בנושא
בכרם
חדשות
 
אדם ,זמן, מקום / יונאיש
בביכורים מאז ג´ ניסן ה´תשע"ג

הזיכרון הבלתי אמצעי הזה, הנותן מרגוע בימים לא ימים. ואילו אתם עומדים מהצד לא מתערבים, נותנים לשטף החיים הדמיוניים הללו לחלוף באין מפריע. היום עומד כעמוד שעווה נוטף בשמש הגדולה והנעלמת. ואתה האיש הקטן עומד על הרגש, מרגיש את חוסר המעצורים, הרגשות משתוללים הם לא חיים באמת, רק משלים ונמשלים מתנצחים ביניהם על עומקי התודעה. הקצב הנותן והלא הגיוני הזה, הלא ממושמע התובע את רצונו המיידי, הנחרץ כמו חרב חדה המונחת על אובדן החיים הסגוליים. חתול לבן חושף את שיניו המבריקות, הלילה שוטף שמש רטובה, הדמיון מצא לו את השכל הם יוצאים לשתות קפה מר ומהביל לחייהם הלא פתורים והמתנגשים. אז מה הפעם, אומרים הם איש לרעהו, והשתיקה מבהילה את יושבי היקום הצבעוני. האמת היא מרובת רגליים, מרובת הרגלים כמו הטבע האנושי היוצא הוא בראש חוצות לעבר עתיד הגיוני יותר, ועוד אמורים שלשקר אין רגליים. השמיים הם פתוחים לרווחה, אומנם הדמיות החיות נושמות ללא מעצורים, פרצופים מוכרים אתה פוגש בעיר הזאת מימים עברו, מזמנים אחרים. אבל מהו אותו הזמן הזה שכולם מדברים עליו, הוא קיים? הוא נצחי? אנשי ההווה יאמרו למרות שאין הם מרגשים את הזרימה האין סופית הזו ברחבי היקום, "שהאדם לא שייך לזמן אחד, ולא למקום אחד, הוא זז במרחב הלא הגיוני הזה, הוא נולד לו מחוץ לזמן, שהוא בוהה בהווה הלא אפשרי הזה...". הזמן נמרח לחלוטין, כמו בציירו המפורסם של דלאי. ובקשר למקום הוא יותר נצחי אפשר להגיד מהאדם עצמו, הוא תמיד יהיה שם הוא לא זז, הוא הזמן בעצמו, כי ללא האדם אין טעם לא למקום ולא לזמן. ואם המשוואה הזה היא הגיונית, היא לבטח גם דו כיוונית הרי זמן + מקום = אדם. זהו זה, פתרנו את חידת היקום, אומר המזל להיגיון, הכל מתחיל ונגמר בשאון האין סופי. הימים קצרים ארוכים, והמקומות גדולים וקטנים, ומה בקשר לאדם, אומר לו ינשוף קטנטן מבעד לעצי הצפצפה בלילה הנוטף משלים, האדם זה סיפור אחר לחלוטין, עונה לו נסיך החלומות הוא חי לו במרחק אמיתי לחלוטין, הוא מוקף מחשבות עליו על העולם, אך הוא לא לעולם לא מחבר את החלום עם המזל, את החיים עם הדמיון. עטלף ששמע את שיחת השניים סטה לו למוצא אלמוני ומפזר שם סוכריות הרגעה. ומה הוא אותו סוד, ממה כולם מפחדים? מהאמת כמובן, הרי זה ברור ברגע שהאמת מגיעה במלוא כוחה, אין שאלות, אין תשובות, אין היגיון, רק חיזיון תעתועים. ורוצים הם לחזור לשאלות ולבלבול. הרי זהו בדיוק העניין, זהו הסוד הגדול, שהסוד הוא סוד, כי אחרת מה אנחנו עושים פה בדיוק. הרעיון המרכזי הוא החכמה הגלומה בכל עניין, בכל רעיון, בכל נפש חיה. האדם החושב הוא האדם הממריא לעולמות שמעבר, אין דימיון, אין מיסטיקה, אין חלום. נותנים לך כדור, אם אתה בולע אותו, אתה נכנס למציאות ששכחת שהציעו לך לקחת את הכדור הזה. כמו בסרט מטריקס. ואם אתה לא לוקח אותו, אתה יכול להמשיך לדמיין מה יש מעבר לעולם המתרחב במקביל למולך. אתה פשוט לא בהשפעה הנכונה, פילוסוף חכם קראתי היום אומר שהאדם צריך לשאול את עצמו שלושה דברים בשנייה שהוא מתעורר בבוקר מי הוא? מה הוא יודע? ומה הוא רוצה? גאוני לחלוטין. הדמיות עוטפות אותך, ואתה המסתתר בהם הוא זה אשר מעבר לחיים, מעבר למציאות התהומית הפרוסה כמו מלכודת שמוטות המחכות לציידי המחשבות אשר רוצים ללחוץ על ההדק ולירות על הגיונות  האנשים, ולהעבירם מפה לשם. אבל, יש בעיה מה זה פה? ומה זה שם? ואנחנו בתווך בין מה שאנחנו, ובין מה שאנחנו לא יודעים מה שאנחנו. זוהי המהות המרכזית, הימים מתחלפים וגם בהם המים לא אותם מים, אז מה באמת קיים? מה באמת נשאר לנצח? שואלים אותך צבים שחייהם ארוכים מכולם. האנשים, והזמן, אתה עונה להם. עוד פעם "הזמן" הזה! עונה שחף תימהוני שהזדמן למקום בין הצוקים הנוטים להתנגש בכל שנת אור גדולה שמגיעה מהמערב, מהצד שני האחר. מהו הזמן? אני ממלמל להם. הזמן הוא הנצח, הוא קיים ולא קיים, הוא נצחי כמו המקום. ומה אם האדם!!! הוא זמן? או מקום? או שניהם יחדיו? אשר עומד הוא בעצלתיים בניהם בתחרות לא הגיונית של משמעות ריקנית מתוכן, מי פה השולט הרי ברור הוא שהמקום לא צריך את הזמן, והזמן לא צריך את האדם אשר יעיר אותו מקודם בבוקר ויגיד לו הלו בוקר טוב חביבי, היום התאריך "אצלך" הוא כך וכך... אז כולם צריכים את כולם, אומרת לי דמות מוכרת הנמוגה לתוך החלום שבו אני חלום, וכל שנייה שעוברת אני מתחיל להבין כמה אני חושב שאני מכיר אותה מאיפה שהוא, וזהו הזריקה עומדת להתפוגג ואני מתאמץ ונלחם עם עצמי לזהות את הדמות הזאת, זה לא הגיוני שרק בחלום אני מכיר אותה איפה בדיוק הדמות הזאת בעולם שלי "הרגיל". אחרי הכל הסוד הגדול הוא בך, תתעורר אתה עומד בין זמן לחלום, בין מציאות לדמיון, בין היקום הגדול לאותה הרגשה קטנה שלא עוזבת אותך לעולם. אין מקום, אין זמן, רק אדם. הכל מתחבר לך עכשיו ביחד נכון. אתה הוא הנצח בעולם הזמן הזה, אתה הוא זה הפועל במרחב הדמיוני הזה, בזמן כלשהו, ובמקום נעלם ממך, ומכל שאר האנשים אשר באמת ובתמים חושבים שהם נמצאים בזמן מן הזמנים, ובמקום מן המקומות, הם רק חולפים בזמן לא להם, כי אין באמת זמן, הזמן ההגיוני נמצא ב"מקום", וב"זמן" אחר.        





© כל הזכויות ליצירה שמורות ליונאיש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ ניסן ה´תשע"ג  
דורש לחזור לקרוא. חייבת לשוב לפה בשעה סבירה ולקרוא שוב ושוב עד שאקח מכאן את המקום והזמןו שלי...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד