[ויהי אחר הפגיה הזו]

וְאַתָּה מַעֲמִיד אוֹתִי מוּל מִזְבַּח הַמִּטָּה
אֲשֶׁר בְּנִי שֶׁאֵינוֹ יְחִידִי עָקוּד עָלֶיהָ בְּחַבְלֵי
עֵרוּי וְנִטּוּר וְחַמְצָן.
וְאַתָּה מַקִּישׁ עַל לִבִּי וְיוֹדֵעַ
שֶׁלּא יִשָּׁבֵר
וַאֲנִי שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר מַבִּיטָה
בַּסְדָקִים הַנִּבְעִים וּמְקַוָּה שֶׁאַתָּה
מַכִּיר בִּי שֶׁכּוֹחִי יָפֶה.
***
הָאִשָּׁה בַּוִּילוֹן הַסָּמוּךְ לוֹטֶפֶת אֶת הַ-
צֶּמַח שֶׁלָּהּ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: גְּדַל
וּלְמַד וְקַיֵּם וְהִנָּשֵׂא
בְּקָרוֹב מַמָּ"שׁ.
וְלִבִּי הַנּוֹהֶה לָעוּף עַל כַּנְפֵי מַבָּטָהּ
אֶל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל
נֶחְבָּט שׁוּב וְשׁוּב בַּתִּקְרָה הַלְּבָנָה.
***
אֵין שָׁמַיִם בְּבֵית הַחוֹלִים.

« [2]
[4] »