההכלה הזאת שאין לה גבול, אתה כביכול שָׁקט ברגעים האלה כאילו אתה רק מצע תמים ואין לך אמירה, והרי נתינת המקום הזאת היא היא האמירה ואת זה לקח לי שנים לקלוט, הייתי בהתחלה כמו הבוסריים האלה שבאים ומתחילים לסמן את השבילים, לבלוע הכל כאילו שזה יעזור במשהו ומפספסים את העיקר את הצעקה שיכול לתת רק השקט (והרי זה העיקר אצלך, חוסר הצורה הכביכול סתמית לעיניים בלתי) את החופש שממסמס כל תבנית שהיא אפילו תנועות של הגוף מוצא את עצמי פתאום תוהה למה ללכת דווקא על כל כף הרגל או בקו ישר ומי אמר שהגב חייב להיות ככה והכול נתון לשאלה אבל בקטע החופשי כאילו שאין נקודת ייחוס פתאום, גבולות בין רגשות לתחושות ולתנודות נפש פשוט מתעגלים להם ופתאום אפשר לפתוח סוגריים בלי לסגור אותם (הנה,   וזה מדהים וגם לא רגיל, ושוב הקטע הזה בסוף איך שאתה נגמר איפשהו, סליחה, כביכול נגמר, ופתאום מרצפות וניצני תיקון ותמיד המלחמה הזאת בין התוהו שלך לבין הסדר העירוני מתנפצת בי בקול רעש גדול, וזה כמעט זר לחזור אל העיר אל הקטנוניות של בני אדם אל ארוחת הערב המריבה הקבועה הבורגנות והתכנונים אתה הרי כל כך לא שם ויש בזה משהו אפילו קצת מסוכן הייתי אומר, מאיים על חיי היומיום שואב פנימה ומה לעשות עכשיו עם כל המטען הזה אחרי שכבר סיכמנו שהמילים הם רק חלק (יש את ישראל חברוני עם ביום ההוא יהיה המדבר כנפיים לארץ הנושבת, אבל זה רק פעם בְּ),
והבדואים ששורצים בך כאילו הם חלק מקִפלי ההרים שלך, בקצב חיים אחר בבריאות חיים אחרת, למרות שברור ש ושגם אצלם יש וכו' והדבר הזה רושף בעורף כמו געגוע כמעט---

 ולמרות הבוז הזה שלי למחפשי האטרקציה, יש את השיטפונות שמוציאים אותי ממש מדעתי לבוא ולראות אותך מתפרק שם מוצא בעצמך את הנחילים והנחלים להכיל את כל זה את כל עוצמות החיים האלה ואני מרגיש איך אני גם מתמלא בהם, הנה, מלאוּת זאת המילה, ממש ככה, ואין לאן לפרוק כל השרירים נמתחים העיניים יוצאות ורק לרוץ כמו מטורף אל תוכך אתה הרי לא מתרגש, לעבור עם האוטו בתוך הנחל להרגיש אותו מאיים להיסחף ולהגיע לעין ירקעם כשהוא שוצף וכועס, וההבנה שכל העוצמות האלה יש להם גם דברים קשים וכואבים לא הכל ציורי שמן-מים, אנשים מתאבדים מזה לא משחק הנה עוד סלע ניתק, ואת האמת גם קצת קשה לי איתך ברגעים האלה, איפה האינטימיות שלנו, אתה מבין, זה כמו לפגוש מטיילים נוספים כשאתה בדייט באמצע מסלול שקט זה לא, פתאום אתה מארח כל כך הרבה כמו לחזור לבית ולראות אותו מלא באורחים שלא הזמנת וסלח לי שאני אומר את זה אבל נראה שאתה אפילו שמח מזה קצת לא, והעוצמות האלה שמתגלות שם כשאתה מוכיח שכשאתה רוצה אתה חזק וגדול יותר מכל אשליה אחרת, ואולי הגדוּלה שלך מתבטאת דווקא בזה ששבועיים אחר כך כמעט הכל יבש חזרה כמעט לגמרי, כאילו שאתה לא תשתנה ביום יומיים ככה מכלום אתה מבין, אתה לא תיסחף ותתחיל עכשיו להתרטב מן שקט פנימי עמוק שכזה ושוב אני חוזר אל דויד ואליהו שמסתובבים פה לא בקטע של תנ"ך בגובה או ברוח נביאי ישראל, בקטע הפשוט אני רואה אותם יושבים כאן מתפללים כאן ועושים את הייחודים שלהם ועל אף שאנו אין לנו עסק בנסתרות וכו' זה פשוט ברור כאן, 

ובסוף תמיד החזרה הזאת, בקור הלילה הנוראי שלך שמזכיר לכל הנסחפים שאתה לא מקום לגור בו כאילו כלום, שצריך הקרבה וזה לא ככה כל אחד יבוא וילך ויהגג, ואיש הירא ורך הלבב ישוב לביתו, ולא שאפשר לוותר על הזריחה שלך, ממש לא, גם לא על השקיעה, אבל הרי זה בדיוק הטעות, ללכת להסתכל עליך בשקיעה להתנשק ברומנטיות הרי זה הפספוס הגדול, לקחת אותך כאיזה רקע ל'חיים האמיתיים', 'נוף' שמעלה את מחיר הנכס, איזה תבלין, לשתות כוס קפה מולך הרי זה האבסורד, אתה מיועד לאלה שמבינים שבלעדיך הכל כלום, שבלי עצם ההיות שלך שם שום דבר לא, שבשבילם אתה לא קינוח אלא התורף התמצית סביבך ובך יהיה נטוע עץ החיים להחיות עם רב כלשון הרב קוק (שוב אני מצטט, מה אפשר), אותם שידעו אותך ברגעי צהריים לוהטים באין מים וקסם הם שידעו גם את הרגעים ההם באמת הרי זה לא חכמה להיפגש בשמחות עם החיוכים הנחמדים והבקרוב אצלכם הזה שבא לי להקיא ממנו, רק מי שהיה מוכן לבכות לך להגיד בך גם את הרגעים חסרי התכלית והפשר שלא ייכנסו לשום שיר או סיפור רק לו יש את הזכות האמיתית לבוא ולהסתכל בסוף גם בשקיעות שלך, לבוא ברגעי המים ולדעת ש

ולפעמים בסוף החזרה יש רגע בו ההדרגה מתמוססת, ההבנה שכל מה שקורה, אם הוא אש, ישוב ויקרה, והשיבה אז משום מה היא אל האני האמיתי
וכל השאלות נפתחות ומתקמרות בי מכל אבן מכל שיח ומשב רוח, מי ידע נפתוליך מי יבוא בסוד התיקון כשהרגליים הולכות מאליהן,

     והאנשים הקטנים עפים,      ע    פ   י   ם


~
כרמל-ירוחם
תשע"ג



חיים מדבר

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקל וחומר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
ה"המלצה" היא במובן של: תראו, משהו מעניין, שונה, מחדש - בואו לראות מה אתם אומרים על הסגנון הזה.
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
אתה מבין מדבר.

כתיבה אמיתית. אחוזת טירוף
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
רציתי, הייתי. כאבו לי העיניים, החזקתי מעמד עד החצי בערך.
זה אולי נשמע קטנוני אבל זה קריטי. חבל שיצירה כזו תלך לאיבוד רק כי קשה לקרוא אותה. אני מתחננת, תשנה גופן, תשנה גודל, משהו, למען השם.
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
אז תוהו. סבבה, תוהו. כאילו אוקיי, אבל לפעמים אני שואל את עצמי וכבר אמרתי לך את זה קצת אז, מה אם כל הזרם תודעה הזה הוא רק יומרה אחת גדולה לחשוף להתמדבר להתייקד ככה כאילו באמת אפשר כאילו אתה איזה נחש צפע שיכול ככה להתפרקד בשמש ואיזה משמעויות בכלל נשארות פה קצת בסוד קצת מסתתרות אם אין קפלים בקרקע או עצים או בתים שסותמים את הפה שלהם ליד המדרכה כי הם יודעים שאין להם זכות דיבור והם במקומם ורק המדבר צועק כאילו הכל -

וכאילו מי אני שאגיד שפה התמצית וזה העיקר ואולי מה שאני צריך עכשיו זה עוד איזו כאפה מהמדבר שתזכיר לי לשתוק גם כשאני בתוכו. ואם כבר אז אני שם את האוזניות על אפילו איזה שלמה ארצי שזה כאילו הכי לא קשור וקיטשי ותרבות המערב אבל פשוט מזמן כבר עברנו את השלב הזה של החוקים, ורץ ורץ ונותן לרוח ורק בעליה לח'צקון מוריד את האוזניות כי עכשיו זה כבר באמת מוגזם שלמה ארצי ופתאום כל הנוף ואתה בקושי יכול לראות אותו ולתת לו קצת יחס כי כל הכאב בחזה מרוב העליה, ורק אז אפשר באמת, כי לא מנסים, ורק אל תנסה לצלם עכשיו את הנוף בפלאפון או לרשום את זה ולשלוח לביכורים -

אבל בעצם זה כל הקטע של הסוד-התיקון הזה שאמרת בסוף, שאפשר להעביר את החוויה איכשהו והמילים עובדות וזה ענווה כזאת של הנה קחו תראו איזו חוויה מדהימה והלוואי שיעבור אליכם קצת ולמרות שאני יודע שתחשבו שתפסתם את החוויה שלי וזה שקר אבל אני מתפשר פה בשבילכם כי למדתי ממנו, מהמדבר. ושיהיה לכם מדבר בלב, בקטע הטוב כאילו, שיהיו עצים ובתים גם בלב שלכם אבל אל תתבלבלו מה התורף והתמצית.

(יש פה משהו שיכול להתפרש כטיפת חוצפה, הוא לא. והתגובה הזאת אומרת שאני מעריץ אותך ושזה כל כך הכניס אותי פנימה ש-)

תודה
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
אף פעם לא חשבתי שיש במדבר גם משהו נחמד יותר, מכאן נוכחתי לדעת שיש...
תודה!
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
"וכמה היוֹת יש בו ברגע הזה, כמה מגוחך נראה הניסיון לתקוע בך מסמרות ויישוב אתה הרי כל כך מעבר לזה ואיך אנחנו חיים על שפת תהום שכזו בנחת גמורה, והבכי הזה שאחרי, והרצון"


בכלל, המדבר כ"כ ממלא (מלאות אמרת? ממש ככה). חמישה דפים כתבתי במדבר, בלתי נגמרים.

מי ידע נפתוליך מי יבוא בסוד התיקון כשהרגליים הולכות מאליהן,

מאליהן. מאליהן.

תודה רבה על זה.
[מודה שהכותרת לא הכי מתאימה כאן, לענ"ד].
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
בצורה אחרת.
ריבונו של עולם, מי ידע נפתוליך?
[ואולי רק לי זה 'נקרא' ככה].
כ"ה אייר ה´תשע"ג  
זה פשוט מיוחד.
לגמרי.
ועכשיו אני מרגישה נבוכה שאף פעם לא התמדברתי כמו שצריך...
ג´ סיון ה´תשע"ג  
כשאני קוראת יצירה שלך, היא תמיד הולכת איתי כמה ימים
ד´ סיון ה´תשע"ג  
למרות האחרוּת.

השטף הזה שמאיים קצת על הפנים.
ואני מדמיינת את האדם הזה והוא עומד להתפוצץ מתחושות. זה יותר מדי ----

וכל השאלות נפתחות ומתקמרות בי מכל אבן מכל שיח ומשב רוח, מי ידע נפתוליך מי יבוא בסוד התיקון כשהרגליים הולכות מאליהן,

אחאחאחאח מזל שיש גם את הסוף, מזל שהם ע פ י ם

(וזה מדהים אותי שאתה עובד על זה, ומלטש וכותב ומהקצע, וזה כל כך אינטימי שזה לא יאומן, אתה טוב אתה)

 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד