המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אנשי שלג / איש שלג
בביכורים מאז י"א שבט ה´תשע"ג

אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם בּוֹנִים לָהֶם אַנְשֵי
שֶׁלֶג וְרֹאשָׁם בַּשָּׁמַיִם,
לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.
לִפְשֹׁט עֲנָפִים יְבֵשִׁים, לַעֲמֹד קְפוּאִים,
נְטוּעִים בַּשָּׂדוֹת, לִהְיוֹת צָחִים וּבוֹהֲקִים;
אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עוֹשִׂים לָהֶם מְהַשֶּׁלֶג
טַלִּיתוֹת וְזוּגוֹת תְּפִלִּין, מְכַתְּתִים אוֹתוֹ לְעֵטִים,
וְגִיטָרוֹת וּפְסַנְתֵּרִים וַחֲלִילֵי רוֹעִים סְדוּקִים.

אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם מִתְחַפְּרִים בַּפּוּךְ הַצָּחוֹר
כְּמוֹ יְלָדִים, נוֹתְנִים לַקֹּר לִצְרֹב
אֶת הַכַּפּוֹת הַקְּטַנוֹת,
מְמַלְּאִים בּוֹ אֶת כֹּל הַתִּיקִים. שֶׁיּהְיֶה,
לְיָמִים עֲיֵפִים

לְיָמִים שֶנְּהַלֵּךְ בַּרְּחוֹבוֹת מְכֻפְתְּרֵי עֵינַיִם,
נָתוּר אַחַר שְׁעוֹת שֵׁנָה וְכַלָּנִיּוֹת; חַיּוֹת הַבַּרְזֶל
יָשׁוּבוּ לִכְבִישֵׁי יְרוּשָׁלַיִם וִיחַלְחֵלוּ לָנוּ
לַחֲלוֹמוֹת, דְּמָמָה מְבֹרֶכֶת תְּפַנֶּה מָקוֹם לְרַעַשׁ
לָבָן וּמְפֻיָּח וְלִבּוֹתֵינוּ יֵאָטְמוּ
כְּמוֹ בְּמִגְנָנָה. הַשְׂפָתַיִם שׁוּב עֲרֵלוֹת,
הַתְּפִלּוֹת נֻקְשׁוֹת, פִּסּוֹת יֵאוּשׁ
מִזְדַּחְלוֹת אֵלֵינוּ מִתַּחְתִּיּוֹת

(וְתַחַת רַגְלֵינוּ, בְּמֵי הַתְּהוֹם:
פְּתִיתִים לְבָנִים מוֹצְאִים בִּזְהִירוּת אֶת
דַּרְכָּם לְעַנְפֵי שְׁקֵדִיוֹת)



ירושלים שבט שלג

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש שלג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב שבט ה´תשע"ג  
(אולי כי ראיתי בעיקר ילדים. ואנשי שלג מאוחרים שנדחסו מכל השאריות. ואיך שאנשי שלג הם כמעט האחרונים לשרוד אחרי שהמשטחים המסנוורים נעלמו.
נו, מה לומר.
אבל אולי זו ירושלים האמיתית, אתה יודע? שמים ואור וכלניות. הנוקשות היא אחיזת עיניים.

והסוף. תודה לך על הסוף.)
י"ב שבט ה´תשע"ג  
שנותרתי בלי מילים, אבל זה שיר שאני לא יכולה לשתוק מולו.
י"ב שבט ה´תשע"ג  
זה בעיקר מה שיש לי לומר על השיר הזה.

על הכל,
והכי הכי על הסוף.

(מרגש לחשוב שהשלג עדיין ממשיך לרדת מתחת לאדמה)
י"ב שבט ה´תשע"ג  
כי אתה והשלג נהדרים
י"ב שבט ה´תשע"ג  
מעולה.

בכלל, זה היה חמוד לראות את שם השיר ליד ניקך.

אתה יודע, אם לא הייתי רואה במו עיניי, לא הייתי מאמינה שמישהו צעיר כ"כ יכול לכתוב מילים גדולות כ"כ.
י"ב שבט ה´תשע"ג  
ככה זה, מפעם לפעם. לכל אדם. משבת לשבת, מרגל לרגל, מאור לאור. משלווה לשלווה.

(סליחה על הדקדקנות והחשדנות... אני מצפה להסבר על "להתפלל בעדם".
אולי אני לא מספיק מחובר לרעיון השירה אם אני בכלל שואל את השאלה... ואולי אני בעצם בסדר. אפילו. מי יודע. הרבה הפתעות כבר ראיתי)
י"ב שבט ה´תשע"ג  
ככה זה, מפעם לפעם. לכל אדם. משבת לשבת, מרגל לרגל, מאור לאור. משלווה לשלווה.

(סליחה על הדקדקנות והחשדנות... אני מצפה להסבר על "להתפלל בעדם".
אולי אני לא מספיק מחובר לרעיון השירה אם אני בכלל שואל את השאלה... ואולי אני בעצם בסדר. אפילו. מי יודע. הרבה הפתעות כבר ראיתי)
י"ב שבט ה´תשע"ג  
כהרגלך.. מצטרף לכל האמור.
תגיד, יש איזשהו קשר או משמעות לניק שלך? (תמיד מעניינת אותי המשמעות של הניקים של כולם... אבל אם זה סוד, לא חייב, סתם מעניין)
י"ג שבט ה´תשע"ג  
עוד אחזור לפה...
רוצה להרגיש את השיר שוב...
י"ג שבט ה´תשע"ג  


י"ג שבט ה´תשע"ג  
מי יודע כמה מים זורמים מתחת לכל הלבן הזה.

תצליח.
ט"ו שבט ה´תשע"ג  
זה יופי.

דויד.
ט"ו שבט ה´תשע"ג  
פשוט טוב שיש אותך.

הייתי יכולה לתת תגובה טכנית: השיר מצויין, מוקפץ בכמה רמות מהטיוטה הראשונית שזכור לי שראיתי. מכופתרי עיניים זה טוב מאד, והסוף מושלם. השם מעולה, חריזה חלקית יכלה להוסיף. אבל

מה יש לי לומר? זה שיר שפשוט טוב שיש אותו. שצריך להדפיס ולתלות על ארון הבגדים. כן, אני חושבת שאעשה את זה עכשיו. מרשה?



וגם אותי מעניינת השאלה של אורי. חשבת על זה מלכתחילה כשבחרת ניק? זו תמיד היתה הפרשנות הפנימית שלך לאנשי שלג?
ט"ז שבט ה´תשע"ג  
את הניק בחרתי באקראי לגמרי, בערך צמד המילים הראשון שקפץ לי לראש. בדיעבד הוא התאים מאוד כי אני אוהב אנשים ואני אוהב שלג, ואנשי שלג.

נדודים, האמת שאת צודקת- כשכתבתי אותו באמת הרגיש לי קצת גדול עלי ומרוחק, ולא הייתי שלם איתו כל כך. עכשיו בימים האלה אני אוהב אותו יותר, כשהיאוש הוא כבר יותר מפיסות וצריך נואשות תזכורת לזה שיש בעולם. חוץ מזה תודה, את יודעת לומר את המילים הנכונות.

צ"ק, דייקת עם "הנוקשות היא אחיזת עיניים". תודה.

אלעזר, לא הבנתי את השאלה...

כל השאר תודה, אתם בסדר כולכם.
כ"ח שבט ה´תשע"ג  
הסיום באמת מדויק הולם את ירושלים, אבל דווקא הפתיחה העדינה שבתה את לבי. הארמז הניגודי בפתיחה ("מגדל וראשו בשמים") מאיר יפה את הפשטות הירושלמית שלעתים עומדת על גבול הביטול העצמי; אדם להבל דמה, ומה מתאים יותר מאיש שלג לבטא את הזמניות הזו. השיר הזה קומם בי צדדים שהיו פחות פעילים לאחרונה. אני אוהב לקרוא שירים כאלו, שהריחוק שלי מהם לא גורע מהקריאה בהם.

קצת כאב לי המשך השיר, שנופל לדעתי למקומות פחות טובים ופחות מהודקים. אבל הסיום, הסיום.
י"ב טבת ה´תשע"ד  
קראתי את תחילת השיר והגעתי עד הפוך הצהוב בבית השני ואז המשכתי לרפרף מטה כי אין לי סבלנות לשירי-ירושלים. בית המקדש והר הבית אהובים עליי, אבל ירושלים עצמה על כל ירושלמיותה קרה ונוכרייה לי.

ואז קראתי את השורות האחרונות ועכשיו יעבור הרבה זמן עד שאני אפסיק ללעלע ולגרום לעצמי כל פעם להתגבר ולא לבכות...

(אוף! אני רוצה להיות זו שכתבה את השורות האלה!)

"עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח"
"עצי שקד בדרך אל עירי המתפתלת לה בהר" - הדרך העולה ירושלימה, שלג ושקדיות. מעלף.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד