המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שלגיה - גירסת הגרושים / לפיד בוער
בביכורים מאז ט"ז אדר ה´תשע"ג

 

 

 

א.

פעם אחת, בארץ רחוקה רחוקה, חיו להם מלך ומלכה. המלך היה אינטלקטואל דגול ורציונלי, המלכה היתה יותר טיפוס של קמעות ולחשים, ויחד עם זאת הם הצליחו לנהל בית לתפארת, אהוד על הנתינים, שרק דבר אחד חסר בו – ילדים.

המלכה הרגישה את זעקותיו של רחמה, והתפללה שתיוולד לה בת מוצלחת, מקסימה, חייכנית ונעימה. גם המלך מצידו התייעץ עם טובי הרופאים. חלפו הימים והשנים, והמלכה נפקדה. לבת שנולדה, שהיתה לבנבנה כמו אביה, קראו המלך והמלכה – שלגיה.

שלגיה היתה ילדה מקסימה ואהובה, נושאת חן בעיני כל רואיה, יפהפיה. משהו כמו אסתר המלכה בגירסת הילדות שלה. חלפו השנים ולא נולדו עוד ילדים. הנתינים, הרבנים והרופאים חשבו שהבעיות חזרו וניסו לייעץ, איש איש בדרכו, אבל לא הבינו שמה שבאמת קרה זה שבזוגיות היפה של המלך והמלכה התגלו בקיעים, והריון הם החלו מונעים. המלך נטה לרציונליות, המלכה אל המיסטיקה - והדבר גם הקרין על חינוכה של שלגיה. לא שהמלך היה מעורב מדי, בכל זאת, הוא היה עסוק, מלך, אבל הוא לא יכול היה לסבול את ההיזהרויות של המלכה מעין הרע ומכלל מרעין בישין. שלגיה, שהלכה וגדלה, ניסתה לפייס בין הוריה, לשלב לתוכה את דרישותיהם של השניים, אבל לא עלה בידה. המצב הלך ונהיה יותר קשה, הם החלו לישון בחדרים נפרדים, לאכול ארוחות נפרדות, הדבר היחיד שעשו ביחד היה לריב---

 

עד שיום אחד

קיבל המלך

זימון לבית המשפט. תביעת גירושין. רכוש, מזונות ילדים, מזונות אישה, משמורת והסדרי ראיה. אפילו היתה בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ.

עיניו של המלך חשכו. לא בגלל תביעת המשמורת - אחרי הכל, הוא האמין שהמלכה היא אמא טובה יותר, המזונות – הוא בהחלט יכול לעמוד בהם, הרי הוא מלך. אבל בתביעת הרכוש תבעה אותו בניהול חצי ענייני המלכות, "וינתן לה?!" הרי הוא זה שאמור לנהל את ענייני הממלכה!

המלך קרא ליועצו הקרוב אליו ושאל אותו מה לעשות. "לפי חוק יחסי ממון, מלכי," אמר היועץ, "הבקשה לגיטימית. היא זכאית למחצית מכלל נכסיך."

"תשיג לי עורך דין. אחד טוב."

אמר המלך בזעם.

 

 

ב.

באותם הימים חייתה בממלכה עורכת דין ממולחת ומוכשרת, שידעה להשיג עבור הלקוחות שלה את הטוב ביותר. בדף הפייסבוק שלה, שהיו בו מעל מאה וחמישים אלף אוהדים ועוקבים, היתה נוהגת לשאול: "כל אוהביי שעל הקיר, מי עורכת הדין הכי טובה בעיר?"

וכולם ענו לה שלא רק בעיר היא הכי טובה, אלא גם בכל הממלכה. מיום ליום התעצם הונה, כושר ההשתכרות שלה - וגם השאפתנות שלה. כל זוג שהתגרש - והיתה לו היכולת הכלכלית - התחרה מי יהיה הראשון שיגיע אליה. לא היו לה מתחרים.

לכן, כשהגיע הטלפון מארמון המלך, לא היתה מאושרת ממנה.

"אל תדאג, מהגירושין האלה המלך לא יצא מופסד!"

 

עורכת הדין, ששמה היה בַּלְנה רִיבה, נכנסה לשגרת עבודה קדחתנית, שהוספה על כלל התיקים שלה. היא והמלך היו יושבים שעות על התיק.

"אל תדאג, אדוני המלך, אין שום סיבה לראות את ניהול ענייני הממלכה בתור רכוש שלך. מדובר באחריות ובתפקיד."

(המלכה, מצידה, הביאה ציטוטים ממגילת אסתר שהראו שהמלוכה כן נחשבת לרכושו של המלך)

"אין דבר כזה להטיל על מלך צו עיכוב יציאה מהארץ. מלך לא יכול להימלט."

(המלכה, מצידה, הביאה ציטוטים מהמדרשים שמספרים על שלמה שגורש על ידי אשמדאי, סיפורים מהמלך עבדאללה המתחפש לאזרח ועל קיסר אתיופיה שחי בירושלים לאחר כיבושה)

"רק לך יש את הכישורים לשלוט בממלכה הזו לבדך."

(המלכה, מצידה, דרשה את ניהול ענייני הביטחון, התרבות, הדתות והשוויון בין המינים)

"תמעך אותה. תילחם בה גם דרך הילדה."

(המלכה, מצידה, טענה שהוא אב מזניח ולא אחראי, העסוק בענייני הממלכה יתר על המידה)

"אני מכירה פקידות סעד, אל תדאג."

"היא תתחרט על היום שהיא הכירה אותך."

"אתה במלחמה. תילחם עד הסוף הטוב. אני פה לכל דבר שתצטרך."

אחרי כל הפגישה עם של עו"ד ריבה עם המלך נכנסה שלגיה להיפגש איתו. בלנה לא סבלה את זה. היא הקשיבה פעם מעבר לדלת, ושמעה את שלגיה מנסה לגשר ולפשר בין הניצים.

"בסך הכל הפערים ביניכם לא כאלה גדולים. אמא רוצה לשלוט על ענייני הממלכה רק לצרכי מיקוח, אתה משחיר אותה רק לצרכי מלחמה, ואף אחד מכם לא רואה את טובתי, להלן - טובת הילדה."

"גם כן ילדה", חשבה בלנה, "עוד מעט בת שש עשרה."

 

וכך חלפו שנים של דיונים מכוערים ומלאי הכפשות. הצדדים רבו על כל דבר שהיה על מה לריב עליו, וגם על מה שלא. עורכת הדין, גם היא רציונלית לא קטנה, האשימה למרות זאת את המלכה בניסיון להטיל קללה ולכשף את המלך. עיתוני הממלכה לא הפסיקו לסקר את סכסוך הגירושים, הממלכה לא תפקדה כראוי, והמלך הרגיש שהאהדה כלפיו בציבור פוחתת.

"אבא, כדאי לך לסיים עם זה כבר."

"אמא, כדאי להפסיק עם המלחמה הזו."

אבל עורכי הדין של שני הצדדים שנהנו משכר הטרחה, היוקרה והסנסציה, רק משכו ומשכו את הזמן, מעודדים את שני הצדדים להילחם עד חרמה.

ושלגיה... היא סבלה.

אבל לעורכת הדין ריבה היה אינטרס נוסף, נסתר...

 

 

ג.

בסופו של דבר, הגיע סופו של דבר. הגט ניתן. המלכה קיבלה מחצית מהרכוש הממשי, את האחריות לקידום מעמד האישה, הקמת משרד חדש שיעסוק בעידוד ניו אייג' ורוחניות וניהול הוועדה לרפורמה בדיני הירושה (את זה ריבה לא הצליחה למנוע), עדיין שימרה את התואר 'מלכה', והכי חשוב (מבחינתה), קיבלה את המשמורת על שלגיה. בתוך הארמון נבנתה חומה, ולשני הצדדים ניתן צו הרחקה ממנה. המשרתים חולקו חצי חצי בין השניים.

המלך נפגש עם שלגיה, שכבר היתה בת שמונה עשרה (בממלכה הזו חוקי המשמורת היו קצת שונים), כל שני ורביעי בין ארבע וחצי לשמונה (אלא אם כן היתה פגישה חשובה), וכל סוף שבוע שני (אלא אם כן היתה נסיעה חשובה), המלכה גידלה את שלגיה באושר ועושר, וכך הן חיו, עד ש-

מישהו הדליף לעורכת הדין ריבה את הפרוטוקולים הסודיים של הוועדה לרפורמה בדיני הירושה. המלכה תכננה להעביר חוק שהיה מטיב עם הגרושות יותר מדי. זה לא התאים לתכנונים של בלנה...

הדברים הלכו מהר. חודש אחר-כך, במקרה, המלכה נהרגה בתאונה סודית במהלך ביקור רוחני בהודו. הממלכה התאבלה. הירושה עברה לשלגיה, שלגיה עברה למשמורת של אביה, החומה הוסרה, המשרתים חזרו, ועניינים אחרים החלו להעסיק את הממלכה.

ורק בלנה ניסתה לשמור את המלך אופטימי, ואמרה לו:

"תראה את הצד הטוב שבסיפור. לפחות לא תצטרך לשלם לה מזונות."

 

ד.

כל המריבות, העימותים, הדיונים, המלחמות והחומות, לא הטיבו עם שלגיה. היא ראתה איך הוריה רבים על שטויות במשך שנים, מכפישים האחד את השני, אפילו משתמשים בה ככלי ניגוח. האובדן הפתאומי של אמה פגע בה והחליש אותה יותר. היא אף פעם לא אהבה את עורכת הדין בלנה ריבה, שהחלה להיות יותר ויותר מעורבת בענייני הממלכה, ביחסי החוץ שלה ובחקיקה.

ולמרות שבלנה ביקשה ממנה שוב ושוב, היא אף פעם לא הסכימה לעשות לייק לדף שלה בפייסבוק.

יום אחד פגשה את אחד היועצים הבכירים ופניו כועסים. לכשהתעניינה במצבו אמר לה שהוא החליט להתגרש מאשתו ("סופי!") והוא בדרך לפגישה עם בלנה.

"למה?"

"מה זאת אומרת למה?"

"ניסיתם להידבר?"

"להידבר?!"

"לשבת ולדבר על המחלוקות שלכם, לנסות לראות איפה ישנה הסכמה ואיפה לא. אתה יודע."

"אני לא."

"אני חושבת שזה יחסוך לכם כסף, עוגמת נפש, ושנים של דיונים."

"אבל... אבל... את לא יודעת איך אשתי מתנהגת!"

"אני בטוחה שאם תנסו להידבר ביניכם תוכלו לנסות להגיע למקום טוב יותר מאשר ההורים שלי הגיעו. חוץ מזה, אתה יודע כמה שכר טרחה היא לוקחת?"

שלגיה המשיכה לדבר עם היועץ, ובסופו של דבר הציעה - היא לא ידעה מאיפה זה בא לה - שהיא תנסה לגשר ביניהם. ואכן - תוך מספר שבועות הגיעו הזוג להסכמה מחויכת והתגרשו בצהלה.

שמעה של שלגיה החל להתפשט ברחבי הארמון, וכל מי שהיו לו בעיות של שלום בית ניגש אליה. היו אפילו זוגות שהיא גרמה להם לחזור בהם לפני הפרידה. את כולם השביעה שלא יספרו על כך לאביה, אבל הוא ממילא היה עסוק בממלכה. היא הרגישה שהיא מתחילה למצוא את ייעודה בעולם וגם קצת להתפרנס מהצד, בחזקתו של אב שלא מתעניין בה, נסיכה בודדה בארמון.

 

ה.

עד שיום אחד היא קיבלה קריאה דחופה לחדרו של אביה. היא הגיעה נמהרת ומצאה שם את אביה המלך, עורכת הדין בלנה ריבה, ושלוש כוסות של שתייה חריפה.

"רציתי שתשמעי את זה ישירות מאיתנו, שלגיה. אני ובלנה הולכים להתחתן."

עולמה קרס עליה. אותה עורכת הדין תאבת הבצע, החמדנית ומחרחרת המריבות תשמש עכשיו כאמא החורגת?

אבל אביה הוא ילד גדול. היא לא תוכל למנוע את זה.

"בלנה תנהל את המחלקה המשפטית שלנו אחרי החתונה. והיא תשמח מאוד שאת תעבדי אצלה."

"ותתחילי מקטן. כמו שאני התחלתי. לאט לאט מתפתחים, זו הדרך הטובה ביותר." אמרה לה בלנה בחיוך צופן סוד.

החתונה התקיימה מספר חודשים לאחר מכן. השניים ערכו כמובן הסכם קדם נישואין, דבר שלימדה אותו עורכת הדין בלנה שחובה לעשות בפרק ב. המלך, שנתן בבלנה את אמונו המלא, נתן לה לנסח את ההסכם...

שלגיה, על אף מחאותיה, גילה המתקדם ועיסוקה המלבלב בגישור שהחל להניב לה כסף (אם כי היא לא סיפרה עליו לאביה) - נכפתה לעבוד במחלקה המשפטית של הממלכה. ואכן, היא התחילה בקטן.

"אני רוצה שתלמדי מהשטח." אמרה לה בלנה תוך כדי ששלגיה הגישה לה כוס קפה. "עוד לא הפנמת שאני לא אוהבת קפה נמס עלית?" אמרה לה בזעם לאחר שלגמה מהכוס.

שלגיה סבלה מאוד ורצתה לעזוב את הבית, אבל אביה התנגד בכל תוקף. "נסיכות עוזבות את הבית רק עם בעל, ואת עוד צעירה! את לא רוצה לעבור את מה שעברתי עם אמא שלך." היא ידעה שבלי הסכמתו של אביה היא לא תוכל לעזוב, שכן לא תהיה מוגנת בעיר הגדולה, שבה כולם מכירים אותה, אם אביה לא ישלח לה מאבטחים. מה תעשה?

 

ו.

בלנה היתה מאושרת. כל מה שרצתה וחלמה עליו התגשם. עושר בלתי מוגבל, משרתים, עוצמה, הסכם קדם נישואין מקפח. רק דבר אחד העיב עליה. היורשת המעצבנת הזו, שלא סבלה אותה מהיום הראשון.

"אבל, נו, שטויות."

בכל בוקר פתחה את עמוד הפייסבוק שאלה בשאלה הנצחית:

"כל אוהביי שעל הקיר, מי עורכת הדין, המשפטנית, המנהלת והמלכה הכי טובה בעיר?"

ותמיד קיבלה עשרות אלפי לייקים ותגובות מהנהנות. אבל יום אחד, במקום לשקף לה את מה שהיא רצתה לראות, כתב לה מישהו – "אין ספק, המלכה, שאת עורכת הדין, המשפטנית, המנהלת והמלכה הכי טובה בעיר ובממלכה, אבל יש אחת שאמנם איננה עורכת דין, אבל יש לה הצלחה לא מבוטלת בגישור בגירושים."

המלכה בלנה עמדה ותמהה, רצתה לכתוב הודעה אישית לכותב ההודעה החצוף, אבל תוך כמה דקות קיבלה ההודעה הזו לייק ועוד לייק, לייק ועוד לייק. היא היתה בהלם וכתבה הודעה חדשה.

"מי היא המגשרת המדוברת?"

היו הרבה תגובות שדרשו לדעת מיהי והרבה לייקים, אבל מי שידע שמר על שתיקה.

"זו פקודה!" כתבה בתגובה - דבר שמעולם לא נהגה לעשות, ומישהו כתב לה הודעה אישית: "שלגיה. הבת החורגת שלך."

 

ז.

לעצביה של המלכה בלנה לא היה גבול. היא נזכרה עכשיו שאחד מיועציה עמד להתגרש ולא עשה זאת דרכה. היא הניחה שזה בגלל שכר הטרחה הגבוה, אבל איכשהו זה הלך מהר מדי והוא נראה מאושר מדי - שהיא תהתה איך עורכי דין השיגו תוצאות כושלות ומהירות כאלה. היא זימנה אותו למשרד וציוותה עליו לומר לו איך התגרש.

הוא, בצר לו, נאמן לשבועת הנאמנות, נאלץ לספר לה שהתגרש בגישור אצל שלגיה.

היא, בעצביה כי רבים עליה, אמרה שצריך לחסל את היוזמה הזו של שלגיה.

"היא עובדת עכשיו! איפה היא?"

באותה שעה שלגיה, שיצאה לזרוק את הזבל, ניצלה את הזמן כדי לנהל פגישת גישור עם זוג שעמד להתגרש.

"אני אלך לחפש אותה."

"לא, אל תגיד לה כלום! אל תדאג," אמרה המלכה וחיוך זדוני על פניה, "תן לי לטפל בזה."

בימים הבאים הגבירה בלנה את עומס העבודה על שלגיה.

"עכשיו אני לא רוצה רק שתטפלי במשק, הגיע הזמן שתתקדמי ושיהיו לך יותר תחומי אחריות. מעכשיו את גם אחראית טכנית, כתיבה, הדפסה, צילום ומצב רוח. תראי כמה אני מעריכה אותך."

שלגיה, שהצליחה איכשהו לשלב את העבודה והגישור ניסתה להתנגד, אבל לשוא.

"את נסיכה. את צריכה להתקדם מהר. ואגב, שמעתי שיש לך עסק קטן מהצד."

שלגיה החווירה.

"אני מאוד שמחה שאת יוזמת ומצליחה לבד, אבל, חמודה, יש לך עבודה כאן. תשתדלי רק שזה לא יפריע לך בהתקדמות המקצועית האמיתית."

ובחיוך מתקתק זה נפרדה ממנה לשלום.

 

ח.

הידיעה שסודה נחשף דווקא הסירה אבן מלבה של שלגיה. אמנם היה עליה הרבה יותר עומס – היא התחילה גם בגישור דרך סקייפ, תוך כדי שהיא בודקת וירוסים במחשבים הישנים במסגרת העבודה, אבל עכשיו, כשלא היתה צריכה להסתיר את זה, גם פתחה דף עסק בפייסבוק שהלייקים אליו גברו מיום ליום עד שהגיעו לשמונים אלף.

בלנה, מצידה, מלכה, עורכת דין ומשפטנית דגולה, לא שקטה על שמריה.

יום אחד הגיעו אל שלגיה חוקרים של מס הכנסה שהאשימו אותה בהעלמת מס. אל המלך, שבדיוק היה בפגישת עבודה בחו"ל, הגיע שליח שמזמין אותו להגיע לעובדת סוציאלית שתבדוק את מסוגלותו ההורית לצורך בדיקת תלונות על הזנחה.

המלך חזר מיד מחו"ל ומצא את שלגיה נחקרת בחדרה על העסק שהקימה ועל המסים שהעלימה. עובדת סוציאלית מתקתקה אמרה לו שהוא לא מסוגל לגדל את שלגיה ולא מתפקד כאב ("עד כמה שאב זה משהו שאמור לתפקד!") ואפילו בלנה קיבלה איזו נזיפה קטנה וקורצת ממנה על כך שהיא לא משמשת דמות אם לשלגיה, לפני שהעניקה לה כמה ניירות מרשרשים. שלגיה קיבלה מיד לאחר שיצאו החוקרים ("ניפגש בבית המשפט!"), עוד אלו מדברים וזה בא, גם ביקור מפסיכיאטר שטען שהיא סובלת מהפרעה פוסט-טראומטית וצריכה השגחה צמודה. העובדת הסוציאלית עמדה לידו ורשמה את כל מה שאמר בהנהון מחויך.

שלגיה ההמומה, השבורה והמזועזעת, שבגלל שכל ימיה גדלה מוגנת בארמון בכלל לא ידעה מהו מס הכנסה ואיך מקימים עסק, ידעה בדיוק מאיפה זה הגיע. היא ניגשה לאביה וסיפרה לו את הסיפור כולו, כולל על בלנה. המלך  ההמום קיבל קצת תושיה, ניגש למשרדה של בלנה וביקש הסברים.

"הילדה הזו לא תישאר פה!" הגיבה.

"איך את מדברת אליי?"

"זה או היא או אני!"

"ברור שאני מעדיף אותה!" הוא לא הבין מאיפה זה בא לו, אבל עכשיו היה די עצבני על בלנה.

"זה לא כל כך תלוי בך לאור ההמלצות של פקידות הסעד. וחוץ מזה, תחשוב טוב טוב אם אתה רוצה להתגרש מאחת כמוני. ומומלץ גם שתעיין בהסכם קדם הנישואים שלנו. אל תשכח מי כתבה אותו."

עולמו של המלך חרב עליו. הוא הבין שנפל לפח. שלגיה היתה מבולבלת – מצד אחד הזדמנות לצאת מהבית אל העולם הגדול, מצד שני מנסים לאבחן אותה, ומצד שלישי – רוצים ממנה כל כך הרבה כסף כך פתאום וטוענים שהיא גוזלת את אוצר הממלכה! "כולם שווים בפני החוק!" צעקו עליה החוקרים כשניסתה להתגונן.

מה יהיה?

 

ט.

שלגיה הוצאה מהבית. היא לא רצתה ולא הסכימה, המלך גם הוא טען שהוא המלך כאן ומה נסגר, אבל גם המלכה טענה שהיא המלכה, שכולם שווים בפני החוק, ושקודם כל טובת הילדה, "ואם היא צריכה להיות בהשגחה – אז אין מה לעשות.".

"אני לא ילדה!" טענה שלגיה, אבל כל הצופים שקראו בעיתון על ההפרעות הנפשיות שלה ריחמו עליה והנידו בראשיהם כשנלקחה משם בכוח, ואחר כך חזרו ליום העבודה. שלגיה הובלה לדיור מוגן שבו התגוררה, בשל מעמדה הרם, יחד עם שבעה מטפלים שניסו למנוע ממנה קשר עם העולם החיצון. בחורה בת עשרים, מנוסה בגישור ובוגרת, נסגרה בבית בקצה היער ("שיהיה מרוחק", ביקשה המלכה בלנה מפקידת הסעד בשיחת טלפון סודית). דף העסק של שלגיה בפייסבוק נסגר, והמלך שילם את חובה למס הכנסה למרות התנגדויותיה של המלכה שישלם זאת מהרכוש המשותף. "יש מלחמות שאפשר לוותר בהן. קצת." חשבה.

וכך חלפו מספר חודשים.

המלך הקפיד לשמור הפעם על הסדרי הראיה שהיו לו, דבר שפגע בתפקודו כמלך ואיפשר לבלנה להרחיב עוד ועוד את שליטתה. אסור היה לו להיכנס אל הבית – המטפלים אסרו על שלגיה לפתוח את הדלת לאיש כשהם יצאו לעבודה ("העבודה שלהם זה לא לשמור עלייך?" "זה מהצד.") והם דיברו דרך החלון.

"אז מה ככה?"

שלגיה לא הלכה ודעכה, להפתעתו. היא שנאה להיות סגורה בבית קטן עם המטפלים שלה, שציפו ממנה לסדר את הבית, אבל בלנה לפחות לא היתה שם, ויום אחד גם הגיע אליה זוג שעמד להתגרש.

"הגענו עד לכאן, לקצה היער, כי אנחנו רוצים לעשות את זה בטוב."

"אני רק אפתח תיק במס הכנסה."

הפעם המלך עזר לה לפתוח שם תיק, תחום ששמר בכל כוחו שהמלכה לא תיכנס אליו. שלגיה לא פתחה דף בפייסבוק ושמרה על עבודתה החדשה בסוד, המלך שמח שלפחות במה שהיא אוהבת היא יכולה לעסוק, והתחרט על תפקודו האבהי בעבר. המלכה, מצידה, שמחה שנטרלה את שלגיה וששליטתה בממלכה הלכה וגברה.

 

י.

אבל שוב, יום אחד, סיפר חבר בדף הפייסבוק של המלכה על כך ששלגיה ממשיכה ומקבלת גרושים. הפעם הוא לא עשה את זה בהודעה אישית אלא בכתיבה על הקיר של המלכה. "איזו חוצפה!" חשבה. הוא טען שהמלכה מנסה להרחיק את שלגיה כדי שלא תהיה לה תחרות ושתצליח בעסקיה, ושהכל הוא מזימה מתוכננת מראש של מלכה תאבת בצע. המלכה פנתה למחוק את הפוסט ולהטיל פקודת מעצר על הכותב האלמוני שלא היו לו שום חברים, אבל מהר הוא קיבל מלא לייקים---

משהו באהדה של הציבור כלפיה, שאף פעם לא היתה מלאה, הלך ודעך.

היא הזמינה אליה את פקידת הסעד וקבלה על כך ששלגיה עומדת בקשר עם אנשים. פקידת הסעד הממשוקפת חייכה חיוך לבבי ופק"סי ואמרה לה: "לפי ההסדרים שלגיה לא יוצאת מהבית ללא פיקוח, אבל לא נאמר דבר על פתיחת החלון."

"אבל אני אומרת!"

"כולם שווים בפני החוק! אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לעשות כלום."

"כמה אתה רוצה?"

"ראית מה כתבו עלייך בפייסבוק? נראה לך שאני אלכלכך את הידיים שלי? אם מזרע היהודים שלגיה, נפול תיפלי וכו'"

המלכה זעמה וזעמה, אבל הבינה שאין לה מה לעשות. היא התקשרה למס הכנסה והתברר לה ששלגיה רשומה כעצמאית ומשלמת מסים כחוק. היא התקשרה למלך, אבל הוא סינן אותה--- מה שהמלכה לא ידעה, זה שהוא עצמו ביקש מהיועץ הגרוש שלו לכתוב בשם בדוי על הדברים בפייסבוק של המלכה.

ושלגיה, ללא פייסבוק וללא סמארטפון, מנותקת מהעולם, המשיכה להשכין שלום בין איש לרעהו ובין גרוש לגרושתו.

 

יא.

הימים חלפו. מספר הלייקים שקיבלה בלנה הלך ופחת למאה ועשרים אלף. דפים בפייסבוק של "אוהבים את שלגיה" ו"להתגרש ולהתרגש בגישור" שפתחו אוהדיה של שלגיה קיבלו עשרות אלפים. לשלגיה נודע על הבלגאן שיצרה, והיא הצליחה, בעזרתם של כמה גרושים שכל כך נהנו מהגישור עד שהמשיכו לשמור איתה על קשר גם אחרי הגט ("זה הבילוי השבועי שלנו, להיפגש ככה אצלך."), להוציא דו"ח לציבור שאמר שהעלייה בכמות הפונים לגישור בשנה זו מראה על שביעות רצונו של הציבור מתפקודה. אתרי אינטרנט החלו לצוץ ולספר על נפלאות הגישור, כולם נותנים את הקרדיט לשלגיה, האם המייסדת, ואל המלכה, כעורכת דין לענייני משפחה, החלו להגיע פחות ופחות פניות.

"מה נסגר, חבריי? אני לא עורכת הדין הטובה ביותר?" כתבה בדף הפייסבוק.

"תשמעי," כתב לה מישהו, אוהד ותיק שכבר התגרש אצלה חמש פעמים, "כשעושים גישור זה אחרת."

תגובות רבות הסכימו איתה. וגם המלך המעצבן הזה עשה לה לייק. מה שיכתבו על הלייק הזה בעיתונים...

"אני חייבת למצוא דרך להחזיר את המצב לקדמותו."

בלנה, שכעורכת דין היתה חריפת שכל וזריזה, חיפשה מוצא ממה שקרה. האם טעתה בהרחקה של שלגיה? עכשיו שלגיה הרבה יותר אהודה משהיתה – מרוחקת ככל שתהיה, ויותר גרוע – היא עצמה מאבדת את הלגיטמציה והמוניטין שלה.

היא חשבה על מסרק מורעל או תפוח מורעל, אבל הבינה שאחרי פעם אחת שמישהי מקורבת למלך נהרגה, עדיף לה לא להתעסק עם דברים כאלה כדי לא להחשיד. חוץ מזה, היא זכרה שהיה דבר כזה באיזו אגדת ילדים, וידעה שיקשרו אותה ישר אליה, כאם חורגת. אני חייבת, החליטה, לפגוע במוניטין המקצועי שלה.

המלכה בלנה כתבה תוך כמה דקות מאמר על חסרונות הגישור ועל היותו של בן הזוג לא מוגן ושלחה לאתר ולפייסבוק. במקום הסכמה מוחלטת, החל ויכוח.

אבוי!

ואז נצנץ במוחה רעיון חדש, והיא התקשרה למרכז התקשורת.

 

יב.

שלגיה לא הבינה מאיפה הגיע הזוג שעמד לפניה. מאחוריהם עמדו צלמים, בימאים ופקידת הסעד שעשתה הסבה מקצועית והפכה למנחת טלוויזיה ("מרוויחים בזה יותר טוב." חייכה בקריצה.) הם היו זוג אגריסיבי, עצבני, והיו מסוכסכים על כל דבר שאפשר להעלות על הדעת. היו להם שישה ילדים, וכל אחד רצה משמורת על אותם שלושה ילדים, כששלושת האחרים יוותרו אצל הצד השני. לא משנה שאחד מהם היה בן עשרים וארבע. היו להם שתי דירות, ושניהם רצו את אותה הדירה. האישה רצתה מזונות אישה שבהם ייכללו גם הסיגריות והאיפור ("בגישור אנחנו לא פוסקים מזונות אישה", ניסתה שלגיה לומר, וזכתה בפרצוף עוין מהאישה). הגבר רצה שהילדים יחונכו בבתי ספר ניו אייג'יים דמוקרטיים ("מה את מסתכלת ככה? אמא שלך זכרונה לברכה מאוד אהבה את זה.") והאישה רצתה חינוך חרדי, למרות שהיתה אתאיסטית ("להם יש ערכים!"). הם רבו על עלות האינטרנט בחודשים האחרונים, על המשקל שהעלו הוריה של האישה בסעודות שערכו בבית הוריו של הבעל, על הוצאות הצדקה של הבעל והאם הן מוכרות למס הכנסה (פקידת הסעד קרצה למצלמה בחיוך), על מחזיק המפתחות של האוטו הראשון ועל עלות תיקון מכונת הכביסה שהבעל טען שהאישה קלקלה כשניסתה לזרוק אותה עליו, כשהאישה טענה בדיוק ההפך.

בכל מקרה אחר, שלגיה היתה שולחת את הזוג הזה לריב בבית המשפט. גם לגישור יש מגבלות. אבל המצלמה שם ("אנחנו עורכים תכנית על תופעת הגישור בבתי המשפט וחשבנו שיהיה נכון שהפרק הראשון יהיה עלייך, בתור המובילה של הטרנד", אמרה לה פקידת הסעד בטון מתקתק) והציפיה שהיא תיצור גרמו לה לאובדן תחושת הביטחון, ולחיפוש איזה שביב שבכל זאת, אולי אפשר יהיה לבנות עליו גשר.

היא לא הצליחה.

המלכה בלנה קיבלה את הקלטות מידי שר התקשורת, חייכה חיוך זדוני ואמרה משפטים מהסוג שתמיד הביצ'יות בטלנובלות אומרות. משהו כמו "Te voy a destruir! Te voy a matar!"

לאחר כמה ערבים, כשצפו שלגיה ושבעת המטפלים בפרק הראשון, שלגיה לא היתה יכולה לעצור את דמעותיה. על הלוקיישן של הבית העלתה פקידת הסעד ספקות בנוגע למהות הגישור וליכולת של שלגיה האהודה לפתור בעיות.

"האם בשביל הכסף שווה להיכנס לניסונות דיון שכאלה?

האם שלגיה, נטולת ההכשרה המקצועית, ועם היסטוריה של פוסט טראומות, שלמען הגילוי נאות, אני אישית הייתי שותפה באבחנתן, כעובדת סוציאלית עם הכשרה מקצועית, מתאימה לזה?"

קאט. מעבר לשלגיה המגמגמת מול הזוג.

המלכה צפתה בסרט ביחד עם שר התקשורת, המאהב החדש שלה, ולא הפסיקה להמהם בהנאה.

המלך צפה בחמת זעם במה שהתרחש שם, אבל במוחו החל לנתר ספק קטן. האם שלגיה שלו קצת קפצה מעל הפופיק?

ופחות ופחות זוגות הגיעו לשלגיה. עם הזמן, רק הזוג הזה התעקש להמשיך ולהגיע, ושלגיה, בניסיון נחוש להראות שהיא מסוגלת, בניסיון אחרון לבטא את יכולותיה – בייחוד למצלמות שמשום מה לא הפסיקו להגיע ("תכננו רק פרק אחד איתך, אבל העם במתח!").

אבל היא לא היתה מסוגלת.

 

יג.

הימים עברו בעצלתיים. שלגיה שבה אל סידור הבית והניקוי, זוגות כבר לא הגיעו, ורק כששמעה את שאון המצלמות (תיק תק), פקידת הסעד ("אני לא חושבת שהבגד הזה מתאים ליער") והזוג הרב ("אין מצב שתקבלי את המלחיה שקנינו במחנה יהודה ללידה!" "בכלל לא קנינו אותה ללידה, איזה מין אבא אתה!") מתקרבים אל הבית נדרכה והתכוננה לעוד פגישה מתישה – שאף פעם לא הניבה פירות. אחת ההצלחות היחידות שלה היתה ההסכמה על חלוקת שקי הקמח שנותרו בבית – היו שלושה, במתכונת של שבעים ושניים אחוז לאישה ועשרים ושמונה לגבר, כי הוא אכל רק קמח מלא וקמח רגיל היה עושה לו אלרגיות, "אבל אם הילדים ירצו לשחק, אני גם צריך משהו! את יודעת איזה דברים אפשר לעשות היום עם קמח?" גם שאר ההצלחות שלה היו ברמה כזו. היא נראתה ונשמעה מגוחכת. היא והמטפלים אפילו לא טרחו לצפות בפרקים הבאים.

בינתיים, בארמון, דברים נראו חשודים למלך. אמנם היתה לו ביקורת קשה על שלגיה והניסיון שלה לגשר בין שמן ומים באמצעות קמח, אבל האינטנסיביות והמגויסות של פקידת הסעד לשעבר נראתה לו חשודה קמעה. הוא הזמין אותה לפגישה ("כולם שווים בפני החוק, וכשהמלך מזמין אותך אתה מגיע, גם אם בעבר היה לכם איזה סיפור שלילי, זה מאחור," צחקקה), אבל היא טענה בתוקף שההחלטות שלה הן מקצועיות בלבד, מציגות סיפור חשוב לצופים, וגם – "זה ביזנס, אדוני המלך" –  מונעות משיקולי רייטינג. הוא הבין שחוץ מחיוך מתקתק הוא לא יוציא ממנה עוד. גם שר התקשורת, משרד שאיכשהו, בלי לשים לב, עבר לשליטתה המלאה של המלכה בלנה, היה קורקטי וידידותי. "אנחנו תקשורת פתוחה, אדוני המלך, זה מוטו שאתה העברת לנו", אמר בחיוך שמנוני. שלגיה, בפגישותיהם הקצובות, נראתה לו כבויה יותר ויותר, עסוקה באובססיביות במטרה של גישור בין הזוג הרבים וטוענת שבכך תלויה כל יוקרתה המקצועית. "כאן ייסדתי את תחום הגישור בגירושים!"

הוא הזמין חוקר פרטי לפגישה וביקש ממנו לרחרח – לעקוב אחר פקידת הסעד, המלכה ושר התקשורת. מכמה גורמים שונים ולא מתואמים במחלקה ביקש שישיגו דו"חות תקציביים של משרד התקשורת ושל אגפים שונים בו, ולראשונה בחייו, מצא את עצמו מתפלל.

 

יד.

אדיר היה בהלם.

כל ההתנהלות של ההורים שלו היתה הזויה לגמרי בזמן האחרון. הם אמנם לא הסתדרו מעולם והחליטו להתגרש כבר מזמן, אבל המריבות שלהם נשמעו לו ממש ילדותיות, במיוחד לאור העובדה שהן נחשפו בטלוויזיה לכל נתיני הממלכה. כל הורה הסביר לילדים שהמריבות על הילדים הן לצרכי מיקוח (הוא עצמו אפילו לא גר בבית) ושהם אוהבים את כולם, אבל כולם נשרטו מזה ויצאו עם טראומות. כשעל כל דבר בדירה הודבקה מדבקה שציינה את שם הבעלים, כשהמצלמות הגיעו גם לשם, וכשפקידת הסעד תמיד פיזרה חיוכים רומזי סוד והערות עוקצניות, הוא הבין שצריך לבדוק מה יום מיומיים.

ואז, בתוך מגירה באחד החדרים, מתחת להררי מסמכים, הוא מצא גם 'הסכם קדם גירושין' חתום, מפורט וערוך על ידי עורכת הדין, מלכת הממלכה ומנהלת המחלקה המשפטית בלנה ריבה, שכלל בתוכו את כל הסוגיות. בלנה הוסמכה שם כמגשרת, דבר שהפתיע אותו מאוד, אבל יותר מכל הפתיע אותו החלק שעסק בסודיות. על בני הזוג נאסר לספר על כך שכבר הגיעו להסכמות ביניהם בנושאי הגירושין, הם התחייבו ליצירת עימות בנושאי הגירושין על פי הדרכתה של המלכה ומבלי לסטות מדבריה, והמלכה התחייבה להעביר להם סכומים שהיו מספיקים לכל אחד מהם לקניית דירה ברוטשילד, אפילו בלי שהמלכות תפעל למען הוזלת מחירי הדיור.

מה נסגר? השוחד יעוור עיני חכמים, קל וחומר את עיניהם של הוריו, אבל מ-ה נ-ס-ג-ר?

ההורים שלו היו בדרך לשם, בדיוק באותו ערב היה אמור להיות שידור חי ומיוחד מהטיפול בגישור, במה שהוגדר על ידי ההורים כהזדמנות האחרונה שהם יתנו לטיפול הזה. הוא יצא מהבית ועלה על הטוסטוס שלו. הלבן.

*

המלכה היתה מאושרת. היתה לה עבודה קשה מאוד עם הזוג הזה, הם רצו הרבה כסף, ובפעם הראשונה בחייה היא גישרה בין זוג מלא עימותים כרימון. אבל הם עשו כל מה שאמרה להם לעשות, לא משנה כמה קטנוניים, מזניחים וילדותיים זה הציג אותם. ממילא, אם ירצו, יוכלו לעבור אחר כך לממלכה אחרת.

היא בדיוק התארגנה לנסיעת עבודה עם שר התקשורת שהיתה אמורה להתקיים למחרת. לאחרונה הרבתה בנסיעות מהסוג הזה, לחתום על הסכמי תקשורת בינלאומיים ודברים נחמדים כאלה ואחרים. יותר ויותר זוגות חזרו אליה כדי לריב, כמה מהם התחרטו על האמון שנתנו בשיטת הגישור, והיא הלכה וסיבכה אותם בבתי המשפט. בדף הפייסבוק שלה חזרו האנשים והתנצלו על שאיבדו בה את האמון.

משהו חדש מתחיל. חשבה. הבית היהודי שב להתפרק כמו שראוי לו.

*

שלגיה הרגישה שהיא מתפוצצת. עד שהסכימו שהבית יועמד למכירה ויחולק מחצית מחצית, החלה האישה לטעון שעל הבעל לשאת בערך הנזק של הסריטות שגרמה הספה שלו, שהזיז אותה כל הזמן, למרצפות. לשלגיה נמאס כבר מלעשות צעד אחד קדימה ועשרה אחורה, אבל זה היה שידור חי, והיא היתה חייבת לשמור על הסבלנות ולנסות להצליח, לפחות במשהו. זו היתה ההזדמנות האחרונה שלה להחזיר לעצמה את הכבוד האבוד.

אבל היא לא הצליחה. כרגיל עם הזוג הזה. אם רק היה לנו כסף, אמר הבעל, היינו כבר מזמן הולכים לעורך דין.

"אני חושבת שעם נכונות של הצדדים לבוא לקראת גישור הוא האופטימלי. אבל הממלכה יכולה להציע לכם ייעוץ משפטי. ואם לא תעמדו בקריטריונים – האישה תמיד יכולה ללכת למרכז רקמן. יש להם סיוע משפטי לנשים שלא עומדות בקריטריונים."

"ואני?" שאל הגבר.

שלגיה נבוכה. עכשיו היא גם תצא שונאת גברים, למרות שכל מה שרצתה היה לעזור להם להתגבר על המשוכה, אבל בדרך עדינה.

"אז אולי באמת עדיף שתבוא לקראת ותמשיך עם הגישור?"

"אני שומעת פה איומים?" פקידת הסעד בדימוס פנתה למצלמה והורתה לה להתמקד בקלוז אפ על שלגיה.

"אבל לא מתקדם כלום!"

התעקש הבעל.

"את מסוגלת לזה?"

"ועכשיו נצא לפרסומות."

הצלם הוריד את המצלמה והבעל הדליק סיגריה. אסור היה לעשן בתוך הבית, במקום בו שהתה שלגייה, אבל מחוצה לו זה היה אפשרי. האישה ניגשה לאיזו מאפרת שהיתה שם שתסדר לה את המייק אפ, והבעל ניסה לנהל איתה סמול טוק.

"קשה, הא?"

"הא." אמרה שלגיה, מצוברחת. היא לא ידעה איך לצאת מהפלונטר שנכנסה אליו בעל כרחה, וחשבה שמעתה ימיה ילכו ויכלו בתור עובדת סגורה בבית המרוחק הזה, תחת חסותם של שבעה מטפלים אפאתיים, בלי התעסוקה, הלימוד והאהדה שעזרו לה להתמודד.

"כבר הגעתי לתקרת הזכוכית שלי." חשבה.

 

טו.

ופתאום, ממרחק, נשמע קול אופנוע, והגיע אדיר על הטוסטוס הלבן. שרירי ושחור שיער, הוא הסיר את הקסדה שלו ונעמד מול הצוות כולו, שקפא. מהתא מאחורי האופנוע הוציא לפתע כמה דפים מהודקים.

אביו ואמו נעצו בו עיניים.

"שלום, אבא, שלום, אמא."

"אדיר, זה לא לילדים. זה אנחנו לא רוצים לעשות את זה מולכם. תחזור הביתה."

"בגלל זה אתה עושה את זה מול כל העולם?" אמרה האישה לבעל.

"קאט דה בולשיט." אמר אדיר והתקדם, לעיניהם התמהות של כולם. הוא תפס את מבטה של שלגיה, שלא הבינה מה קורה כאן.

"מישהו מוכן להסביר לי מה זה המסמך הזה?"

הוא העמיד מול כולם את המסמך שנשא את הכותרת 'הסכם קדם גירושין', וכולם קפאו.

"הסכם קדם גירושין, מנוסח, מאושר וחתום על ידי המלכה עורכת הדין בלנה ריבה, שבו כל הסוגיות שאתם רבים עליהן כבר פתורות."

שלגיה הרגישה איך הלב שלה יורד לתחתונים.

"אבל למה מול כולם, יא אבני!" קרא אליו הגבר. בעיניה של האישה שניגשה אליו נקוו דמעות.

"היא הציעה לנו כסף. הרבה כסף. חשבתי שזה לטובתכם שנתחיל ככה חיים חדשים, ממילא הוא ישלם לי גרושים!"

"אל תדברו אליי!" קרא אדיר, הנסער. "אתם צריכים להתבייש."

הגבר הביט באישה, האישה הביטה בגבר, והוא זרק את הסיגריה על הרצפה והחל לרוץ לעבר מכוניתו.

"חכה, אני באה איתך!" קראה האישה אחריו. פקידת הסעד החלה לרוץ אחריהם, אבל הבמאי מהאולפן העביר לה באזניות שהפרסומות נגמרות וחייבים לחזור לשידור.

בינתיים, אדיר ניגש לשלגיה ההמומה.

"אני מצטער שזה היה ככה. קשה לי עם זה שאלו ההורים שלי. כנראה הכסף סינוור אותם." שלגיה לא היתה מסוגלת לדבר. "הכל בסדר? בטח את עוברת תקופה מאוד קשה."

ואז זה התפרץ. היא החלה בבכי. על ילדותה, על נעוריה, על אמה, על אביה, על הקריירה שלה, על הבידוד בקצה היער, על נסיונות הרמאות. הוא אחז בידה דרך החלון והיא לא סירבה, ובדיוק אז נאלצה פקידת הסעד לשוב ולשדר, ודיווחה על תקרית בלתי צפויה.

"בואי, נצא מפה." אמר לה אדיר, ועזר לה לצאת דרך החלון. שלגיה פשוט הלכה אחריו, מתמסרת, גם כשסידר את הקסדה על ראשה, גם כשהעלה אותה על האופנוע, גם כשהתרחקו משם יחדיו אל עבר הלא נודע...

 

טז.

היה להם דייט נחמד, הרחק מעיניה הפקוחות של התקשורת. היא היתה צריכה להירגע, להפנים, להבין, להרגיש את החופש, והוא את העובדה שהוא נמצא ביחד עם - נסיכה. היא שיערה שהרשויות בעקבותיה – הפסיכיאטר ופקידת הסעד (כשהמקורית החליפה מקצוע באה אחרת) הגיעו לבדוק אותה מדי חודש וקבעו שהיא חייבת להישאר בהשגחה, ושניהם – אדיר ושלגיה – הגיעו למסקנה שצריך להעביר לתקשורת בהקדם את המידע על המסמך הזה ולערב את הרשויות גם שם.

אדיר קיבל הרבה שיחות ממספר חסוי ולא ענה לאף שיחה, אבל פתאום בפייסבוק שלו קיבל הודעה אישית מהמלך שכתב לו שיאמר לו את כתובתם והוא ישלח אליהם מסוק שיסווה אותם ויעביר אותם לארמון. "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו." כתב. הוא סיפר לשלגיה והיא הסכימה.

המלך היה נרגש. לא היה ברור לו מה קרה שם. פקידת הסעד אמרה למצלמה במבוכה שמתברר שהיה לשלגיה רומן סודי עם בנם של הזוג המתווכח, דבר שגרם להם לעזוב את המקום בזעם, וקראה לציבור לסייע בחיפושים אחר שלגיה למען טובתה האישית, כדי שיוכלו להחזירה להשגחת המטפלים ולמניעת כל עיסוק שלה בגישור בעתיד – אבל משום מה הוא לא האמין לה.

עכשיו, אחרי המון זמן, מוסתרת מהרשויות, שלגיה הולכת להיות איתו שוב!

שלגיה ואדיר הגיעו במכונית פשוטה, מחופשים לנוודים זקנים, מונהגים על ידי היועץ הבכיר שעזר לו כבר שנים. הכל התנהל כמו מבצע צבאי, בהסתר מעיניה של המלכה שהיתה עסוקה בטלפונים לכל העולם ובנזיפות חמורות לפקידת הסעד. המלך נתן לשלגיה חיבוק מהיר, לחץ לחיצה קצרה וחשדנית את ידו של אדיר ושלח אותם בליווי היועץ לחדרים נפרדים מתחת לאדמה. לפחות ללילה. הכל היה תכליתי, קצר וענייני. מחר זה היום הגדול. לאחר מכן, הוא נפנה להיפגש שוב עם החוקר הפרטי.

*

למחרת בבוקר עמדה המלכה בלנה ריבה לצאת אל הטיסה. המשרתים הרימו את מזוודותיה, והיא בדיוק התלבטה איזה ספר תיקח אל הטיסה. היא היתה מאוד לחוצה מאז אתמול, וליתר ביטחון דאגה להעברת כספים רבים מחשבונות הממלכה לחשבון סודי שפתחה בשוויץ. גם המזוודות שלה הכילו לא מעט ציוד. היא פתחה את דלת חדרה והחלה ללכת בכיוון המסדרון המוביל ליציאה. קול נשמע מאחוריה.

"בלנה!"

זה היה המלך, זעוף ובטוח בעצמו. בדרך כלל הוא לא היה פונה אליה, הם כבר לא דיברו לפחות שלושים יום.

"אני ממהרת. משהו חשוב?" אמרה, תוך כדי משחק בשרביט הזהב.

"רק רציתי להראות לך משהו!"

לאט לאט הוא התקדם אליה, בצעדים בטוחים מדי. היא חששה. לפתע עצר והוציא מכיסו...

תמונות שלה ושל שר התקשורת ביחד באופן שאי אפשר לטעות בו,

תדפיסי העברות כספים של חשבונות בית המלוכה.

מכשיר משוכלל שניסה להפעיל אותו – "חכי, אני גם רוצה שתקשיבי" -  אבל קצת הסתבך, ופתאום הופיע מחדר אחר הבחור מאתמול, הבן המנוול של הזוג המנוול, ואמר: "תן לי, אני אסתדר עם זה", ותוך שנייה הפעיל אותו, ונשמע קולה של בלנה נוזפת בפקידת הסעד, מדברת איתה על כסף ותפקיד ואחריות והפללה ודְאגה לכך ששלגיה תימחק – מקצועית ונפשית, בטון הברור ביותר.

בלנה היתה מעורערת וממוטטת. שרביט הזהב נפל לרצפה, היא אחזה בקיר כדי לא ליפול. הבינה שהעולם סוגר עליה. שיש כאן יותר מדי ראיות נגדה. שהיא הסתבכה עד מתחת לצוואר. היא העריכה את המלך שלה פחות מדי!

"אני... בטוחה שעם גישור אנחנו נוכל להתגבר על הכל." אמרה את המשפט המתאים ביותר שיכלה להוציא מפיה.

ולפתע, מהצד השני, הגיחה שלגיה, "יש מקרים שבהם גישור לא יועיל. היתה לי מורה טובה שלימדה אותי את זה."

גם היועץ הגרוש הגיח פתאום, מרוצה מעצמו.

"בגללה שלגיה נכלאה כל התקופה הזו בבית בקצה היער."

"שלחוּה אליו."

"אדוני, יש לנו כאן מערכת חוק בממלכה שלנו."

 

יז.

ומה היה בסופם של הגיבורים?

עורכת הדין בלנה ריבה נשלחה לבית הכלא לשנים רבות, מנושלת מכל רכוש, יחד עם פקידת הסעד והפסיכיאטר המחוזי. שר התקשורת היגר לשוויץ, שם הספיק למשוך קצת מכספי הממלכה לפני שהוחזרו אליה, וחיפש לו נשים חזקות אחרות להתחנף אליהן. הזוג הרב התגרש לפי הסכם קדם הגירושין שסיכם דרך בלנה, למרות שלא קיבל ממנה לעולם את הכסף, ונדרש להוציא הרבה מאוד על פסיכולוגים לילדים. המלך חשב שלהינשא בשלישית יהיה כבר מוגזם, והשלים עם הבדידות שלו. עם השנים הפך להיות רך יותר, ובקיעים של מיסטיקה בקעו בקונכיה הרציונליות שלו. אחרי הכל – התפילות שלו עזרו לא מעט.

שלגיה ואדיר נישאו ועברו לגור באגף בארמון. שלגיה פתחה עסק גישור, מכון להכשרת מגשרים וטיפלה באהבה בכל הזוגות שהגיעו אליה. היא פרסמה ספרים ומאמרים והיתה אורחת מבוקשת בתכניות בוקר. אדיר נהנה ממנעמי הנסיכות, למד אימון אישי ותמך ללא לאות באשתו הקרייריסטית. מדי פעם, לבקשת המלך, הוא חילטר במס הכנסה.

נולדו להם ילדים רבים, ואדיר היה המטפל העיקרי לאור עיסוקיה הרבים של אשתו הקרייריסטית. המלך שיחק וטיפל בילדים, מכפר על שנים של הזנחה. סוף סוף בחייהם, יכלו כולם להגיד שהם מאושרים וחיים באושר ועושר. כך אכן אמרו, עד שהם מתו, או התגרשו. בגישור.



נונסנס שלגיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללפיד בוער
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
כ"ח אדר ה´תשע"ג  
שנון, חכם, ואני מזהה שברירי מציאויות שהיו או לא היו אך נכתבו ב'הזמנות שניה'.
באמת כדאי לשים שם קישור לסיפור הזה.
לייק.
ב´ ניסן ה´תשע"ג  
ג´ ניסן ה´תשע"ג  
כתוב מאוד יפה וזורם, יש עוקצנות צינית שאני די אוהב.
בסיפור הגירושים כתובים כנורמה רק השאלה איך זה נעשה. (דבר מעניין בפני עצמו)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד