בנושא
בכרם
חדשות
 
מול המוות / אישהשמחה
בביכורים מאז כ"ח כסליו ה´תשע"ג

אני עומדת מולך, תמיד.
תמיד בפחד.
כן, מפחדת ממך וזה נורמאלי, אך לעיתים בחרדה,
במיוחד ממוות בייסורים.
פחד ממחלות, מכאב.
האמת מוות, אני כל הזמן איתך מחובקת.
כן, כי כל כך הרבה פעמים אני רוצה בך כשכואב לי וקשה לי.
בעצם אני רוצה אולי בחברך, זה שעוזר לי לברוח, נו, הניתוק, אתה מכיר אותו, לא? זה שעושה ממני שבלול, מצמיד את רגליי לתוך הכיסא בכאב, מצמיד את ידיי אל בטני, סוגר את גופי.
אז אתה מכיר אותו, ידעתי. כן, החברות ביניכם זורמת בגופי.
ומה עושים כשאתם בורחים ממני? מה? יש לכם רעיון? פשוט כשאתם לא נמצאים אני מרגישה כל כך חזק את הגוף, את הכאב, המחנק בגרון, הדמעות שלא יכולות להישאר בתוך העיניים, ולא מתאים לי לרקוד עם הרגש, הוא דורך לי על הרגליים. יותר נעים לי לרקוד עם הניתוק, הוא לקח הרבה שיעורים אצלי וביחד אנחנו רוקדים נהדר, עד שהוא מתעייף ונמאס לו.
אז מה יהיה? יש לך תשובה, מוות יקר? מתי אפסיק לרצות להיות איתך? לשוחח עם כל הנלווים אליך? או אולי מתי אפסיק לפחד והתקשורת בינינו תהיה פתוחה כך שאוכל להגיד לך ללכת עכשיו ולא אפחד שתיעלב.
טוב, אז תשובות אין לך ואת חברך הניתוק אתה לוקח עכשיו לים, שם מול הגלים אין בכם כוח מול הדמעות. הים הוא חזק, חזק יותר מהמוות, ממית בתוכו את הכאב, מצמיד את הגוף ברפיון מול קרירות המים, מול האדוות הלבנות השוצפות ביום חורף קר. כן, מוות יקר, לעיתים הים יאסוף אותך אליו מבלי שתרגיש וגם החבר שלך ייעלם איתו.
להתראות, שוט עם הגלים, אני אשאר פה מול האדוות, אדמיין את הריקוד עם הרגש שבינתיים למד לא לדרוך על רגליי.



רגשות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאישהשמחה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ טבת ה´תשע"ג  
תודה.
המוות יקירי. המדויק והכחול.

מכירה את השיר של זלדה? -

מדוע פחדת ממני אתמול בגשם?
דיבר אלי המוות.
הלא אני אחיך
השקט והגדול.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד