שיכול להיות, רק יכול להיות ותקני אותי אם אני טועה, הנסיון להשאר בתוך מסגרת פורמלית שאת תופסת כשיר קצת מגביל אותך. החרוזים, למשל. את לא ממש שם- את מוותרת עליהם מפעם לפעם- אבל את עדיין לא מתנתקת מהם, וזה סוגר את מה שלהרגשתי את *באמת* רוצה לומר. ואולי גם משלב השפה: מורגש שאת לא שוחה היטב בסוג השפה הזה- לא שאת גרועה בו, אבל שהוא לא טבעי לך, שאת עובדת עליו בכח- וגם זה חוסם, וחבל. בעיניי אחד המקומות הכי עוצמתיים בשיר הוא כשאת אומרת, הכי פשוט:
אני שומעת
העצים שׁרים
העצים שׁרים
אני לא יודעת כמה הכרות יש לך עם עולם השירה. כדאי לחפש ולהכיר- לא כל המשוררים היו אלתרמן ורחל. יש את זלדה, וגם ללאה גולדברג ולנתן יונתן, למשל- שידעו לכתוב גבוה ומחורז ומדויק- יש שירים שמנערים את הכבלים האלה. יש עוד המון-המון דוגמאות, ניסיתי רק לתת לך מהמשוררים המוכרים יותר, בתור התחלה. לדעתי- שחרור כזה יכול לעשות נפלא לכתיבה שלך, כי יש לך את הכשרון אבל קשה לו להגיע לפני השטח.
(רגעים נהדרים בשיר:
והם שׁרים
גם כשמתקרר
אני רואה בקצוות עשבים שוטים
ומה שאמרתי קודם. כיף שבאת לכאן
)
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי