לגנעדן
כֹּל בֹּקֶר
הַדָּם זוֹלֵג מִכֹּל הַקְּצָווֹת
בִּנְחַלִים; הַגּוּף מִתְקַפֵּל לַחֲצִי
עִגּוּל. כְּבָר שְׁבַע-עֶשְֹרֵה-וְמַשֶּׁהוּ שָׁנָה
אֲנִי דִּירַת עֲרַאי: מוֹצֵאעוֹזֵבמוֹצֵאנֶעֶזָב,
אֲנִי מִתְפַּתֵּל מִכֵּאבִים מִתַּחַת לַשְֹמִיכָה כְּמוֹ לוּ
לָב
הַלֵב שֶׁלִי הַר גַּעַשׁ
וְהַדָּם רוֹתֵחַ. כֹּל בֹּקֶר
הוּא מֵצִיף אֶת הַמִּטָּה
עַד לַשָֹפָה וְאָז
נִקְרָשׁ וְכָבֶה וּמַשְׁאִיר
שְׁחוֹר מְחֻסְפָּס.
הָאֶצְבָּעוֹת מְטַיְּלוֹת
בְּיֵאוּשׁ עַל עוֹר הַגּוּף
אֲנִי בּוֹנֶה עָלָיו סֻכָּה מוּאֶרֶת וְ
רַכָּה וּמִתְרַחֶקֶת;
אֲנִי יוֹרֵד לַלֵב
עִם סַכִּין חַדָּה לִשְׁבֹּר
פִּסוֹת בַּזֶּלֶת;
אֲנִי מֵרִים אֶת הַיָּדַיִם
כְּמוֹ שְׁתֵּי עֲרָבוֹת
חֲבוּטוֹת. הָרֵיחַ הַמְּדֻמְיַּן שֶׁלָּךְ
בְּתוֹךְ הַמַּחֲנָק
הוֹלֵם בִּדְפָנוֹת הָאַף
כְּמוֹ הֲדַס.
מְהָרָעָב אֲנִי נוֹגֵס בְּאֶתְרוֹג
כֹּל בֹּקֶר
חַלּוֹנִפְתַּחְנִסְגָּר
לְבַד
אֲנִי לֹאנוֹשֵׁם
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
י"ז תשרי ה´תשע"ג  | |
יש כאן משהו חזק מאד, השימוש בכל המוטיבים, ההעברה של המוטיבים מהחג אל הפרטי, נהדר לטעמי.
עז |
 |
י"ז תשרי ה´תשע"ג  | |
כי אף מילה לא תוסיף.
נפעמת. |
 |
י"ז תשרי ה´תשע"ג  | |
יודע לדייק במילים. הלוואי על כולנו. |
 |
י"ז תשרי ה´תשע"ג  | |
|
 |
י"ז תשרי ה´תשע"ג  | |
עז ונדודים, תודה לכן מאוד. עיניו, אתה בעצמך. בכלל, לפעמים מרגיש לי כאילו יש משא כבד בעולם שאנחנו סוחבים ביחד, וכל פעם מישהו מצליח לדבר ומזכיר לכל השאר שהם יכולים גם. ככה מרגיש לי הביכורים הזה. וגנעדן, אתה יודע כבר. |
 |
י"ח תשרי ה´תשע"ג  | |
מעכת לי את הלב. |
 |
י"ח תשרי ה´תשע"ג  | |
חַלּוֹנִפְתַּחְנִסְגָּר לְבַד אֲנִי לֹאנוֹשֵׁם
(גמאני)
|
 |