בַּסּוֹף נִפְרְמוּ חַיִים מִמֵךְ וְדַוְקָא עַכְשָׁו
כְּשֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי פְּתוּחָה
אַתְּ מְדַמֶּמֶת
וְכֹל הַאֲנָשִׁים בַּחֶדֶר מְחַיְכִים.
לָמָּה
אַתְּ בּוֹכָה, דַּוְקָא עַכְשָׁו
אַתְּ בּוֹכָה.
רוֹקְמִים אוֹתָךְ אֶל עַצְמַךְ
פִּסּוֹת קְטַנוֹת
לְהִתְכַּרְבֵּל עִם הַבְּרִיאָה
שֶׁיֵשׁ לָהּ כְּבָר יָדַיִם וְרַגְלַיִם וּפֶה
מְיַלֵל, לֹא עוֹד צֵל
עַל קוֹלִי שָׁחוֹר לָבָן וּפְחָדִים
שֶׁאֵין לָהֵם שֵׁם אֲבָל
יֵשׁ לָהֵם מוּבָן
בַּסּוֹף אַתְּ תְּפוּרָה
הֵיטֵב
הִשְׁחִילוּ בָּךְ אֶת הַכְּאֵב
שֶׁאֲחַרֵי כֵן תְּלַטְפִי בַּעֲדִּינוּת כְּשֶׁהוּא פּוֹעֵם
אֲבָל עַכְשָׁו
מַשֶּׁהוּ בְּיָדַיִךְ קָטָן וְנוֹשֶׁם
וְלָמָּה אַתְּ בּוֹכָה, דַּוְקָא עַכְשָׁו
כְּשֶׁאַתְּ אֵם
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ה טבת ה´תשע"ג  | |
נחרז ונסגר כל כך בעדינות. בנגיעה קלה.
(לא רוצה לומר הרבה). |
 |
כ"ה טבת ה´תשע"ג  | |
הוי אוליב, כל כך יפה לקרוא אותך, איך את מתגברת על האניגמטיות הטבעית של השירה ומוציאה פסוקים כל כך יפים וברורים. שימחת אותי מאד וודאי את כל הקוראים שלך המכירים בכשרונך המדהים. ושוב מזל טוב |
 |
כ"ה טבת ה´תשע"ג  | |
אמיתי, ונוגע, ונכון.
הפרימה, והריקמה, והתפירה, והפחדים שאין להם שם אבל יש להם מובן.
איזה דבר זה, ללדת חיים. |
 |
כ"ה טבת ה´תשע"ג  | |
נושמת עמוק.
איזו כתיבה מרגשת, וכנה, ומודעת, ואמיצה.
|
 |
כ"ו טבת ה´תשע"ג  | |
|
 |
כ"ו טבת ה´תשע"ג  | |
|
 |
כ"ו טבת ה´תשע"ג  | |
אם יורשה לי לצטט אותך: זה שיר כל כל פרטי שאני מתביישת להציץ. |
 |
כ"ו טבת ה´תשע"ג  | |
איזה יופי, מזל טוב יקרה... |
 |
כ"ח טבת ה´תשע"ג  | |
טוב, זה מקסים!
כמו תבשיל עם כל מרכיב בכמות המדוייקת, תודה. |
 |
כ"ח טבת ה´תשע"ג  | |
והכותרת! (מזל-טוב?  ) |
 |
ג´ שבט ה´תשע"ג  | |
וואו זה כתוב יפה |
 |
ג´ שבט ה´תשע"ג  | |
אפילו לא אחת. מזל טוב. אני לא יודעת מה התחושה של לידה, אבל הרגשתי אותך במלוא העוצמה דרך השיר הזה. |
 |
ד´ שבט ה´תשע"ג  | |
מזלטוב.
שיר לידה שמכניס את כולם לחוות את המתת הזו, את הפחד הכמוס עד אליה. |
 |
כ"ה שבט ה´תשע"ג  | |
כל כך יפה. גם מפתיע לקראת הסוף. בהתחלה נראה כמו מישהו על סף המוות... |
 |
כ"ז אייר ה´תשע"ג  | |
אם זה היה מפורסם בזמן אחר. תודה. |
 |
י"ד אייר ה´תשע"ח  | |
אני מבינה את זה יותר
-חסרת מילים- |
 |