המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אומנות, טירוף, חיים / קל וחומר
בביכורים מאז כ"ד אדר ה´תשע"ג

הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאד
במיוחד כשבסוף
אני עומד ושותק

אביתר בנאי פקק תנועה

 

א. אפס אפס
מִלִּיםמִלִּיםמִלִּיםמִלִּיםצוֹבְאוֹת עַל פֶּתַח

מֵרֹב חֹפֶשׁ אִבַּדְתִּי אֶת הַחֵרוּת
לִהְיוֹת

גְּבוּל כֹּה עָדִין
וּבָרוּר
וְשָׁבִיר
וְקַיָּם

ב. מים
אֶצְבַּע מוֹלִיכָה אֶצְבַּע אַחֶרֶת בֵּין דַּפֵּי הַנֶּפֶשׁ

מְלַמֶּדֶת כַּמָּה קָשֶׁה לְהָכִיל חַיִּים
בִּגְבוּלוֹת

הַתְּנוּעָה הַמִתְעַגֵּלֵֶת
לוֹחֶשֶׁת סוֹד הַסְּתָמִיּוּת
וְהַרָצוֹן הוֹפֵךְ לַדָּבָר הֲכִי נוֹכֵחַ
(שָׁבוּעַ שֶׁעָבָר קָנִיתִי אַקְוַרְיוּם פַּנוֹרָמִי גָּדוֹל
לְדָגִים

גַּם לַשְּׁתִיקָה צָרִיךְ לָתֵת מָקוֹם)

ג. אומנות, טירוף, חיים
אַתָּה חַיָּב לִלְמֹד לֶאֱהֹב אֶת הַשִּׁגְרָה

מַמָּשׁ חַיָּב
לִלְמֹד כֵּיצַד לְהַרְפּוֹת
מִן הַלֵּב הָרֵיקָן

אַחֶרֶת עוֹד נִצְטָרֵךְ לַחֲשֹׁב עַל הַדְּבָרִים
וְאוּלַי 
        לַ  עֲ  זֹ  ב

ד. בית כנסת, מילים מתרחשות
תְּפִלָּה זֶה לְאֲנָשִׁים חַלָּשִׁים

כְּאֵלּוּ שֶׁעוֹד מוּכָנִים לְהַשְׁלִיךְ עַצְמָם בַּמִּלִּים
וְלִרְטֹט
(אֲנִי עוֹד כָּלוּא
בְּמֶמְבְּרָנָת לְחִישׁוֹת)


ה. תוצאת הסיום: אלוהים- אחד, אני- אפס
כָּל הַגַּעְגּוּעִים הָאֵלּוּ

דָּבָר מַרְגִּיז מְאֹד
בִּמְיֻחָד שֶׁבַּסּוֹף אֱלֹהִים עוֹמֵד

וְשׁוֹתֵק


~
נו מה. מה.
סוף זמן חורף,
כרמל



חיים טירוף תהליך תפילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לקל וחומר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז אדר ה´תשע"ג  
סוד הסתמיות, איזה ניסוח נהדר.
כ"ז אדר ה´תשע"ג  
המילים שלך זה משהו... :)
(ההבדל הגדול בינינו לאלוהים הוא שכדי לומר או לעשות משהו משמעותי , אנחנו יכולים לשרטט גבולות, ולהשתמש בקיים בעוד שאלוהים הוא הדבר עצמו.
אלוהים ברא עולם בדיבור, ואנחנו כבנ"א מתייחדים בו משאר הברואים, בדיבור-במילים אנו משרטטים גבולות אדירים, מביעים דבר מסוים מתוך אינסוף אפשרויות, בשתיקות אפשר לבטא אינסוף-השתיקה עצמה היא אינסופית...)
כ"ז אדר ה´תשע"ג  
לקחתי לי כמה פנינים...
והשתיקה שלך, נותנת לך מילים מאוד יפות ומדויקות.
כ"ז אדר ה´תשע"ג  
ירידה/התרחקות
לצורך עליה/קירוב
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
כל מילה בסלע. השיר הזה הוא הנאה צרופה
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
אמת. הדברים אמת.

(אין טעם להתרגז, אתה יודע.
יש סיפור על ר' זושא שאני מאוד אוהב, שהוא אמר לר' אלימלך 'בוא ונפיל עצמנו לכבוד ה' יתברך'. אתה בטח מכיר...)
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
שתיקה, תנועה, געגוע, ורק לא הבנתי איך הצלחת לכמת ולקמט הכל למושגי הזועה של ניצחון, של ניקוד.

אין מנצחים במציאות הזו, יש כמהים, מתגעגעים, שותקים, חולמים, רק לא מפסידים [או מנצחים, מילים נירדפות]

עֹז
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
מה אני מרגישה כלפי השיר הזה.
אבל הבית השלישי- את ישראל אלירז אתה מכיר? מזכיר אותו מאוד.

כאן, לדוגמא:
http://www.snunit.k12.il/shireshet/eliraz16.html
כ"ט אדר ה´תשע"ג  
זה טוב!

אהבתי כמעט את כולו.

שָׁבוּעַ שֶׁעָבָר קָנִיתִי אַקְוַרְיוּם פַּנוֹרָמִי גָּדוֹל
לְדָגִים

גַּם לַשְּׁתִיקָה צָרִיךְ לָתֵת מָקוֹם
זה גאוני, ושובב, וכיפי! ככה כשהכובד אפשר להפוך אותו וגם להרגיש אותו פתאום בקלות.

פחד הבית השלישי, אמאל'ה. (טוב שיש אמא בהישג יד)

נראה לי שמצטרפת לדברים של מעט מן האור ורק אשמח אם הוא יביא את הסיפור על רבי זושא.
כ"ט אדר ה´תשע"ג  
אין לי הרבה זמן לנסח את זה ציורי כמו שצריך אז תדמיינו את זה, טוב? (זה פשוט אחד ה-)
האחים ר' זושא ור' אלימלך לנו ערב אחד בפונדק קטן. פנה ר' זושא לר' אלימלך ואמר: אלימלך אחי, בוא ונפיל עצמנו לכבוד ה' יתברך. ענה לו ר' אלימלך: איני באותה המידה.
ר' זושא הפיל עצמו, ר' אלימלך לא הפיל עצמו.
שמע בעל הפונדק קול נפילה מחדרם וחשב, ודאי נתקוטטו שני שיכורים אלה והפיל האחד מהם את חברו. נכנס לחדרם בחמת זעם והרים קולו על ר' אלימלך: רשע, למה הפלת את חברך! דחפו בידיו והפילו גם הוא ארצה ויצא.
שכבו שני האחים על הרצפה, ר' זושא ור' אלימלך, אחד לצד השני. נפנה ר' זושא לר' אלימלך ואמר: אלימלך אחי, לא מוטב היה שהיית מפיל עצמך לכבוד ה' יתברך?
ב´ ניסן ה´תשע"ג  
הוי, אלוקים.

כל הגעוגעים האלו,
דבר מרגיז מאד
י"ד תמוז ה´תשע"ד  
השיר הזה הולך איתי הרבה לאחרונה. מחפש מזור לטירוף המתדפק בדלת
ז´ שבט ה´תשע"ה  
מפעם לפעם חוזרת הנה, עדיין.
כל פעם מוצאת את עצמי באותן המילים, אותה החוויה, אותו אי שפיות זמני הולך ובא.
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד