בנושא
בכרם
חדשות
 
נקודות ייחוס / משכנות הרועים
בביכורים מאז ח´ תשרי ה´תשע"ג

1.
אני מרכז העולם, אני מניע את רגלי במורד רחוב הבריכה שבנוה שאנן והעולם מסתובב. מגדל המים הישן שהוסב לתחנת משמר אזרחי הולך ומתרחק מאחורי. לפני, מתחת לעץ פיקוס שמצל על ספסל ברחוב, יושב אדון מנחם שולצינר וכלל לא מודע  לכך שהוא מתקדם לעברי אט אט. הוא יושב על הספסל ונח, ידו האחת שעונה על מקל עץ והשנייה מוטלת ברפיון על מכנסיו האפורות. אני חושב לחלוף סתם כך על פניו כאשר אני נזכר בכך שאני מרכז העולם, כלומר, מן הראוי שאתייחס אל אדון שולצינר. לא הייתי רוצה שמרכז העולם יחלוף על פני בלי לומר לי "שלום" או יפטיר לעביר דבר מה. על כן אני ניגש אליו, והוא מששם לב אלי, מרים לעברי את מבטו, "שלום אדון שולצינר", אני קורא, והוא משיב בקולו הזקן "שלום בחור צעיר", "מה שלומך?", אני שואל. "נו, יכול להיות יותר טוב", הוא מתחכם. "שיהיה רפואה שלמה, יום טוב", אני מברך אותו והוא מנענע לעברי בראשו. אני שבע רצון, אדון שולצינר ממשיך לשבת על הספסל אך הולך ומתרחק ממני, אני ממשיך להניע את רגלי במורד הרחוב, ממשיך לסובב את העולם.

2.
אני יוצא לטיול עם כמה חברים, שמביאים עוד כמה חברים. אנחנו קבוצה של צעירים שיוצאים לטיול בארץ ישראל סתם כך ביום קיץ יפה. אנחנו הולכים בין שדות חיטה צהובים. רוח נעימה. מדברים. קרן היא ידידה של שלמה, היא גרה בפתח תקווה. היא מוצאת חן בעיני. יש לה שיער חום, העיניים שלה חומות בהירות, צמיד אדום קטן על יד שמאל. נגד עין הרע, היא מחייכת. קרן היא מרכז העולם. אני הולך ליד מרכז העולם, מנסה שלא יתרחק ממני יותר מדי, אבל מדי פעם הוא מתרחק והולך לדבר עם אנשים אחרים. כשהולכים מאחורי מרכז העולם אפשר לראות שיש לו כמה צמות קטנות בתוך כל השיער החום. הצמות אסופות בגומיות קטנות צבעוניות. כחול, ירוק, צהוב, כתום.
בשביל מרכז העולם אני רוצה להיות יותר יפה, יותר חזק, יותר חכם. אבל אני פשוט אני, ואני מקווה שמרכז העולם אוהב את זה. הערב מתקרב ואנחנו מתפזרים, אני נוסע הביתה, אני נרגש. מצד אחד אני יודע מי זה מרכז העולם. מצד שני אני לא יודע איפה הוא כרגע. אני משער שעוד כמה שעות הוא יהיה בבת ים, ואז הוא יהיה רחוק ממני שעה וחצי נסיעה. שעה וחצי נסיעה ממרכז העולם. אם היו אומרים לי לפני כמה ימים שמרכז העולם במרחק שעה וחצי הייתי חושב שזה קרוב. אבל עכשיו זה נראה לי מרחק מעצבן למדי. שעה וחצי של ציפייה. שעה וחצי של גישור. שעה וחצי של המתנה.

אני מגיע לבית ומתקשר לשלמה הידיד שלה. נרגש ומהסס אבל החלטי.
"קרן?", הוא שואל,
"יש לה חבר אחי...".

העולם מסתחרר בלי שליטה.

3.
ראש השנה. קערת הדבש ניצבת במרכז השולחן, מדי פעם מישהו שולח אליה פלח תפוח או פרוסת חלה. בקערת הדבש טמונה ברכה גנוזה לשנה טובה יותר. מתוקה יותר. בלי איום איראני, בלי מרצחים ומפגעים. עם הצלחה בכל המבחנים, עם זיווג בעיתו ובזמנו. בטח חשבתם שאומר שהקערה היא מרכז העולם, אבל היא לא. אם היא, אז כבר היה עדיף להחשיב כמרכז העולם את צנצנת הדבש שמונחת בימים אלו מימין לצנצנת הסוכר במגירה החומה הימנית במטבח. או את כוורת יד מרדכי שנמצאת שלושה עשר קילומטר דרומית לאשקלון או בעצם את הדבורים. מה שאומר שמרכז העולם פרוש על פני כל הארץ. מה שאומר שהדבורה שנכנסה כרגע מהחלון ובני המשפחה שלי מנסים לגרש היא מרכז עולם קטן שמגורש מנחלתו. הדבורה מתעופפת במהירות מסביב לשולחן. מה שאומר שאני כוכב לכת שמקיף את מרכז העולם במהירות של בערך שבע עשרה פעמים בדקה.
רק המחשבה על זה מסחררת אותי.
אבל לא. מרכז העולם הוא אבא שלי, שיושב בראש השולחן. אבא שר "היום הרת עול—ם, היום יעמיד במשפ—ט", אבא מזמזם בקורת רוח את הניגון. מדי פעם מישהו משלים את המנגינה, השאר מפטפטים, אבל כשהמישהוא מפסיק האחר מצטרף. יש תורן קבוע. אם יש שניה שבה אבא מפזם לבד אמא נחלצת. למה אבא שר לבד? אז אנחנו מתעוררים ומצטרפים לניגון. אבא מרכז העולם. עוד מעט מרכז העולם יתחיל בדבר תורה ואחר כך, לקראת סוף הארוחה, יתנמנם מעט. כשיהיה לי ילד גם הוא יגיע לכאן להשתתף בסעודת החג ולהסתובב בין הרגליים של הדודים, אחר כך הוא יגדל קצת, ויתחיל גם כן לזמזם את המנגינות של אבא סביב השולחן.
אבא מתחיל בדבר התורה, אבא מסביר שהכול עולין לירושלים. ירושלים היא המקום הכי גבוה בעולם. מכל העולם עולים לירושלים. מכל ישראל עולים לירושלים. ואז אבא מקמט את גבותיו - והרי ישנו החרמון! והרי ישנו האוורסט! ובכלל - ירושלים הרים סביב לה! אבא פונה אלינו. השולחן שותק, אנו נותנים לשני האורחים לתהות. לנו זו לא פעם ראשונה.

אבא משרטט עיגול באוויר.
העולם עגול, אבא אומר, ירושלים נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר. בדיוק כאן. אבא נועץ אצבעו בנקודה הגבוהה במעגל הדמיונית. הכול עולין לירושלים.
אבא מרים את שתי ידיו ומחליק אותן אט אט במעלה כדור דמיוני. האצבעות נפגשות בירושלים. אבא מחייך. הכול עולין לירושלים.

השאלה היא מה נקודת הייחוס שלך. מרכז העולם אומר.





© כל הזכויות ליצירה שמורות למשכנות הרועים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ תשרי ה´תשע"ג  
ונשארתי טיפה תוהה, בסוף, אבל בקטע טוב, של להמשיך לחשוב על זה.
פעם חשבתי שההבדל בין צלב למגן דוד זה שכאילו אצלנו המרכז מופשט מכדי לסמן אותו במדויק, את הנקודה שבה הכל מתחבר.. (אבל אולי זה סתם שטויות)
ושוב, טוב מאוד. שנה טובה
כ´ תשרי ה´תשע"ג  
מעניין.

נראה לי שהיה אפשר להנות יותר מהסיפור אם לא היית מפרש לנו תוך כדי כל הזמן מי מרכז העולם, מהי נקודת הייחוס, אלא נותן לנו להבין לבד.
כ"א תשרי ה´תשע"ג  
על תגובותיכם.

שיר אחרי הגשם- רעיון. אני אחשוב איך אפשר לכתוב את זה בצורה כזו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד