המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
לאחר מעשה / פרט
בביכורים מאז י´ תשרי ה´תשע"ג

 

I  .

 


זֶה הָיָה הַשָּׁבוּעַ הֲכִי

חַם בַּשָּׁנָה. כָּל דּוּדֵי הַשֶּׁמֶשׁ שָׁרוּ בְּאֵימָה

בּוֹאִי בּוֹאִי אֵשׁ אוֹכֵלָה רַק

אֶת פָּנַיִךְ נְבַקֵּשׁ וְכָל הַבִּרְזִיוֹת

צִמְצֵמוּ אֶת עֵינֵיהֶן

שְׁתִיקָה. בַּכְּבִישִׁים הַחֹם גָּלַל אֶת

גַּגּוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, מִתְעַקֵּשׁ

מָה אַתָּה רוֹאֶה זֶה

מָה יֵשׁ, אֵין

שׁוּם צְעָקָה בָּאַסְפַלְט אוֹ רוּחַ

בַּמַּבָּט שֶׁל נֶהָג הַמַּשָּׁאִית

כְּשֶׁבְּאֶמְצַע הַפְּקָק בְּאַיָלוֹן דָּרוֹם

עוֹלִים בָּרַדְיוֹ כַּמָּה אֲנָשִׁים לְבָמָה

רְחוֹקָה כָּל כָּךְ

 


(אוּלַי בְּיָּמִים אֲחֵרִים

הַתְּשׁוּאוֹת נִשְׁמְעוּ כְּמוֹ יָם

מִתְפַּרְקֵד עַל הַחוֹף אֲבָל עַכְשָיו

הַרַמְקוֹלִים אֵינָם מְכַסִּים עַל הַדָּם

הַנִּדְחָק וְנִטְרָק תַּחַת עוֹר הַכַּפַּיִם)

 


בַּלֵּילוֹת אֲנָשִׁים מַמְתִּינִים בְּמִטָּתָם

שֶׁמַּשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְאָפֵל יָנוּחַ

עֲלֵיהֶם בְּחֶמְלָה. הַסָּדִין כְּבָר מָתוּחַ כְּמוֹ

חֲגוֹרַת בְּטִיחוּת אֲבָל בָּרֶוַח הַדַּק

הֵם עֲדַיִן חוֹשְׁבִים

מָתַי הָפְכוּ הָאֲוִירוֹנִים לִמְטוֹסִים.

אִם אֵין לְצִדָּם מִישֶׁהִי הֵם

אוֹמְרִים בְּקוֹל אֲוִירוֹן אֲוִירוֹן וּמַשֶּׁהוּ

נִפְתָּח אוֹ נִסְגָּר בָּהֶם, כְּבָר

קָשֶׁה לָדַעַת, אֲוִירוֹן אֲוִירוֹן אֵיזוֹ

מִלָּה מוּזָרָה, לֵךְ מִפֹּה

אֲוִירוֹן שֶׁטוֹרֵד בְּלִי בּוּשָׁה אֶת שְׁנַתֵנוּ

הַיָּפָה הַפְּשׁוּטָה

 


II
  .

 


הַשָּׁבוּעַ הֲכִי חַם בַּשָּׁנָה

כּוֹרֵעַ לָלֶדֶת. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵיךְ

הוּא מַזִּיעַ, מִתְנַשֵּׂם כָּבֵד

רְחוֹבוֹתַיו הָעֲגֻלִּים מִתְכַּוְּצִים קָשִׁים

קָשִׁים לָלֶדֶת, מִתְחַנְּנִים לֹא נְדַבֵּר

לֹא נְדַבֵּר עַל מָוֶת

 


בְּסַפְסָל אֲחוֹרִי שֶׁל רַכֶּבֶת אוֹ

בֵּית קוֹלְנוֹעַ אוֹ כְּנֶסֶת בְּעֶצֶם מוּטָב

גִּנָּה   צִבּוּרִית מִישֶׁהוּ אוֹמֵר

כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים וּפִתְאֹם

הוּא רוֹצֶה לִבְכּוֹת. בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

נָשִׁים אוֹסְפוֹת בִּקְפִידָה אֶת שֵׂעָרָן וְאֵלּוּ

שֶׁאֵינָן נֶחֱרַדוֹת מִכַּמּוּת אוֹמְרוֹת

כַּמָּה עָצוּב לָמוּת. בְּאֶמְצַע הַתָּמוּז

מִי הָיָה מַאֲמִין, בַּשָּׁבוּעַ הֲכִי

חַם בַּשָּׁנָה,

אֵיזֶה חֹרֶף יָכֹל לִהְיוֹת

בְּלֵב שֶׁל בֵּן אָדָם

 


(וּבֶאֱמֶת, חֹרֶף; מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁם וְלַרוּחַ

תָּמִיד יֵשׁ נַחֲלִיאֵלִי קָטָן,

זוּג מַגָּפַיִם שֶׁל סְפּוֹנְגְ'בּוֹב, וַדַּאי

גַּם   רֵיחַ מְרֻחָק שֶׁל מָרָק.)

 


III
  .

 


זֶה הָיָה הַשָּׁבוּעַ הֲכִי חַם בַּשָּׁנָה וּפִתְאֹם הוּא רוֹצֶה לִבְכּוֹת אֲבָל עַכְשָיו הַרַמְקוֹלִים אֵינָם מִתְחַנְּנִים לֹא נְדַבֵּר מִי הָיָה מַאֲמִין אֵיךְ כָּל דּוּדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְכַּוְּצִים קָשִׁים קָשִׁים בְּלִי בּוּשָׁה מְכַסִּים עַל הַדָּם בַּכְּבִישִׁים הַסָּדִין כְּבָר מָתוּחַ כְּמוֹ יָם מִתְפַּרְקֵד עַל מָוֶת וְלַרוּחַ תָּמִיד יֵשׁ נַחֲלִיאֵלִי קָטָן לָלֶדֶת וַדַּאי גַּם כַּמָּה אֲנָשִׁים שָׁרוּ בְּאֵימָה אֲוִירוֹן אֲוִירוֹן עַל הַחוֹף הַנִּדְחָק בְּסַפְסָל אֲחוֹרִי שֶׁל רַכֶּבֶת גַּגּוֹת הַמְּכוֹנִיּוֹת הָעֲגֻלִּים כֻּלָּם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים אוּלַי בְּיָּמִים אֲחֵרִים הֵם צִמְצֵמוּ בְּמִטָּתָם אוֹמְרִים בְּקוֹל בּוֹאִי בּוֹאִי שְׁנַתֵנוּ הַיָּפָה וּמַשֶּׁהוּ מַזִּיעַ מִתְנַשֵּׂם וְנִטְרָק תַּחַת עוֹר הַכַּפַּיִם אֵשׁ אוֹכֵלָה כְּבָר קָשֶׁה לָדַעַת מָה יֵשׁ אִם אֵין אֲבָל בָּרֶוַח הַדַּק עֲדַיִן רַק אֶת פָּנַיִךְ נְבַקֵּשׁ בַּמַּבָּט שֶׁל הָאֲוִירוֹנִים לִמְטוֹסִים לְצִדָּם לֹא נְדַבֵּר מָתַי הָפְכוּ מִישֶׁהִי לָלֶדֶת בְּחֶמְלָה מִישֶׁהוּ כּוֹרֵעַ מִכַּמּוּת אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כַּמָּה הוּא כָּבֵד הַחֹם גָּלַל אֶת אֶמְצַע הַתָּמוּז כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה מִתְעַקֵּשׁ לֵךְ מִפֹּה מָה אַתָּה נִפְתָּח אוֹ נִסְגָּר בַּלֵּילוֹת בְּאַיָלוֹן דָּרוֹם עוֹלִים זוּג מַגָּפַיִם שֶׁל סְפּוֹנְגְ'בּוֹב בָּהֶם הֲכִי חַם וְכָל הַבִּרְזִיוֹת נִשְׁמְעוּ אוֹמְרוֹת אֵיזֶה חֹרֶף נֶהָג הַמַּשָּׁאִית רוֹאֶה אֲנָשִׁים מַמְתִּינִים בִּקְפִידָה בַּשָּׁנָה הַפְּשׁוּטָה אוֹמֵר בַּשָּׁבוּעַ הֲכִי גָּדוֹל וְאָפֵל נָשִׁים נֶחֱרַדוֹת אֶת שֵׂעָרָן וְאֵלּוּ הַתְּשׁוּאוֹת שֶׁאֵינָן אוֹסְפוֹת אֶת עֵינֵיהֶן שְׁתִיקָה אֲוִירוֹן יָכֹל לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים רוּחַ אוֹ חֲגוֹרַת בְּטִיחוּת בְּעֶצֶם מוּטָב אֲוִירוֹן זֶה גִּנָּה
   צִבּוּרִית אֵין שׁוּם חֹרֶף מֵעֵבֶר לַגֶּשֶׁם כְּשֶׁבְּאֶמְצַע הַפְּקָק צְעָקָה בָּאַסְפַלְט אוֹ בָּרַדְיוֹ וּבֶאֱמֶת רֵיחַ מְרֻחָק כָּל כָּךְ שֶׁל מָרָק שֶׁטוֹרֵד אֶת הַשָּׁבוּעַ הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁמַּשֶּׁהוּ יָנוּחַ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ אֵיזוֹ מִלָּה מוּזָרָה לְבָמָה רְחוֹקָה אוֹ לֵב שֶׁל בֵּן אָדָם רְחוֹבוֹתַיו כְּנֶסֶת כַּמָּה עָצוּב לָמוּת בְּבֵית קוֹלְנוֹעַ בְּאֶמְצַע הַסֶּרֶט

 



התאבדות טירוף מוות משמעות קיום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפרט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח תשרי ה´תשע"ג  
הבית השלישי, כמובן. בנייה מושלמת.
משמעות וקיום. אני אצטרך לחזור לכאן. לחזור הרבה. ולהשתנק בכל זה
י"ח תשרי ה´תשע"ג  
י"ח תשרי ה´תשע"ג  
פשוט מדהים.
איזה שיר.


דויד.
כ"א תשרי ה´תשע"ג  
יש אנשים,
אני בכלל לא יודעת מה לומר עכשיו.
זה הכי מכוון שיש, בבטן הריקה, וההתאבדות שאני שמעתי השבוע.
כ"א תשרי ה´תשע"ג  
איזה שיר נוגע כל כך כל כך כל כך
בהכי עמוק של הבטן, ומסובב.

אח
כ"ב תשרי ה´תשע"ג  
והרבה יותר מזה.
כ"ג תשרי ה´תשע"ג  
השיר הזה טוב. יש בו הרבה אמת וגם הרבה יופי. הסוגריים הם כאילו שמונה מאות רמות מעל השיר, וגם הוא עצמו לא ממש גרוע, כמו שכבר אמרתי.

לא הבנתי את הבית האחרון בכלל בכלל. לא הבנתי למה הוא נצרך או למה הוא, בכללי. זה מיוחד, כמובן, אבל לא ראיתי בו גודל שאין בקונספט רגיל. למה הערבוב הזה של כל מה שכבר אמרת? וסוף הבית השני הרבה יותר פאנצ'י מסוף השיר. לאיודעת.

תודה לך
כ"ד תשרי ה´תשע"ג  
תראה זה מדהים נותן תחושה של עוד שיהיה חורף טוב
כ"ה תשרי ה´תשע"ג  
הכי מורכבים שראיתי כאן בזמן האחרון. הרבה חומר למחשבה.

עוד נחזור.



~
יוסף
כ"ה תשרי ה´תשע"ג  
מנסה לחזור לנשום.
סוף סוף שיר מושלם. רק הסיום קצת יותר מדי עמוס לי ולדעתי יש פחות מדי הצדקה לקיומו או לאורכו, חוץ מהשורה האחרונה שלו, ששבה וחוזרת ליופי המדויק שיש בשאר השיר, אבל הכול זו בחירה שלך.
איזה יופי, מפעים.
ג´ חשון ה´תשע"ג  
תודה לכם, חברים וחברות. נעמו עלי קריאותיכם ותגובותיכם.
ג´ חשון ה´תשע"ג  
קראתי את השיר הזה כבר מלא פעמים, ועדיין אין לי מושג על מה הוא מדבר, אבל יש לו אוויר מיוחד מאד.

"בואי בואי שנתנו היפה"
י"ז טבת ה´תשע"ג  
בשיר הזה מבחוץ בחיבה, בידיעה שמישהו אחר, שהיה בי פעם, היה נהנה ממנו מאוד. ובשבילו, ולו רק בשבילו, שווה לקרוא את השיר הזה)
ד´ שבט ה´תשע"ג  
אני צריכה שיר של פרט עכשיו.

תודה על החסד הזה.
כ"ה שבט ה´תשע"ג  
יפים הניגודים.
י"ט אייר ה´תשע"ג  
יש במילה הזו (נפעם) מימד אונומטופאי, שאם תטה אוזן תשמע, תשמע את פעמות הנפעמות.

נפעמתי. שני בתים שבנו מסגרת ואז הגיע ענבלו של הבית השלישי ופעם בכזו עוצמה שהזג חישב להתנפץ ולבסוף רק נרעד עד כלות. כמעט.

אני חושב שכדאי שאקרא את השיר גם בדיס-נפעמות, כדי שאוכל לקרוא אותו ולא רק לחוות אותו, אבל קודם שירגע קצת הרטט בשולי הדעת, ושיהיה גם זמן לנשום.
ט´ תמוז ה´תשע"ד  
אין מילים.
רק שאחזור לכאן עוד רבות בל"נ.
עד אז חמש
י´ אב ה´תשע"ה  
שיטפון שיטפון שיטפון
מבול של תחושות עצובות וסוערות ונוגות ובעיקר מטורפות.
כ״כ הרבה מורכבות ודקויות.
וואוו
הייתי צריכה כמה קריאות, אחת בשביל ההלם, שניה להבין את ההלם ושלישית להסדיר נשימה.
עצוב.
יורד לעומק הנפש שלא יודעת מנוח.
תודה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד