בנושא
בכרם
חדשות
 
פירות הבאושים של השיח הדמוקרטי / אביצר
בביכורים מאז ט"ז טבת ה´תשע"ג

באחד האמשים האלה, והימים ימי בחירות, אני מוצא את עצמי במקום כזה שמחכים בו, אוטובוס או תור לרופא או משהו כזה, לא חשוב, מתיישב לידי גבר אחד, שבמבט ראשון היה נראה סתם אדם רגיל, פשוט ומשמים, אך מבט מעמיק יותר יכול היה לרמוז שהוא בעצם אדם רגיל, פשוט ומשמים באופן ראוי לציון.
- "נו", הוא אומר, "מה דעתך על המצב בתקופה האחרונה?"
האמת היא שלא היה לי נעים במיוחד להתעלם ממנו, לכן הפטרתי איזה מלמול בלתי מחייב בסגנון של "אני יודע, אני מניח שיהיה בסדר, לא?"
- "אני חושב, כאילו, שזו ממש שערוריה" אומר בן-שיחי-בכפיה, "אני אומר לך, המדינה שלנו, כאילו, ממש מידרדרת בתקופה האחרונה."
אני מצדי הייתי כבר בשלבים מאוחרים של שקיעה ברפיון מחשבתי נעים, אבל דומני שמלמלתי עוד איזה חצי משפט בתקווה קלושה שהוא יניח לי לנפשי.
הוא ענה בלהט "נו, אתה יודע, כאילו, כל הקיצוניים האלה. אנחנו ממש נהיים מדינה פאשיסטית. אני אומר לך. כל הסותמי פיות האלה, זאת ממש, כאילו, סכנה לדמוקרטיה. אסור לתת להם להיכנס לכנסת. עוד ארבע שנים כאלה ואנחנו נגיע... לא יודע לאיפה. כל העולם יחרים אותנו."
הוא הפסיק לרגע לשאוף אויר, אבל זה לא עזר לו להבחין בעילפון המתקדם שקרסתי אליו לידו על הספסל. אני לא יודע בדיוק כמה זמן הוא המשיך, אני רק יודע שבאיזשהו שלב חדר לערפל תודעתי המונח 'מקארתיזם'. ברגע זה, בחיי שאינני יודע איזה שד נכנס בי, הרמתי את עצמי בכוח למצב ישיבה ושאלתי בצרידות-מה: "תסלח לי, מה זה מקארתיזם באמת?"
- "באמת, כאילו, אתה לא קורא עיתונים?" הוא שאל אותי בתדהמה. "מקארתיזם, נו, זה קטע כזה של הפאשיסטים הקיצונים. אני אומר לך, זה כאילו ממש סכנה לדמוקרטיה"
- "כן, בסדר", מתעקש השד, "אבל מה זה מקארתיזם?"
הפנים שלו כבר לבנים לגמרי כשהוא אומר "מקארתיזם, נו, אתה יודע, זה הזהו, כלומר, כאילו, של הפאשיסטים, שאומרים שצריך להפלות ערבים, וגם, זהו, גם שצריך לסרב פקודה. הם יהרסו את הצבא. זה ממש סכנה לדמוקרטיה, כאילו."
- "אבל", מתעניין הדיבוק, "זה לא בדיוק להיפך, כלומר, אלה שאומרים לסרב פקודה הם יותר לפי הדמוקרטיה, חירות הפרט וזה?"
"לא, נו, אתה לא מבין. זה כתוב בכל העיתונים. זה ככה. דמוקרטיה זה בעצם שלטון החוק, או משהו כזה, מה שאתה אומר זה גם, כאילו, סכנה לדמוקרטיה וזה, זה נראה לי ממש מקארתיזם."
- "אבל מה זה" שואג אני והמוות המשונה בעיני "מה זה מקארתיזם?"
- "הבנתי". הוא מציין ביובש. "גם אתה מהקיצונים האלה. דוקא נראה בסדר, לא יאמן איך אי אפשר לדעת." הוא מפטיר ופונה ממני בשאט נפש.
- "ואני אגיד לך עוד משהו." הוא הוסיף בהשראה פתאומית. "כל הבעיות האלה, זה בגלל רדידות השיח. אנשים לא מבינים בכלל מה הם אומרים, כאילו, מדקלמים סיסמאות. נותנים לאנשים אחרים לחשוב בשבילם. זה גם כתוב בעיתון."


אני לא לגמרי זוכר מה היה אחר כך. כל מה שאני יודע זה שהתעוררתי בחדר יפה עם סדינים לבנים. הם אומרים שזה "המוסד הסגור לטיפול בבעיות דמוקרטיה על-שם יצחק רבין". כולם כאן מאד נחמדים, הבטיחו לי שאם יהיה שיפור במצבי אפילו יתנו לי להצביע. אני רק מקווה שאני אצליח לצאת מזה, אחרת לא תהיה ברירה אלא להחליף אותי. הים יהיה רגוע עד גבה-גלי.

 



סאטירה קישון רדידות השיח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאביצר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט טבת ה´תשע"ג  
עוד באמצע קריאה הוא קפץ לי, בסוף מצאתי אותו בתגיות.

ואכן טענותיך הן מקרתיזים צרוף, סתימת פיות למיעוטים או משהו כזה, מקווה שבמוסד תבין את זה.
י"ט טבת ה´תשע"ג  
שאתה מציב לעצמך רף מאוד גבוה...

אז זה נחמד, אבל חסר לי יותר ליטוש בדיאלוג, בניסוחים (רואה את ההבדל בין:
"שואג אני והמוות המשונה בעיני " לבין, נניח, "אני לא יודע בדיוק כמה זמן הוא המשיך, אני רק יודע שבאיזשהו שלב..." ?) וגם איזו תחושה שזה לא ממש קטע עצמאי שמחקה את הסגנון של קישון אלא יותר חיקוי של קטעים ספציפיים שלו (לא שאני יודעת לשים את האצבע על איזה קטעים בדיוק... חוץ מיצחק הסוף איננו).
הפריע לי גם - מקארתיזם הוא לא ביטוי מספיק מעורפל ולא מובן כדי להוות בסיס לקטע... כמו קרן ההשוואה, למשל, ע"ש.
י"ט טבת ה´תשע"ג  
כל הכבוד וההערכה על האומץ לכתוב יצירה "קישונית" עם הרבה קריצות לדור הצעיר כשהמילה 'כאילו' מככבת באופן בולט.
ובניגוד לעמיתי המלומד שמתח ביקורת על הניסיון לחקות את קישון, אני חושב שאם אפרים היה קורא זאת הוא היה מגיב ככותרת תגובתי שנשמעת כמו צחוקו ההונגרי הכבד.
ובכל זאת הערה אחת, הסוף מעט מאכזב.
אפשר היה לסיים את זה במקום אחר מהמוסד הסגור על שם רבין ולעקוץ עם משהו קצת יותר "קי(ל)שוני".
בגדול-אהבתי מאד.
כ´ טבת ה´תשע"ג  
שהצבתי לעצמי רף גבוה, ואני מודע לזה שאני כמובן לא כותב ברמה של קישון, אבל אני בהחלט חושב שדוקא הקטע עצמו הוא מאד קישוני גם ברעיון שלו, ולא רק בביטויים ספציפיים. זו הסיבה שכתבתי אותו כך.
כ´ טבת ה´תשע"ג  
מסכימה שהקטע קישוני גם ברעיון שלו ולא רק שואב ביטויים, סליחה אם השתמע אחרת.
התכוונתי שנוצרה אצלי תחושה שהוא פחות - קטע עצמאי הכתוב בסגנון קישוני ויותר - משתמש ברפרנסים לקטעים קישוניים ספציפיים (כמו יצחק הסוף, קרן ההשוואה).
במחשבה שניה - אולי התחושה נוצרה בגלל פסקת הסיום שהיתה קצת תלושה.

ועדיין נראה לי שיש מקום ללטש מעט את הניסוחים, במקומות מסויימים.
כ"א טבת ה´תשע"ג  
את רוצה להשוויץ שאת דווקא כן יודעת מה זה מקרתיזם? בסדר, השווצתך התקבלה.

אגב, מה זה מקרתיזם?
כ"א טבת ה´תשע"ג  
בעיני שיר אחרי הגשם הגיבה לעניין ליצירה.
לא ראיתי במה שכתבה שום הווצה.
[או שבאותה מידה ניתן "להאשים" את אביצר בהשווצה?]

אם הביקורת שלה מפריעה לאביצר הוא לא חייב לקבלה. אבל תגובתך, איתי אליצור, לא עניינית ולא יפה.
כ"א טבת ה´תשע"ג  
הוא התבדח!!!
כ"ב טבת ה´תשע"ג  
אבל דידקטי ושקוף להחריד.
א´ שבט ה´תשע"ג  
זה קצת בזבוז של קטע.

כלומר, חיקוי סגנוני של מישהו עושים או כמחווה או כפארודיה, אבל הקטע הזה הוא עומד בפני עצמו, ולא קשור לקישון בשום צורה שהיא - אז למה לכתוב אותו בסגנון שלו?

וחוץ מזה - יופי של קטע.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד