בנושא
בכרם
חדשות
 
שאלה בדייט / -אור-
בביכורים מאז ד´ טבת ה´תשע"ג

"אָז כַּמָּה אַחִים אַתֶּם?"

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת

וַאֲנִי חוֹזֵר לְאוֹתוֹ קַיִץ

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא עָזַבְתִּי

שֶׁל תְּפִלּוֹת שֶׁעָלוּ לְמַעְלָה

(וַעֲדַיִן שָׁם)

לְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה, אֱ-לֹהִים

וּמֵאָז גַּם אֲנִי שׁוֹתֵק

כְּמוֹ עַכְשָׁיו

 

עִם אֵיזֶה לֵב לַעֲנוֹת לָךְ?

עִם זֶה שֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ

שְׁשְׁבָרָיו מוּנָחִים בַּקֶבֶר

אוֹ עִם זֶה שֶׁהִמְשִׁיךְ

לְחַיֵּךְ חִיּוּךְ כֹּה שַׁבְרִירִי

וְאוּלַי אֵין לִבִּי, רַק חָלָל בְִּקִרְבִּי

 

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

עֲשֵׂה שֶׁלֹּא תִּדְמַע כְּמוֹ הַהִיא

שֶׁתֵּדַע שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהִתְנַצֵּל

כְּמוֹ אַחֶרֶת שְׁבִּקְּשָׁה

וְאֵין מָה לְהִצְטַעֵר

רַק לְהִתְאַבֵּל

 

וְסְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִתְמַהְמֵהַּ

פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה

 

 





© כל הזכויות ליצירה שמורות ל-אור-
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ טבת ה´תשע"ג  
אאוץ'.
ו´ טבת ה´תשע"ג  
נושא מוכר וכואב...אני אישית עונה שאנחנו שבעה, שזה כולל האח שנפטר . אם אני מגיעה לשלב של פירוט גילאים וכו' אז לרוב אני אספר פשוט שהוא נפטר..
בד"כ התגובה של הצד השני תהיה ביחס לאיך שאציג את הדברים.
ו´ טבת ה´תשע"ג  
כואב.
דרך מעניינת להציג את הנושא.
ו´ טבת ה´תשע"ג  
לא מוצא את המילים, אש אשאר במה שיהודה אמר.
ז´ טבת ה´תשע"ג  
ז´ טבת ה´תשע"ג  
איזו דרך להציג את הדברים. אמיתית, פשוטה וככה גם כואבת מאד.
ז´ טבת ה´תשע"ג  
...

(רוצה לומר, אני מפחד לומר משהו. כזה אני, אני לא מסוגל להגיב לדברים העדינים האלו בעדינות וברגישות שהם ראויים להם. אז אני שותק)
ז´ טבת ה´תשע"ג  
אני בדיוק בשלב הזה... הזדהיתי כ"כ...
תודה על המילים שאני מנסה להוציא כבר הרבה זמן.

אישית- בשבילי אנחנו תמיד שישה...חמישה חיים ואחד בלב...

בהצלחה רבה... מבינה אותך ממש...
ח´ טבת ה´תשע"ג  
תודה על התגובות, כל אחד ומילותיו.

כאחד שחי את המציאות הזאת, לא כל כך הרגשתי בכאב החד שחלק מכם חש אותו בדברים. לא יודע, אולי התרגלתי לזה. או שהכאב כבר לא מפחיד.

אני מבין מאוד את הפחד לומר משהו. אנשים מפחדים לדבר, בכלל, עם אנשים שחוו אובדן. בגדול, בעיני הפחד הזה כמעט תמיד לא נכון. אם אבדת משהו, אתה חי את זה יום יום, זה לא כאילו מישהו עכשיו בטעות יבוא ויציף את הכל. זה בלתי אפשרי. ואם הלב סגור ("רק חלל בקרבי"), אז הוא לא יתעורר משיחה פשוטה.

יש גם את הפחד מתוך רצון לומר את הדבר ה'נכון', שגם הוא אינו קיים. הדבר הנכון הוא הקשבה, עניין, ומי שמסוגל- גם אהבה.

ולמרות הפחד, הייתי רוצה לומר שאין מה לפחד. שאנשים יכתבו מה שהם רוצים, גם הערות וביקורת. והגיוני גם שזה יכול להיות משהו תפל, להעיר דקדוק לשוני על כאב אנושי חי. לכן כל דבר שיאמר, בהקשר האנושי, יתקבל בחיבוק.
ח´ טבת ה´תשע"ג  
אהבתי מאד. אמיתי וכן..
ישועות ונחמות בעז"ה!
ח´ טבת ה´תשע"ג  
אחי חלל בקרבי. כואב ומדוייק.
מאחלת לנו יכולת להכיל חללים.
וגעגוע אינסוף.

עז
ט´ טבת ה´תשע"ג  
ושוב תודה. ואומר אמן, על התפילות והאיחולים.

לעז- התגובה שלך צלצלה באוזניי שני מושגים- חלל ואינסוף.
האינסוף מצטמצם ומשאיר חלל, החלל מחזיר אותנו לכסוף לאינסוף.
החלל הריק, כמה אינסוף יש בו.
י´ טבת ה´תשע"ג  
חיבור יפה של מציאות מלחיצה וכאבים מהעבר. טיפול יפה בסיטואציה לא פשוטה, עם הרבה חן ומילים יפות. כל הכבוד!
י´ טבת ה´תשע"ג  
למרות שזה כמעט ציני להגיב על שיר עם תוכן כזה: השיר יפה.
אהבתי במיוחד את

וַאֲנִי חוֹזֵר לְאוֹתוֹ קַיִץ
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא עָזַבְתִּי
שֶׁל תְּפִלּוֹת שֶׁעָלוּ לְמַעְלָה
(וַעֲדַיִן שָׁם)
לְךָ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה, אֱ-לֹהִים
וּמֵאָז גַּם אֲנִי שׁוֹתֵק


~
יוסף
י"א טבת ה´תשע"ג  
י"א טבת ה´תשע"ג  
ולכן גם החלטתי לפרסם את השיר.
תודה לך, זה היטיב עמי.
ל´ שבט ה´תשע"ג  
.

מרגישה כאילו פגשתי עכשיו אדם מזדמן, שסיפר לי פרט מאוד אישי על עצמו.

אם מעניין אותך להתעסק עם זה קצת, הייתי בוחרת כמה מהרגשות שזה טעון (או עשוי להיות טעון) בהם, ומעצימה אותם עוד.

למשל:
שֶׁתֵּדַע שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְ הִ תְ נַ צֵּ ל
כְּמוֹ אַחֶרֶת שְׁבִּ קְּ שָׁ ה >> (בקשה מה?)
וְאֵין מָה לְ הִ צְ טַ עֵ ר
רַק לְ הִ תְ אַ בֵּ ל

יש פה את כל סוגי התגובות העצובות-נבוכות, אבל התחושה היא של פיזור אקראי.
מה עם ליצור הדרגה כשבשיאה האבל -

שתדע שאין צורך להתנצל,
גם לא מקום לבקשה
או סליחה
ואני מצטער -
אבל גם באבל היא לא
יכולה.

מניחה שזה לא שיר ייעודי לשי"פ, אבל אם מעניין אותך להמשיך לעסוק בו - מוזמן לקפוץ לשם. לפעמים גם בעיבוד הזה יש כוח.

~-~-~-~

למען הסר ספק - הסיום עוצר נשימה. ואיזה טוב שלא קראת לו ככה וגילית לנו מראש את הפאנצ' העוטף.

בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שואלת
א´ אדר ה´תשע"ג  
פשוט וכנה. ולעולם מרגישים אבדן והוא אינו נשכח.
לדעתי דווקא "הטבעיות" מאפשרת להקשיב כל כך עמוק.
תודה. נשארתי מהורהרת בעניין אחר.
שנזכה לשפע ישועת ושלל שמחות.
אילה:)
א´ אדר ה´תשע"ג  
לשואלת בחזרה:
אני רוצה להודות על התגובה הארוכה והמושקעת, שגם ניכרת בה חשיבה על איך אפשר לשפר וכו', שזה משמח ונחמד לכשעצמו, וגם דבר שאני חפץ בו- הערות בונות, שלבינתיים לא כ"כ קיבלתי.

הפיזור אותו את מתארת הוא לא מה שאליו כיוונתי, אבל אולי גם זה נחשב לפיזור. זאת אומרת, לא התכוונתי לתאר כאן מגוון של מצבים שונים, אבל בגדול מצב יחסית קבוע עם שינויי גוונים לפה ולשם- או אי נעימות, או תגובה רגשית כמו דמעות.
זאת אותה אחת שמבקשת להתנצל, שהיא מצטערת וכו'. והאמירה היא שהדברים האלה בכל אופן לא משנים, כי יש רק להתאבל.

אם זה לא היה מובן אז אולי זה טעון ניסוח אחר בכלל. אשמח לתגובתך.

תודה על ההזמנה לשי"פ, כנראה שאעשה זאת.

תודה על הביקורת, וגם על הפרגון.

לאילה:
תודה רבה לך. הטבעיות שהתכוונת אליה היא הפשטות בה השיר נכתב? שמתי לב שכמה ציינו את זה. מעניין, לא חשתי בזה.
א´ אדר ה´תשע"ג  
זה כאב.

"וְסְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִתְמַהְמֵהַּ

פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה"

להתנצל-להצטער-להתאבל.
בחרת בדרך כנה כ"כ, להציג את הדברים.

ב´ אדר ה´תשע"ג  
כתוב טוב.
תודה
ג´ אדר ה´תשע"ג  
הכאב היחיד שהרגשתי זה שאשכרה קיימת מציאות אצל אנשים שהמוות הוא לא חלק משמעותי בה. הוא רק משהו כזה מרוחק שלא נוגע ממש אליך...
נראה לי הזוי שאנשים חיים בכזאת מציאות בעולם האנושי המתכלה האסוני הזה שלנו.
אם נדבר על מוות כעל דבר טבעי (הכי טבעי! ליתר דיוק) זה לא יהפוך הכל לקל יותר? כולנו לא נפחד למות, מי שמת לו מישהו לא יצטער, ומי שנתקל במישהו שכול לא ירגיש ניכור כי הרי כולנו באותה סירה זמנית.
העולם הזה קיים כ"כ הרבה שנים, איך הוא עדיין שם וטו על מוות? הוא לא שם לב שזה העניין שלו בעצם??
ב´ אדר א´ ה´תשע"ד  
זה נוגע ללב ומכמיר. הסיטואציה האנושית הקטנה הזאת, היומיומית.

וְסְלִיחָה שֶׁאֲנִי מִתְמַהְמֵהַּ

פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד