בנושא
בכרם
חדשות
 
מעשה בשטיבלך / צניחה חופשית
בביכורים מאז א´ אדר ה´תשע"ג

סיפור ללא מסר וללא קשר, בלי בג"ץ ובלי בצלם

היה זה ליל שישי חורפי וממוצע בשכונה רגילה בירושלים. מנייני ערבית קמו והלכו בשטיבלעך המקומי המכונה בפי עם "יודקע'ס שול" על שם העיירה הפולנית יודעקאליס ליפשיץ שנחרבה על ידי הנאצים ועוזריהם בשלהי מלחמת העולם השניה, עת נהגו במדיניות 'דרוס כל דוס והשמד כל חרד'. יוצאי הכפר, אשר הגיעו בהמוניהם לשכונה מסויימת זו בירושלים, בנו בית כנסת לתפארת לזכר השטייטעל החרב. עם השנים הוא נודע בשל מנייני המנחה-מעייריב המהירים שלו, וסיר הצ'ולנט המהביל מעשה ידיהן של ניצולות העיירה. ברבות השנים הבשלניות המופלאות כבר פסקו מלבשל את הצו'לנט, אך המוניטין הייחודי והארומה המופלאה עדיין לא עזבו את חדרי המניינים בבית הכנסת.

לפתע נכנס נחום הגבאי הוותיק בסערה לבית המדרש, ונפשו בכפו. "הצ'ולנט נגנב"! זעק "גם ההערינג! לא הותירו מהקיגל שריד ופליט! בקושי נשאר אפעס שנעפס לקידוש של אחרי ותיקין..." צווח כשהוא מתמוטט על הכסא הקרוב ביותר, במועכו ערימת עיתוני 'הצופה' משנים עברו (אם לא הבנתם, בעיירה הנ"ל שלטו ביד רמה עסקני המזרחי, במגרם ללא חת את העסקונה דרג ג' של אגודה. לכן היה כסף לבניית בית הכנסת, כי המפד"ל היו בעל הבית במשרד הדתות בעת בנייתו. אולם, לאט לאט חדרה האוכלוסיה חרדית למעוז הפועמה"ז, ועל אופי השטיבלעך נסובו מחלוקות מרחיקות לכת. אולם על כך בהמשך).

עשרות מתפללים הסבו ראשם בכעס אל הגבאי המסור, ואחדים אף הגדילו לעשות בהכריזם "שה! קדיש!". אולם לא גבאי כנחום יסוב על עקביו. הוא, שזכר את ימי התפארת של בית הכנסת, בהם שררה דומיה בעת תפילה לשלום המדינה והמולת בחירות בזמן שמונה עשרה, לא יכנע. הוא נזכר בימי הזוהר של בית הכנסת, בהם היה חבר אביו, הגבאי הקודם, בוועדת הבחירות לרבנות הראשית, ואמו, שהייתה מבשלת לנשות אמונה שטרודל תפוחים כל ראש חודש. אח! אז היו אלו ימי הזוהר של המזרחי! אולם עתה, בד בבד עם ההשתלטות העויינת של חיילי האגודה והפלישה הארורה של ש"ס, כמעט שלא נותר זכר למשופמים של פעם. אפילו נפתלי בנט לא מספק את הסחורה, שהרי הוא הייטקסיט, גיוואלד! מה עם 'תורה ועבודה'?' קדש חייך'? נזכר נחום בהוד הימים הקדומים, בשעה שהפך את רגבי מחנה בני עקיבא בהתלהבות יתרה, עד שחפר בור בעומק של כל היכל שלמה, מעודד משירת "יד אחים לכם שלוחה' מפיו של צוות הווי (המעורב...) הסניפי.

אולם, נניח לזכרונות העבר ונתמקד בהווה. גניבת הצ'ולנט הייתה עבירה נוראה ביותר, חמורה משריפת בית מקדשנו! לנחום לא היה ספק בדבר, ידם של החרדים במעל. הוא הרי יודע, כי השטיבלעך החרדי המתחרה, שהוקם בעקבות פיצול בקרב חרדי השכונה (חלק תמכו בלהשפיע מבפנים, וחלק אמרו שקודם צריך להתכנס ורק אז לצאת החוצה) חפץ ומתאווה בכל מאודו לדעת את המתכון הסודי לצ'ולנט. אבל הוא לא ייכנע להם! לעולם לא! הוא, שזוכר את הימים העליזים של בורג, המר וגוש אמונים (טוב, נפסיק כאן).

אם כן, נחום קרא מיד למדריכי בני עקיבא החסונים מהסניף הקרוב, והנחה אותם להתכונן לפשיטה מהירה על השטיבלעך המתחרה (שכחנו להזכיר, קראו לו 'זכרון לעמברעגר, ע"ש וכו', ובפי העם נקרא 'נייעס שול', כי היה שם נייעס). המדריכים, בחולצותיהם התכולות בלטו במהרה בקרב השטיבלעך ההומה, ועיניים זועמות ננעצו בהם. צביקי המדריך הנערץ שלף פתרון מהכובע, וכולם חבשו כובעים שחורים שעמדו מיותמים ליד המקווה, וגם את החליפות לא הניחו מידם.

בעוד מדריכי נבטים וניצנים היו עסוקים בפעולת הסחה, כשפצחו בוויכוח סוער עם חרדים צעירים ('למה אתם לא עושים צבא?' 'למה אתם לא מפגינים על השבת?' ממש כמו פעם), אברם יצחק התחקה אחר ריח הצ'ולנט, והגיע למרתף השטיבלעך. הוא סימן לצביקי להתקרב, ויחד פתחו את המכסה. אולם, הפתעה! לא היה זה הצ'ולנט של המיזרוחניקים! על הריח המקורי הם הרי גדלו מינקותם, ואת הזיוף הזה יכלו לזהות בין רגע.

כעבור זמן מה חזרו בידיים ריקות לנחום הגבאי (לא לפני שהספיקו להתעדכן בכל הנייעס ובאיזה אדמו"ר רב עם אחיו, ובאיזו ישיבה העיף המשגיח שלושה חבר'ה שנסעו לטייל בזוויתן), ופניהם נפולות. אולם כשהגיעו, ראו את נחום זורח ומאושר. "למה פניך כפני יום העצמאות שחל ביום שלישי?" שאלו אותו בפליאה. "אל דאגה! מצאתי את הגנב!" היו אלו לא אחרים מאשר נחמן וניסים, זוג העבריינים-למחצה-ברלסברים-למחצה של השכונה. "הם בסך הכל רצו להתענג קצת על ה'. חבל שלא ביקשו קודם, הייתי נותן להם בשמחה! אני, שזוכר את התרגשותו העילאית של הרב נריה בעת שמחתו בל"ג בעומר במירון, לא אתן מעט מהצ'ולנט שבידי לכמה חסידים מסכנים?!" מדריכי בני עקיבא הבינו שכאן עליהם ללכת, לפני שנחום שוב יתחיל עם סיפורי 'פה בארץ חמדת אבות' ו'עוצו עצה' שלו, כפי שראינו במשך הסיפור. לכן הם  ניגשו אל זוג הגנבים והתחילו להטיף להם מוסר על קדושת הארץ וחיים של אידאלים, ולמה אסור לטוס לאומן. "אח, ספק נחום את כפיו בשמחה, הנוער של היום מלא באידאלים! ממש תורה ועבודה!" והלך לביתו כדי להכין עוד פעם צ'ולנט וכדי להסתכל שוב בתמונה הנדירה שלו עם הרב מימון, שעליה גאוותו. 



אגודת ישראל בני עקיבא ברסלב חרדים מזרחי מניין מפד"ל מקווה נייעס צ´ולנט קוגל שבת שטיבלך

© כל הזכויות ליצירה שמורות לצניחה חופשית
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ אדר ה´תשע"ג  
אה, *זה* היה הקטע של הנאצים! הם פשוט היו אנטי-דתיים! זהו, תמיד תהיתי למה לא נגעו בחילונים בשואה.

(סליחה, אבל השורה הזו צרמה לי).
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד