בנושא
בכרם
חדשות
 
רק הוא ידע להבין כאב / #חן#
בביכורים מאז י´ ניסן ה´תשע"ג

פעם אחת זה קרה. היא הביטה אל תוך שתי עיניו הכחולות, והוא לא הפסיק להביט בה. פעם אחת זה קרה, הוא הרשה לה להטביע בו את כל הכאב שלה. פעם אחת, מישהו שם בתוך החורבות הסכים לתת לה את הלב, כך היא חשבה.

אבל עכשיו הדמעות שלה לא מפסיקות לזרום. כמו דקירות של סכין היא נזכרת בעיניים שלהם. בעוקץ שנפלט, כמעט בלי מחשבה. והיא האמינה, היא האמינה לכל מילה שלהם.

עכשיו הכל נפתח אצלה כמו פצע מדמם. היא לא יכלה לשכוח אותו, כמו שלא יכלה לשכוח אותם, את הרגעים שבהם הטביעו את האהבה שלה אליהם.

היא היתה צעירה, רק עכשיו קיבלה את התפקיד שתמיד חלמה עליו. היא תהיה בשבילם, היא קיוותה. היא תפריח אותם, הם יהיו שלה, חלק ממנה, והיא תהיה בשבילם תמיד, והם יאהבו אותה, כך היא חשבה.

אבל הלבבות שלהם היו שרוטים מידי, שרוטים מידי, מהחיים העלובים האלה שתמיד חיכו להם. והם חיכו, רק שמישהו יהיה שם כדי להחזיר לו. והיא היתה שם, בלי להרגיש, והם בעטו בה, בכל הכוח הכואב שהיה בהם.

איך אפשר להסביר לכם כאב?

אף אחד לא יכול להבין כאב.

רק העיניים שלו, היא הרגישה, תמיד היו שם להרגיש מתי כואב לה עד מוות. מתי כבר לא יכלה לנשום מרוב הבעיטות.

רק העיניים שלו, ידעו ללטף את הפצעים, למרות שלפעמים גם הוא שרט אותם בעצמו,

העיניים שלו, תמיד היו שם כדי להבין את הכאב.

והיא רק רצתה לדעת,

רק רצתה להחזיר לו, לאהוב את הכאב שלו.

אבל כשסוף סוף היא הצליחה להגיד שהיא אוהבת,

הוא ברח לפני שסיימה,

לפני שהסבירה כמה שריטות עוד נשארו, לפני שהצליחו להגליד.

לפני שהסבירה שרק העיניים שלו יכולות לרפא אותה.

וככל שעוברים הימים, כך נדמה שהכאב נשכח.

וככל שעוברות השעות,

כך נדמה שיגיעו עיניים אחרות.

אשליה מתוקה.

בכל פעם יורדות הדמעות,

בכל פעם שהיא רואה אותם,

דמויות שרוטות מהחיים.

נדמה לה כאילו הכאב שלה נפתח,

נדמה כאילו הכל מדמם בתוכה.

ובכל פעם שהיא נזכרת שוב בעיניים שלו היא כאילו נדקרת,

כי זה כואב,

לאהוב עד מוות,

ולקבל שריטות.

וזה הכי כואב, שנדמה לי שרק הוא ידע להבין כאב.



אהבה התאהבות כאב עיוורון תלות

© כל הזכויות ליצירה שמורות ל#חן#
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז ניסן ה´תשע"ג  
שמשפט שהוא חזק מבחינה פרוזאית, לא צריך יהיה להדגיש אותו.

סתם נקודה למחשבה
תודה.
י"ז ניסן ה´תשע"ג  
י"ח ניסן ה´תשע"ג  
כ"ד ניסן ה´תשע"ג  
כ"ה ניסן ה´תשע"ג  
עיניים שותקות זאת אשליה. שנותנת מרחב לפרש אותן לפי רצונותייך... אבל לא. הכוכב הזה מת. רק את מבינה את הכאב של עצמך (גם הפסיכולוג לא יבין) יש בזה משהו מעודד, את יודעת. שאת לבד בלי קשר אליו... (וברגע שנהיה קשה מידי תמיד אפשר ללכת על פרוזאק, או הרב קוק. הוא כבר מת את מבינה? זה מאד בטוח)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד