בנושא
בכרם
חדשות
 
מפה / איש שלג
בביכורים מאז כ"ג תשרי ה´תשע"ג

 

בחדווה ובפחד אלוהים של מגלה ארצות אני מתמפה. כל שיר זה עוד קו גס עדין ורועד על הנייר המקומט. בעצם כל מילה. הפיתול הזה פה זה המקום שהים נוגס בי כל הזמן. יש שני הרי אררט שקוראים להם אבאמא, וגם כמה הרים קטנים יותר. חלק מהם פעילים. בין בליל החוטים והכבישים אפשר לזהות צבע נקי של חופים וחורשות שקטות שאני מודה עליהם כל רגע. העיגולים הקטנים זה היער האוקראיני שצמח לי על החלק המחבק של הזרועות, איפה שלמדתי לזרוק אותי ללילה בשוועה. הקו השחור שאני מדגיש בעיפרון פחם כל לילה לפני שאני נרדם וכל בוקר לפני שאני מתעורר זה הוואדי בין הלב למעיין. הלב זה העיר הגדולה וההומה והחרבה והיפה באמצע, המעיין זו השושנה הקוצנית שמצוירת בפינה. מתחת לשושנה, כדי שאף אחד לא יראה, יש נחל עדין מאוד שבעיניים שלו זורח כוכב הצפון והוא הדבר הכי קרוב למעיין שאני יכול לבקש. אני מצייר כל הזמן הרים וחורשות וחופים חדשים ומתפלל כל הזמן שהצבע של הישנים לא ידהה. לספינה החצופה שלי יש מפרש אחד שחור ומפרש אחד לבן. אני לא יודע לנהוג אז היא נסחפת אחרי הגאות והשפל שהלבנה זורקת בי. אני מתמפה עד שהכל יקפא ויתרוקן שוב, או עד שיד רותחת תעבור על כל הפיתולים (לא רק של המפה, גם של הגוף) ותמיס את הקרחונים ותציף את הנחל ותחזיר את העולם למים. 





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש שלג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד תשרי ה´תשע"ג  
יותר מכל. (לא יותר מהכל. יש עוד חריץ בלב ששמור)

בעיקר ההתחלה. המקום של החיבוק. והמפרשים
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד