בנושא
בכרם
חדשות
 
מעומק הלב / בלייט
בביכורים מאז כ"ח חשון ה´תשע"ג

 

יש גבול כמה אפשר להיות עמוקים.
אבל לשטחיות אני חושבת, אין שום קצה או סוף.

וזה רק אומר, שהיא עמוקה ובעלת רבדים יותר מכולם.

את התובנה הזו גיליתי כשהתחלתי לצאת לדייטים. אני בחורה חכמה, עם מקצוע מעניין. אנשים משתדלים להתחשב בזה כשהם מוצאים לי מישהו.

"הוא בחור חכם!" ענאל תופסת בכתף שלי, והעיניים שלה ממטירות לכויוני קונפטי וורוד ומתוק. "כל כך מתאים לך, שַרַי!"

היא נעצה בי מבט חודר וטלטלה את הכתף שלי בזמן שהמתינה לתשובה. 

"כשלא תצטרכי את הכתף שלי יותר, תחזירי לי אותה". בקשתי בעדינות.

"אני לא צריכה אותה" היא ענתה אוטומטית בהפתעה, והחזירה אותה לרשותי.

"אז את שומעת, שַרַי? פגשתי אותו אתמול בחתונה של ידידים, והוא כל כך עמוק! משכיל כזה, מדבר בשפה גבוהה, מבין בהכל! חכם, את יודעת..."

את שלוש הנקודות בסוף המשפט, הותיר החיוך שלה.

החיוך שלה היה מלא משמעות שזיהיתי היטב. הוא חכם. גם אני. אנחנו חכמים. לא חוכמה גדולה לצפות שנהיה חכמים מספיק בשביל לעשות עם זה משהו נבון.

"איך הוא נראה?" ביררתי בתקווה. ענאל נשכה את שפתה לרגע. "משכיל כזה, את יודעת. משקפיים, קמט קטן במצח. רציני, מרשים".

"חתיך?" זרקתי במהירות והנחתי יד מגוננת על הכתף שלי. היא עברה הרבה, וידעתי שהשאלה הזו תדרבן את ענאל לזעזע אותה שוב.

ענאל בהתה בי לרגע. "חתיך? זה כל מה שמעניין אותך? זה משנה בכלל? הוא נראה טוב, כן. יופי זה הכול בחיים?"

"הרוב" הודיתי. "לגובה גם יש משמעות".

"הוא גבוה". היא הטיחה בי. "והנשמה שלו יפהפייה, אני יכולה להבטיח לך".

"אבל אי אפשר לראות אותה, נכון?" ניסיתי לוודא.

אז פגשתי אותו אחרי שבוע. גבוה. קמט. משקפיים. הכול.

הנשמה שלו, אני משערת- הייתה יפה במיוחד. יגאל אהב מאד לדבר עליה.

השאלה הראשונה שלו הייתה מה אני רוצה לשתות. השנייה והשלישית נגעו בעבודה שלי.

הרביעית הייתה ההבדל בין נפש לנשמה.

"כולם אומרים שזה אותו דבר, הנפש והנשמה. שתיהן רוחניות, שתיהן מהוות את מה שאתה, ושתיהן באות ממקום של גובה וטוהר. אבל אני לא חושב שהן זהות. ואת?"

בהיתי בו. הייתה לי תחושה של דחיפות, כאילו הייתי חייבת להכין שיעורי בית במקצוע הזה ושכחתי. כי אחרת, איך זה שאין לי מושג על מה הוא מדבר?

"הן...דומות." היססתי. הוא חכם. אני חכמה. ידעתי שהשיחה חייבת להצדיק את זה.

"במה?" הוא עודד אותי בהערכה.

"שתיהן...בלתי נראות".

"יפה!" הוא כל כך שמח בתשובה שלי, עד שלא הגיע לו שאמשיך את המשפט שלי: 'כמו רוחות רפאים בעצם. בלתי נראות'.

"את מבינה שַרַי? כי זה כל ההבדל המהותי בין נפש לנשמה. הנשמה היא חבויה בתוכנו, חלק פנימי שהוא הופך אותנו למה שאנחנו, למה שנרצה להיות.

אבל את הנפש, אפשר לראות בעיניים של האדם, העיניים הן ראי הנפש. הן האדם בעצמו. לא חלק נסתר בתוכו".

רציתי לשאול אותו אם הוא קרא את גוף מארח.

אבל הוא היה עמוק. גם אני הייתי אמורה להיות. גם הפגישה הזאת.

 אחרי כמה דקות של ההבדלים המדויקים בין מהות להוויה, ובין אמת לישרות,  הוא ניסה לברר:

"מה היית אומרת לנשמה שלך, אילו יכולת לדבר איתה?"

"את נשמה" מלמלתי. יגאל כיווץ את מצחו בנימוס. "כלומר?"

"זה היה...סוג של בדיחה," הודיתי. וזו הייתה האמת. אם כי, לא הישרות.

"אה" הוא הנהן בהבנה. "ענאל אמרה לי לצפות למשהו כזה".

הוא שידל את הלימון שלו להחמיץ חלקים נוספים בכוס, ואז הרים את עיניו:

"אז...מה השאיפות שלך?"

השיחה ירדה בחמש רמות. אבל לא הייתה לו ברירה. אני משערת שהחיים לימדו אותו שלנשים קשה לטפס למעלה. או לחדור פנימה.

הן מעדיפות את הקרקע.

 

וממחשבה שנייה, זהו סוג המשפטים שמתאים לו לאהוב.

"לגלות את האני הפנימי שלי" עניתי ברצינות.

התחלתי ליהנות מזה.

 

 

 

 



עומק

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבלייט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ט חשון ה´תשע"ג  
זה נגמר באמצע או כמעט בהתחלה בעצם, היה צריך להיות פה עוד!
כ"ט חשון ה´תשע"ג  
נחמד ומעלה חיוך.

נראה לי שהיה אפשר למקד את זה יותר, לחדד, אולי.

(בכוונה ענאל תופסת בכתף ומטלטלת בזמן הווה והחל מהמשפט הבא הכל כבר בזמן עבר?)
כ"ט חשון ה´תשע"ג  
אוך, איך זה תואם מציאות:) :)
א´ כסליו ה´תשע"ג  
וגם אני נשארתי עם טעם של עוד..
ד´ תמוז ה´תשע"ח  
אהבתי.
חזק ורשום טוב וקולח.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד